סליחה על העיכוב

~~~

חמש דקות לפני שהסוכן של דין התפרץ לדירה שלה, ישבנו אני והיא במטבח שלה ואכלנו קורנפלקס עם חלב. "מה הבעיה?" שאלתי. "הוא שווה."

"מה הקשר אילן?"

"לא יודעת. אני בכלל לא מבינה בבנים, הוא שווה?"

"לא." היא רטנה ואני סמכתי עליה. 

"למה זה עד כדי כך נורא בשבילך?"

היא נאנחה. "כי אני לא רוצה להיות עם מישהו שהוא לא את."

"אל תדאגי אני לא אעלב." אמרתי. "אני באמת חושבת שזה יכול להיות רעיון טוב."

"הסוכן שלי משלם לך?" דין צמצמה את עיניה כנגדי.

"מה? לא."

"אז?"

"אני פשוט רוצה שהסוכן שלך לא יצעק עלייך."

"הוא לא." היא התקרבה אליי. "רק בבקשה אל תנסי לשכנע אותי-" פניה היו קרובות אליי מאוד, כאילו עמדה לנשק אותי. אבל דפיקות על דלת הדירה קטעו את הרגע. תודה.

הסוכן של דין הוא אדם בשנות הארבעים לחיו. הוא גבוה ושרירי ויש לו פנים בנויות היטב. הראש שלו מגולח והוא לובש משקפי שמש יקרים. באותם הרגעים הוא הזכיר לי קצת את לינקולן סקופילד.

"מה הקטע?" הוא שאל בזמן שהתיישב לצד השולחן במטבח ונשען עליו.

דין השפילה את מבטה. "אני לא רוצה שיחשבו שאני בזוגיות עם מישהו."

"למה?"

"כי תסתכל על לי-תו ומה שההסכם הדבילי ההוא עשה לה ולמשפחה שלה." היא הייתה נראית כל כך מאויימת לידו, אני רק רציתי לחבק אותה, להגן עליה.

"דבר ראשון, אין לך משפחה שיכולה להיפגע מזה דין, זה אחד היתרונות שלך, שאת לבד." הוא אמר. "דבר שני זה למשך חודש, חודש אחד! את לא תרגישי את זה בכלל, כמה תמונות פה כמה תמונות שם זה הכל."

היא נאנחה ופזלה אליי, עיניו של הסוכן שלה היו נעוצות בה והוא התעלם מקיומי. "אבא שלי חזר-" היא התחילה לומר.

"אני יודע." הוא נעשה רך יותר ואחז בידה. "את לא רוצה שיתעסקו עכשיו במי זה הגבר שאת מסתובבת איתו ויוצאת איתו למסעדות. כי כבר יש פפראצי שתפסו אתכם." הוא הוציא את הטלפון שלו והראה לה תמונה שלה בבית קפה, מצידו השני של השולחן ישב אביה. הם היו נראים בדייט, אוי.

"נכון." היא מלמלה.

"וחוץ מזה את צריכה שיהיה סביבך דיבור עכשיו. זה כל כך מדויק בשבילך עכשיו ההסכם הזה גם אם את לא אוהבת אותו. "

היא השפילה את ראשה אבל מבטה הלך הצידה, נתקל בשלי. מבט שואל, היא רצתה לדעת איך אני עם זה, כי בתכלס אני הייתי הסיבה שהיא לא רצתה את ההסכם הזה. הנדתי בראשי. לא רציתי שדין תסתבך ומשהו בסוכן שלה נסך ביטחון כזה, האמנתי לדבריו. 

דין השתחררה מידו, העבירה שתי אצבעות על שיערותיה שהיו אסופות בקוקו גבוה וזקפה את ראשה. "אוקיי כן."

הסוכן קפץ ממקומו ופתח את המקרר שלה, הוא הוציא משם בקבוק שמפניה ולאחר מכן שלושה גביעי זכוכית מהארון. "זו סיבה לחגוג." הוא אמר בחיוך רחב.

דין עוד הסתכלה על השמפניה בהלם, הופתעה מהעובדה שהייתה במקרר שלה ולא שמה לב. אחר כך היא הביטה בו בהפתעה כשהגיש לה כוס אליה מזג שמפניה ביד נדיבה. "מה עם הדיאטה?"

"שמפניה זה לא משמין כל כך," אמר. "קדימה קדימה." הוא מגז גם לי כוס.

"רוצה לספר לי מי זו הבחורה הנחמדה שיושבת כאן?" שאל.

חייכתי לעצמי, החמיא לי לשמוע שהוא רואה בי בחורה. "אילן." דין אמרה. 

