סליחה יש לי עומס מטורף בעבודה ובלימודים ~
תהנו :)

______

אני ואבא שלי נסענו לאיזה מועדון במרכז העיר. היה שם די חשוך אבל על הבמות של החשפניות עברו זרקורים. באוויר היה ריח של כורסאות עור חדשות ושל בשר מטוגן, אולי גם קצת אלכוהול. השיער שלי היה אסוף באחורי ראשי, לבשתי ג'ינס רחב וחולצת טריקו פשוטה לבנה, מעליה ג'קט עור גברי. אמא שלי אמרה שאני ממש חתיך, אבל חתיך זה לא יופי, זה נראות. וגם, הפנים המחוספסות מצלקות של פצעוני בגרות שלי לא העידו על חתיכות בכלל. 

אני ואבא שלי התיישבנו עם החברים שלו על ספה נוחה שממנה אפשר להשקיף בקלות על החשפניות, אני לקחתי בירה ביד ולגמתי ממנה. הם צחקו וזרקו בדיחות גסות, טפחו לי על השכם יותר מדי פעמים וגרמו לי להשתתף בשיח ולחוות את דעתי על הבנות. הייתה שם חשפנית אחת שמשכה את תשומת ליבי כי היו לה קוביות יפות ומבנה גוף מלבני, זה הזכיר לי את דין. בהיתי בה והמחשבות שלי לא היו שם, העיניים רואות המוח לא. בהמשך אבא שלי מרפק אותי ואני התנערתי מהבהיה ושמתי לב שליד הספה שלנו יש כמה בנות.

אחת מהן, כהת שיער בעלת חזה שופע לבושה בחוטיני ובחזיה עדינה רקדה מולנו. לעינייה מסכה ושיערה מתלטף בכתפייה. היא ירדה בתנועותיה מטה, מזיזה את גופה מצד לצד, אבא שלי הפתיע אותי לגמרי כשהוא רכן אליה ופתח את החזייה שלה.

היא חייכה, ותוך כדי ריקוד פשטה את החזיה והעיפה אותה הצידה, שדייה נחשפו וכמה מחבריו של אבי שרקו. אבי סימן לה משהו ואני קלטתי פתאום שהיא התקרבה אליי, ממש מול הפנים שלי הזיזה את האגן המלא שלה בתנועות חושניות, שיחקה עם החוטיני שלה. בלעתי את רוקי, היא התקרבה עוד יותר ורכנה מעליי, החזה שלה ממש היה קרוב לפנים שלי והיא ליטפה את צווארי.

התכווצתי במקומי, לא הרגשתי נעים בסיטואציה. רציתי את דין, רציתי שדין תהיה במקומה. לא רציתי לגעת באישה הזו, היא הייתה זרה לי. כל האווירה הייתה נראית לי כל כך דוחה, הזעתי הרבה וגם כמעט הייתה לי זקפה ולא אהבתי בכלל את הרעיון של להישאר פה. 

"חייב לשירותים." מיהרתי להתחמק משם, הרקדנית עברה אל אבי ואני נשכתי את שפתיי. אם אמא שלי הייתה יודעת… מה היא הייתה אומרת? איך היא לא מנחשת שהוא הולך לכאלו מקומות. זה נקרא להיות גבר? זה נקרא להיות בעל לאישה? תמיד הערכתי גברים אפילו שלא הרגשתי חלק מהם, ואפילו שלא נמשכתי אליהם. את אבא שלי במיוחד. באותו ערב הייתי כל כך מבולבלת, ועייפה.

מאוחר יותר אבא שלי פגש אותי ליד השירותים. "מה לקח לך יותר מדי זמן?"

התירוץ הראשון שעלה לי לראש היה. "מצטער איזו מישהי…"

"זיינת אותה?" אבא שלי טפח על שכמי. "איזה גבר."

בטח, חשבתי לעצמי, איזה נקבה. מה כל כך מרשים בלזיין? אני בטוחה שאם הייתי נולדת כבן מבפנים הייתי רוצה להיות בת רק בגלל כל הזימה הזאת שהולכת כאן, עוד בקושי התאוששתי מהידיעה שאולי אבא שלי הוא בוגד, עוד בקושי התאוששתי מהכל מאז שנולדתי.

יום שישי קמתי לפני כולם. אמא שלי עמדה במטבח וחתכה סלט, היא תמיד זו שחותכת אותו. עוד מעט כשהיא תסיים לבשל את האוכל ואבא שלי יסדר את השולחן, נשב כולנו סביב השולחן ונאכל, אחר כך היא תלך לישון אחרי משמרת לילה מפרכת בבית החולים.

נזכרתי מיד בלילה קודם, אמא שלי זמזמה לעצמה שיר קליל וכל כך כאב לי על התמימות שלה שפשוט חיבקתי אותה ארוכות. היא הופתעה, לא בכל יום הבן שלה פשוט בא ומחבק אותה, בטח שלא הבן הכי פחות מוצלח שלה. אח שלי הגדול, תמיד רציתי להיות כמוהו. אפילו הייתה לי תקופה שהייתי בטוחה שאני רוצה להיות בן, עד כדי כך הערצתי אותו, אפילו שהוא היה קרציה. ואחותי הקטנה, היא הייתה תמיד בסדר עם כולם, והכי בסדר איתי.

לא יצא לי לראות אותה הרבה, היא נמצאת הרבה אצל השכנים. מאז שהיא נולדה לפני כמה שנים, היה נראה שהיא רחוקה מכולם. אמא שלי הסתכלה עליה לפעמים בעצב ובכאב, אבא שלי בגועל. כשהיא גדלה הייתי כבר בחטיבה, וזו הייתה תקופה שבה כמעט יצאתי מהארון אחרי כמה שנים של אזירת אומץ. ואז דאגתי לה, ורציתי להיות האח הגדול המגונן שלה כי היה נראה שגם אחי הגדול לא ממש סובל אותה. פחדתי שאם אני אצא מהארון פתאום כבת, זה יפחיד אותה ויערער אותה.

אמא שלי פרשה לחדר ואבא שלי שוב הציע שיסיע אותי לבית הספר. הסכמתי רק בגלל שאחרת הייתי מאחרת. כל הדרך הוא שאל אותי על הלילה, איך נראתה הבחורה ש"הייתי" איתה, אם שמתי קונדום וכולי. 

אחרי הרבה התחמקויות הוא השתתק לכמה דקות ואז הסתכל עליי בציפייה. "זה היה בחור?" 

בלעתי את רוקי בכזו פתאומיות שכמעט נחנקתי ממנו. "מה?"

אבא שלי כבר היה בטוח בתיאוריה שלו. "אילן זיינת בחור? וואי וואי… בגלל זה אתה מובך כששואלים אותך על חברה וכמעט הקאת כשהחשפנית הזאת רקדה מולך? היית חייב לראות את עצמך מהצד, אז הלכת לשירותים וזיינת בחור?"

שתקתי, השפלתי את מבטי, רציתי לצחוק, הסיטואציה הייתה נראית לי כל כך מגוחכת. "נניח והייתי מזיין בחור?" שאלתי אותו, מנסה לבדוק את הגבולות שלו. 

אבא שלי הניע את ראשו מצד לצד. "תראה," הוא גירד את זקנו. "העיקר שתתחתן עם בת כן? שיהיו לך ילדים."

"מה זאת אומרת?"

"אתה אוהב בחורים? זה…" ראיתי שהוא מתקשה להוציא את המילים מפיו. "הגיוני, כן כן זה הגיוני בחורים יכולים להיראות נורא מושכ- לא משנה עזוב, אני לא אשקר לך. אבל אם זה מה שאתה אוהב… לך על זה, אבל תמצא אישה שתהיה מספיק פתוחה כדי שלא יהיה לה אכפת שתזיין בחורים במועדונים."

לעסתי בשקט את הקרונפלקס שלי, בהיתי בכביש שנע מתחת לגלגלים, אבי המשיך בנאומו.

"הריי מה שחשוב זה שיש משפחה, יש ילדים יש עבודה, הכל טוב. זה לא משנה מי את אתה מזיין." הוא אמר בקלילות.

הנהנתי. אז זה התירוץ שלו לכל מה שהלך אתמול בלילה. זה היה נראה לי מזעזע בהתחלה, שאבא שלי עושה דברים כאלו מאחורי הגב של אמא שלי, באמת ריחמתי על אמא שלי באותם רגעים. על התמימות, הו התמימות, איזו מכה קשה היא תחטוף אם היא תגלה. היא צריכה לדעת? מלא מחשבות התחילו לרוץ לי בראש, זה לא יכול להימשך ככה. לבקש מאבא שלי להפסיק לא נראלי יעבוד, לגלות לה? יפרק את המשפחה. ניסיתי להסיח את דעתי מזה.

ואולי זה עניינם בלבד, של הגדולים, מה שקורה בניהם, ואני לא צריכה להתערב. זה אגואיסטי? אולי, ומצד שני אני לא רוצה להרוס להם, אחותי הקטנה... עוד קטנה. אולי יום אחד כשתגדל… ואולי זה יפסק יום אחד כמו קסם, יצא מהחיים שלי כמו שנכנס בכזו פתאומיות. למה המוח שלי צריך להתעסק בזה?