"אני טרנסג'נדרית." חשתי צורך להסביר את העובדה שיש לי שם של בן.

"כן, הבנתי." הוא אמר ולגם מכוסו. "איך את קשורה לדין?"

"אממ-" פתחתי.

"בת זוג שלי." דין אמרה והוא כמעט נחנק מהשמפניה שלו.

"יש לך בת זוג?"

היא הנהנה. הוא הביט בי שוב, סורק אותי מחדש. מבוכה התפשטה בגופי, מה הוא חושב עליי? שאני לא מספיק יפה בשביל דין? זה היה נכון, אבל מה זה משנה. דין בעצמה אומרת שלא אכפת לה, שבשבילה אני יפה.

שקט שרר באוויר, הרגשתי כאילו אני נמסה לגמרי. הגוף שלי, הגוף של אילן, הרגיש לא בנוח ורצה לרוץ להסתתר מאחורי ג'ינסים רחבים וקפוצ'ונים לגברים. 

"לך יש בת זוג?" דין קטעה את השקט ולגמה ברוגע מהגביע שלה. היא הייתה עוקצנית, שתינו ידענו שהוא נשוי.

"כן. אשתי לא אוהבת את זה."

"אשתך יודעת עליה? למה אתם ביחד?" היא שאלה ופזלה אליי, נזכרתי בשיחתנו הקודמת.

"יחסי ציבור. אם אני אתגרש ממנה, אבא שלה יעיף אותי מהחברה שלו. זה לא יהיה טוב בשבילך אגב, יפיפיה, זה יפגע בכל הסוכנות."

"ואיך היא עם זה?" הדיבור של דין היה חמקמק, היא הצליחה לגרום לו לדבר בלי לחשוש, כי אין לו ממה.

"מתה להעיף אותי."

"אבל?"

"אם היא תתגרש ממני, אני אפרסם את העובדה שהיא מזריקה סמים."

"וואו." דין מלמלה.

"מלוכלך." מלמלתי לעצמי.

"זה יפגע לה בקריירה, אז היא לא סתומה." הוא אמר לי. "גם היא דוגמנית כמו דין. רק של שמלות ערב ורק שמלות ערב, לא יודע מה היא נתקעה על זה."

הנהנתי אבל לא הצלחתי להעלות בדעתי מי זו, לא הכרתי הרבה את התעשייה ואת האנשים בה. דין והסוכן שלה התחילו לפטפט כאילו לא רבו עד לפני רגע. טוב, הם לא בדיוק רבו, אבל הייתה אווירה עכורה ומתוחה, עכשיו זה השתנה. 

דין הביטה מדי פעם בי, ואז בשעון. השעה הייתה כבר תשע וחצי בערב. הטלפון של הסוכן שלה צלצל, שיר קופצני של לי-תו, הוא מיהר לענות. כשסיים את השיחה בת החצי דקה הוא התנצל ואמר שעליו ללכת. לא הייתה לי שום בעיה עם זה, רציתי את דין לבד.

אחרי שהלך, אני נשכבתי על הספה, דין התקרבה אליי. "גברים נהנים לגזול את זמננו הערב."

חייכתי. "כן. אבל הוא יותר נחמד מאבא שלך."

"זה נכון." הודתה.

"ובכל זאת הוא חושב שאני לא מספיק טובה בשבילך." נאנחתי.

"למה את חושבת ככה?"

משכתי בכתפיי. "הדרך שבה הוא הסתכל עליי."

היא גלגלה את עיניה. "בואי רגע."

באתי, קמתי והלכתי אחריה לחדר שלה. היא העמידה אותי מול המראה הגדולה שלה, שהתפרסה על חצי קיר. הבטתי בעצמי, שיער פזור, חולצה קצרה, מכנסיים קצרות.

היא נעמדה מאחורי. "מה את רואה במראה?"

"את עצמי."

"את מי את רואה."

"אילן, הבת."

"מעולה." היא הניחה את ידייה על פניי, ראיתי רק את אצבעותייה ולא את כולה במראה. "תסתכלי על הפנים האלו."

"מסתכלת."

"את לא חושבת שהן יפות?"

"לא."

"מה היית משנה בהן?"

נאנחתי. "הכל, הייתי רוצה פנים נשיות."

"ואם היו לך פנים נשיות, במה זה היה משנה?" 

עוד אנחה. "הייתי רואה בעצמי יותר אישה, את היית רואה בי יותר אישה."

היא ירדה עם ידיה לכתפי וסובבה אותי אליה. "את חושבת שאני לא רואה בך אישה?"

"ל-לא יודעת..." התחלתי לגמגם.

"איל, את אישה כי ככה את מרגישה. זה לא משנה איך את נראית או מה יש לך בין הרגליים."

השפלתי את מבטי, תודה על התזכורת. היא הרימה את פניי והסתכלה לתוך עיניי. "מה?" שאלתי.

"למה את לא מאמינה לי?"

נאנחתי. "לא יודעת. החיצוניות שלי לא תואמת בכלל למה שאני מרגישה בפנים." אמרתי תוך השתנקות קלה.

"אני יודעת, אני יודעת גם מי את מבפנים." היא חיבקה אותי. משכתי באפי כדי לא להרטיב לה את הכתף והתנתקתי ממנה. 

"דין." שאלתי. "איך זה שאנחנו שתי נשים ופספסנו את יום השנה שלנו?"

"פספסנו, באמת?" היא נראתה מופתעת.

"כן, זה היה לפני חודש."

היא צחקה. "אני מתנצלת."

"אל." ביקשתי. "זה בסדר."

היא חייכה במבוכה והתמתחה, לוקחת אוויר לריאותיה. שילבתי את ידי והיא נשכה את שפתייה. "אילן, פעם שכבת עם מישהי?"

הסתובבתי בגבי אליה, לא רציתי לצאת זולה. היא התקרבה אליי, התיישבתי על מיטתה ואספתי את רגליי אליי. היא התיישבה לידי בלי לומר מילה.

"כן, הרבה פעמים." הודיתי והצצתי בפניה.

היא נשכה את שפתייה. "איך זה מרגיש?"

שתקתי למשך כמה שניות. "את בתולה?"

היא הנהנה בכנות. "מגברים. פעם איזו אישה שכבה איתי, רק אחת, והייתי שיכורה אני לא בדיוק זוכרת כלום."

הבטתי בה בהלם. דין חסרת כמעט ניסיון, והיא גם אמרה לי שהיא לא התנשקה כל כך. ניסיתי להבין איך זה הגיוני, דין נראית כמו אחת ששכבה עם הרבה אנשים, מתאים לה להיות חיית מסיבות פרועה. ומצד שני, להרבה אנשים נראה שמתאים להיות דברים שהם לא. יש אנשים שחושבים שמתאים לי להיות בן, גיי. אז לשפוט זה לא הכי חכם. 

כששתקתי זמן רב היא נעצה בי מבט ארוך. "את שוקלת לצחוק עליי?"

גיחכתי. "לא."

"הרגע עשית את זה." היא ציינה.

"מה? לא." התגוננתי.

היא סובבה אליי את גבה ואני מיהרתי לגעת בכתפה, לא רציתי שתיעלב. היא הסתובבה במהירות ורכנה מעליי, שמטתי את גופי על המיטה. 

היא הסתכלה עליי, אני הסתכלתי עליה. היא התקרבה לפני ואני לא זזתי, חיכיתי שתנשק אותי, מיוזמתה. היא עשתה את זה, וזה היה בין הדברים הכי מדהימים שחוויתי מעולם. רציתי לבכות, התשוקה בה היא נישקה אותי שידרה המון דברים שלא יכולתי לפענח.

כשהיא התנתקה היא נשכבה לידי. להיות למעלה בנשיקה בשכיבה זה כיף, אבל מעייף. היא לקחה את ידי בידה. "הסקס הראשון האמיתי שלי תהיה את."

"והאחרון?"

"מקווה שגם."

"לא יקרה, את בטוח תיפרדי ממני כמה חודשים אחרי זה."

"למה? את סקס גרוע?"

"לא." גיכחתי. הרבה דברים גרועים יש בי, אבל במיטה, אפילו שאני לא מרגישה בנוח עם הגוף שלי, אני עדיין עושה את זה טוב. בתור אילן, אילן הבן. 

"אז למה שאני אפרד ממך?"

"כי ימאס לך ממני?"

"מצחיק מאוד." דין גלגלה את עיניה. "הייתה לך שנה שלמה להימאס עליי, זה לא קרה."

משכתי בכתפיים. "זה מפתיע אותי כל יום מחדש."

"למה את חושבת שלא נישאר ביחד הרבה זמן, או אפילו לתמיד?"

"כי זה קורה רק בספרים, ובסרטים דביליים." כמו האחד שאתם קוראים עכשיו.

"ללי-תו ולהלנה זה קרה." 

"שמה?"

"הלנה לא הייתה עם אף אחד חוץ מלי-תו, והתחתנה עם לי-תו והן נשארו ביחד. לא ככה?"