אפילו לורה אמרה שאני נראית עצבנית. טוב היא לא אמרה את זה ככה אלא יותר כמו "וואטדהפאק אילן מה עשיתי לך השם ירחם כמה עצבים ילד."

כשהיום נגמר סוף סוף חזרתי הביתה והתקשרתי אל דין, היא לא ענתה לי. שכבתי על המיטה שלי ובהיתי במסך כשחיכיתי שתתקשר. לאט לאט העיניים שלי נעצמו ונפלתי לשינה של כמה שעות.

התעוררתי בערב והדבר הראשון שעשיתי היה לבדוק את הטלפון, שום שיחה שלא נענתה. הלכתי לאמבטיה והתקלחתי, כשיצאתי ראיתי את אחי נשען על קיר המסדרון, מחייך אליי בתחמנות כזו. בחנתי את פניו בדקדוק.

"מה אתה רוצה?" שאלתי.

"חמודה החברה שלך." הוא זרק.

עיני נפערו ומיד רצתי אל החדר שלי ובדקתי את הטלפון, נוכחתי לגלות שאחי ניהל עם דין שיחה של חמש דקות בזמן שישנתי. הוא הופיע בפתח החדר שלי. "איך קוראים לה? למה אתה לא שומר אותה נורמלי בטלפון מה זה האימוג'י לב הזה? מה אתה גיי?"

מיהרתי להתקשר אל דין בעודו מדבר לעצמו וטרקתי את דלת החדר שלי עליו. "הלו?" נבחתי לתוך הטלפון ברגע שענתה.

"מה שלומך נסיכה שלי?" היא אמרה בקול מנומנם. 

"בסדר ." נאנחתי והתיישבתי על מיטתי, נותנת למגבת להישמט לרצפה.

"איך ישנת?" היא שאלה.

"בסדר, את נשמעת עייפה."

"כבר לא. דפקתי שנץ, לקחתי השראה ממך."

"שנץ? מה עשית בבוקר?"

"אימון ומדידות." הקול שלה נשמע משועמם.

"אהה."

"מתי את באה?" 

"מתי שתגידי." 

"עכשיו?" היא הציעה.

"אני בדרך."

"לבוא לאסוף אותך?"

"כן." אמרתי וקיוויתי שאספיק להתלבש.

"טוב, בפינה של הרחוב." היא מלמלה ושמעתי אותה מתמתחת. "ביי נסיכה."

הבטתי במראה, מה אני אמורה ללבוש? כל כך רציתי להוציא את השמלה שדין קנתה לי אבל היא הייתה ממש חגיגית וגם לא יכולתי לצאת איתה סתם ככה לסלון. בזמן שלבשתי ג'ינס רחב וטישרט, כרגיל, חשבתי על השמלה ואמרתי לעצמי שעם השמלה הזו, אני אצא מהארון.

כשהגעתי לפינת הרחוב דין כבר חיכתה שם ברכב. היא לבשה לראשה כובע מצחייה ומעליו קפוצ'ון. אם מישהו היה עובר ליד החלון שלה הוא היה יכול לראות בקושי את הפה שלה. 

נכנסתי למכונית, היא העבירה הילוך והתחילה לנסוע. אחר כך הניחה יד אחת שלה בין המושבים עם פנים היד כלפי מעלה. הנחתי בידה את שלי והיא חייכה אליי, לא ראיתי את העיניים שלה, רק את השפתיים המלאות שלה. לפעמים, זו הייתה הדרך שלנו להגיד שלום. שתקנו במשך חצי מהנסיעה, בהיתי בכביש החולף מתחת לגלגלים ונזכרתי באבי, שלוקח אותי גם הוא ברכב שלו. ונזכרתי גם באחי, שכל כך מתאמץ לעשות רישיון.

"דיברת עם אח שלי." אמרתי.

היא הנהנה. "בחור נחמד."

נאנחתי, היה כל כך טוב לשמוע את הקול שלה במציאות.  "ועכשיו ברצינות?" שאלתי.

"הוא חקר אותי קצת, שאל אם אני החברה שלך, ולמה את לא מדברת עליי."

הנהנתי. "טוב."

"את לא מדברת עליי?" 

נעניתי בראשי לשלילה. "מה אני אגיד?"

"לא יודעת." ידה השתחררה מאחיזתי והיא פנתה במהירות לתוך החניה של הבניין שלה.