"לא ידעתי, זה די נדיר."

"אבל קיים." דין לחצה את ידי.

"טוב."

"זה יכול לקרות גם אצלנו." הקול של דין היה חולמני וילדותי.

חייכתי בזווית פי, "אוליי." וחשבתי בלב באנחה קלה: הלוואי.

"סליחה שאני ילדותית."

"אני אוהבת את זה." אמרתי ונשכבתי על צידי, הבטתי בפניה. רציתי ללטף את כל היופי הזה, דין הייתה פשוט כל כך מושלמת, כל כך מדויקת. הפנים שלה היו בין הדברים הכי מדוגמים ויפים שהיו קיימים מבחינתי. לא קינאתי בה, פחדתי מזה, פחדתי שכל זה לא מגיע לי. בת זוג כזו יפה, כזו חמודה וחכמה וכל מה שאפשר להגיד על דין ואפשר להגיד הרבה.

"אפשר שנישן הלילה ביחד?" ביקשה.

הנהנתי. "רק תני לי רגע." קמתי מהמיטה וניגשתי אל הסוודר שלי שהיה זרוק בפינת החדר. הוצאתי את הטלפון שלי והתקשרתי לאמי. "אני ישן הלילה אצל חברה." אמרתי.

היא צחקה עליי ואמרה כמה דברים על אמצעי מניעה ואני גלגלתי את עייני. אמא שלי חושבת שאני פאקבוי ממורמרכשסיימתי אני לראות את הסרט ודין להיות בתפקיד המבקרת השוחטת, היא הסיעה אותי לבית הספר. לבשתי שוב את מכנסי הג'ינס הרחבים שלי, את הסוודר הגדול ואת הטריקו. השיער שלי נאסף והאיפור נמחק בפני בצער רב בעזרת דין. 

כשדין נכנסה למכונית היא לבשה כרגיל כובע מצחיה, קפוצ'ון ומשקפי שמש. לא היה ניתן לראות את השיער שלה בכלל וגם את העיניים. לשפתייה היא משכה אודם ורוד בוהק. כשצחקקתי היא אמרה: "גם אם מישהו יסתכל עליי והלסת שלי תראה לו מוכרת, הוא בחיים לא יאמין שאני אשים אודם כזה." עוד אחד מאמצעי הטשטוש העצמי שלה.

כשהייתי קטנה, חשבתי שלהיות מפורסם זה כיף, עכשיו אני מבינה כמה טעיתי. הטשטוש העצמי ברחובות, הדיסקרטיות שבה צריכים להישמר כל הפרטים האישיים שלך אחרת תנותח באכזריות על ידי ההמון הרעב שגם ככה מנתח את הצעדים שאתה כן מחליט לחשוף. 

כדין שלא נראתה כמו דין נכנסה לחניית בית הספר, נשקתי ללחיה ומיהרתי לצאת מהרכב. זה לא משנה אם מישהו רואה אותי או לא, כי אני לא נחשבת מישהו. בגלל שדין לא ניראת כמו דין, זה התאפשר.

לורה ראתה אותי במסדרון והתנפלה עליי. היא חיבקה אותי ואמרה שהרגישה בחסרוני בזמן שהתחמקתי ממנה אמש. כשהיא התנתקה היא הביטה בי במבט חשדן. "החלטת להתחיל לטפח את עצמך?"

"מה?"

"יש לך ריח של בושם סוף סוף." היא אמרה ואני נזכרתי בריח החזק של דין. אי אפשר להתרכבל במישהו במשך שעה ולצפות להיות חף מריחו.

"הוא לא ישן בבית." אחי הגדול שהופיע פתאום ציין והתקרב ורחרח אותי. "זה בושם גברים? אין לנו כזה בכלל."

"כן." לורה הוציאה קליקים בידיה בעצבנות. "אילן?"

חיוך התפרש על פניו של אחי. "ידעתי פשוט ידעתי."

"שמה?" לורה עדיין נראתה שקטה אך חסרת מנוחה.

"שאחי הקטן מזיין גברים."

היא צמצמה את עיניה. "אם הריח שדבוק אליו זה הריח של הפרטנר שלו אז כנראה שלא הוא זה שמזיין." היא רחרחה אותי שוב. "הבושם הזה מאוד גברי, מתרוממים שמים בשמים של בנות."

גלגלתי את עייני. "מה הקשר?"