יצאנו מהרכב, אני מיהרתי לעלות לפניה במדרגות והיא טיפסה בנחת אחרי, מזמזמת שיר עליז. כמו אמא שלי שמזמזמת במטבח, בתמימות, ולא יודעת שאבא שלי… גלגלתי עיניים לעצמי, אני צריכה להפסיק להיזכר במשפחה שלי. הופתעתי לגלות ליד דלת הבית של דין אדם לבוש בחליפה אפורה ובידו זר ורדים. 

עמדתי ובהיתי בו, עד שדין הגיעה גם היא, ונאנחה. "קבענו למוצאי שבת."

"ועדיין, הייתי בסביבה, רציתי לקפוץ לומר שלום." הוא חייך במאור פנים והניח בידה את הזר. היא הניחה אותו בידי, רחרחתי אותו, היה לו ריח מתוק למדי. חייכתי במתיחות אל העלים החלקים.

"מי זה הילד הזה?" הוא שאל. 

נפגעתי עמוקות. "ילד?"

"כן?" הוא אמר. דין בינתיים פתחה את דלת הבית ונכנסה, מיהרתי להיכנס בעקבותייה. כשהבטתי בו, עומד שם בחוץ, הרגשתי כמו הילדים שמסתכלים על האריה בכלוב גן חיות, או כל דבר שהוא מעבר לגבול מסוים בחיוך ניצחון קטן. אני פה, אתה לא. האם אני באמת מתנהגת בצורה ילדותית?

"כנס." דין צעקה ואני חלקתי כעת עם האריה את אותו אזור בסלון. 

"תודה רבה דין, אני מעריך את זה." הוא מיהר לומר והניח את ידו על אזור הלב.

"קפה ואתה הולך, אתה לא בלוז שלי היום ואני עסוקה עכשיו." היא הודיעה בזמן שהכינה קפה במכונה.

"פרויקט פרח?" הוא פזל אליי, עיני נפערו.

"מה?" דין הסתובבה בפתאומיות, המצח שלה היה מקומט והיא נראתה עצבנית.

"הילד הזה?" הוא הניד בראשו לכיווני.

התרחקתי ממנו והתקרבתי לדין. "הוא חושב שאני פרויקט פרח שלך?" שאלתי.

"זה ידיד שלי."

"אהה." הוא נראה מובך. "שלום חבר של דין." הוא הושיט את ידי ללחיצה.

התיישבנו לשתות קפה, המתח באוויר היה נוראי, הוא לא הפסיק להתעניין בעבודה של דין ובחיים שלה. כשסיימנו הוא עזב, דין א נתנה לו להתעכב. נאנחתי ונשכבתי על הספה, הסתכלתי על התקרה שהייתה מכוסה במראה.

"מצטערת שהצגתי אותך ככה." היא אמרה והתיישבה לידי.

"זה בסדר, אני לא ממש נראית כמו בת, זה סתם היה מבלבל אותו."

"כן, גם זה." היא אמרה. "וגם זה שאת הבת זוג שלי, לא יכולתי להגיד את זה כי אני לא יכולה לגמרי לסמוך עליו שהוא לא יפיץ כלום."

"בגלל זה לא סיפרת הרבה על העבודה." הבנתי. 

ידה ליטפה את בטני שנחשפה כשהרמתי את ידי והנחתי אותן מתחת לראשי. "איך היה במועדון?"

"בסדר."

"היו שם חתיכות?"

משכתי בכתפיי. "כן."

"היה לך משהו?" היא שאלה בסקרנות. 

"לא. איזו חשפנית התקרבה אליי ונגעלתי ויצאתי."

היא טפחה על בטני ואני התקפלתי, אפילו שזה לא כאב, זה הפתיע. "אל תעשי אותי תמימה."

"מה?"

"נגעלת מחשפנית? לא הרגשת כלום בכלל?"

"יכול להיות שקצת עמד לי." הודיתי. "אבל לא יכולתי לדמיין את עצמי בשום סיטואציה איתה."

דין חייכה. "בגללי?"

"כן." אמרתי כמעט בלי קול. 

היא חייכה והסתכלה עליי, הרגשתי שהיא בוחנת את פני, היא העבירה את מבטה על כולי. זעתי במקומי באי נוחות והתיישבתי. 

"אפשר לגנוב לך בגדים?" שאלתי. 

"בכיף." היא הניחה את ידיה על ברכייה ואספה אותן לחיקה, הדליקה את הטלוויזיה. 

הלכתי לחדרה ובחרתי לעצמי בגדים, חולצת טישרט פשוטה ומכנס קצר ממש, שנצמד אל ירכיי ומותני כי בכל זאת דין טיפה יותר רזה ממני. העברתי את ידי על רגליי החלקות, נזכרתי בתחילת גיל ההתבגרות, כשעורי היה מלא שיער באופן תמידי, זה גרם לי להיגעל מעצמי. אבל מאז שהתחלתי להוריד, אני צריכה להסתובב עם מכנסיים ארוכים, שלא יראו, שלא ישפטו.