"אני מקבל אותך," אחי טפח על שכמי. "אל תדאג הידידה שלך עושה רושם טוב בשכנוע שהיא החברה שלך." הוא שוב טפח על שכמי, זה כאב. "אפילו אבא השתכנע." הוא הוסיף בגאווה ואז התחבר לי בראש למה אבא שלי הפסיק עם עניין ה"תזייןבניםאבלתמצאחברה", כנראה שהוא חשב שהתחמקתי במועדון כי יש לי חברה. לא שזה מוצדק מבחינת האידיאולוגיה המעוותת שלו של זיונים מאחורי הגב אבל זו כנראה סיבה. אחי המשיך לטפוח לי על הכתף. "כן כן אבא קנה את זה, אבל לא אני." הוא זקף את ראשו בגאווה.

"בטח." לורה רטנה. "רק אתמול התלוננת לי למה לאח שלך יש בחורה עם קול סקסי ולך לא."

עיני נפערו, הסיטואציה רק נראתה מוזרה מרגע לרגע. למזלי האקסית שלי בדיוק עברה במסדרון ובמקרה נתקלו מבטינו, היא ראתה את המצוקה שלי לכן הופיעה ליד החבורה שלנו, תפסה את ידי, התנצלה ומשכה אותי הצידה.

"תודה." אמרתי.

"אל תעוף, כולה הצלתי אותך."

"אל תיהי כזו קשה." ביקשתי. "מה איתך?" לא דיברתי איתה מאז שנפרדנו, עברה יותר משנה. הסיבה: לא הייתי מספיק גברי.

היא יישרה את חצאית הנפנף הקצרה שלה. "בסדר, עוד לא מצאתי את הגבר שלי."

משכתי בכתפיי, לא ידעתי מה לענות. "קורה." קיוותי שזה לא נשמע אדיש מדי, הבת אדם הרגע הצילה אותי משיחה מזעזעת על זיוני גברים, הייתי מוכנה לבנות לה מקדש.

"אני מתחילה לחשוב שאולי אתה היית הגבר שלי." היא האטה את הליכתה עד כדי עצירה. 

נשענתי על הלוקרים בגבי, גיחכתי. "לא אמרת שאני לא מספיק גברי בשבילך?"

שפתיה התעקלו מעט. "לא מספיק גברי? מה פתאום? אתה נוטף גבריות." היא סלסלה חלק מהשיער שהיה מונח על כתפי על אצבעה. 

בלעתי את רוקי. נוטף גבריות הא? מגניב ממש. "אז?" מה היא פתאום חוזרת בה.

"פשוט קצת חששתי שאתה מסתכל על בחורים." 

נאנחתי. בדרך כלל כששכבתי עם נשים לא היה אכפת להן אם אני מגולחת או לא. חלקן חשבו שזה ממש סקסי, גברים אתם שומעים? תתגלחו. בכל מקרה, היא היחידה שייחסה לזה חשיבות, כי היינו ביחד ולא סטוץ. הורדתי שיערות בכל הגוף ובנים בדרך כלל לא עושים את זה, זה אמור להפוך מישהו לפחות גברי? זו סיבה להיפרד בכלל? "אהא." פלטתי.

אתם יודעים מה הדבר הכי מתסכל בשביל טרנסג'נדרית לסבית? לשמוע שהיא נראית גיי נוטף גבריות. אל תגידו דבר כזה לאף אחד, אתם לא יודעים מה הולך לאנשים בפנים.

הצלצול גאל אותי מגואלתי משיחת הגייז. יש כל כך הרבה דברים להיגאל מהם, למה דברים לא יכולים להיות פשוטים יותר? אם זה לא מספיק, בסוף היום הייתי צריכה ללכת לפסיכולוגית החדשה שלי, גם מולה אני בארון. לפחות היא יודעת שיש לי בת זוג, גם אם היא לא יודעת שזו דין.

נכנסתי למשרד שלה והתיישבתי, היא חייכה אליי. "אז הקשר בינך לבין בת הזוג שלך התרופף לאחרונה אני מבינה?" היא פתחה אחרי חילופי ברכות שלום בסיסיות.

"מה?"  שאלתי באי ריכוז תוך כדי שהבטתי בתמונות התלויות על הקיר. בתמונה אחת משפחתית ניבטו אלי פניה של האקסית המקסימה שלי, מחייכת בשיניים חשופות. 

"ראיתי אותך ואת האחיינית שלי הבוקר, נראה שממש יש לכם קטע." היא אמרה בקול מתלהב.

"מה?" אני המשכתי לשאול בלי להקשיב. שמעתי, הבנתי, לא רציתי להקשיב, לא רציתי להיות שם. רק שוב על הספה של דין, להתכרבל בתוכה, להריח את הבושם והריח הטבעי המקסים שלה לילה.