כשעוד הייתי עם האקסית שלי, היא הייתה היחידה שידעה שגילחתי את כל הגוף. כי טוב… היא ראתה אותי ללא בגדים. היא אהבה את זה אבל לא הפסיקה לשאול אותי אם אני גיי. העובדה שבכללי נשאלתי הרבה פעמים את השאלה הזו שעשעה אותי. לא, אני אוהבת בנות, רציתי לצעוק. אוהבת, אני בת, אוקיי?

פיזרתי את שיערי והבטתי במראה, לא אהבתי את פניי, היה בהן משהו מאוד גברי שלא יכולתי לסבול. חיטטתי בשידות של דין, ערימות איפור חדש מהקופסאות שהיא לא משתמשת בו, בזבוז נוראי. מרחתי על הריסים מסקרה ועל שפתיי אודם ורוד בהיר. אספתי חלק משיערי שנפל על פני הצידה עם סיכה נוצצת והשפרצתי על עצמי אחד מהבשמים הנשיים שלה.

יצאתי לסלון, היא קמה מהספה והסתכלה עליי, חיכיתי לתגובתה. "זה מוזר לך?" שאלתי אותה.

"קצת." הודתה. "אבל איל, את הבחורה הכי יפה שראיתי בחיים שלי." היא התקרבה אליי והסיטה את שיערי מכתפי אחורה, העבירה אצבעותייה על עצמות הבריח שלי.

"אני בטוחה שיש הרבה בחורות הרבה יותר יפות." אמרתי. אחרי הכל מי אני לעומת כל הדוגמניות המושלמות שדין מככבת לצידן?

"אבל הן לא יפות כמוך." 

הייתי בטוחה שהיא סתם מחרטטת כדי לנחם אותי. כי באמת הרגשתי שאולי אני נראית טיפה יותר נשית אבל לא הרגשתי יפה, ורציתי להיות כזו. כמה רציתי להיות יפה, כמה היה קשה לי להאמין לסובבים אותי.

גלגלתי את עיני והיא התקרבה אליי לאט, שפתייה נושקות ללחיי. הנחתי את ידי על פנייה וישרתי אותן, שיהיו מול פניי. לא הבנתי למה היא כל כך משתהה לפני שהיא מנשקת אותי, למה היא צריכה לקבל את אישורי כל פעם מחדש, למה היא חושבת על זה פעמיים.

נישקתי אותה והיא נישקה בחזרה. קירבתי את מותנייה אל מותני, היא אחזה בפני. כשהתנתקנו הסתכלתי עליה ארוכות, על פניה המוצקות בצורה קצת גברית, קו הלסת שלה הוא אחד הדברים הכי מיוחדים בה. 

"התגעגעתי אלייך." אמרתי וניסיתי להגביה את קולי.

היא חייכה. "גם אני, לא הפסקתי לחשוב עלייך."

"הלוואי ולא הייתי צריכה ללכת לבית ספר, לחזור הביתה."

"כל כך רע לך שם?" עיניה נעשו מודאגות.

הלכתי צעד אחורה ועקפתי אותה. התיישבתי על הספה, לא היה לי כל כך מה לומר, איך להסביר. "כן."

"מי פוגע בך?" היא הצטרפה אליי.

"אף אחד." הם לא מתכוונים, הם לא יודעים. "פשוט הכל מסובך."

"מה קרה?" היא ליטפה את פניי, העבירה שיער אל מאחורי אוזני, הרגשתי כל כך נשית, כל כך עדינה. 

"גיליתי שאבא שלי לא נאמן מאה אחוז לאמא שלי." השפלתי את מבטי, מתביישת בשבילם.

"במועדון ההוא?"

הנהנתי. "לא ראיתי אותו מזיין אף אחת, אבל הוא נוגע חופשי, במי שמסכימה כמובן."

"ואמא שלך לא יודעת?"

נענעתי בראשי לשלילה. אם היא הייתה יודעת לא הייתי עכשיו מבואסת מזה, הייתי מבואסת מתהליך גירושין. אין סיכוי שאמא שלי הייתה עוברת בשתיקה על דברים כאלו. 

"אני מצטערת בשבילך, ומזדהה, ההורים שלי גם נפרדו ככה, אמא שלי יצאה מדעתה בגלל זה."

הופתעתי, כאבתי בשבילה אפילו שהיא התייחסה אל זה בקלילות, כמו משהו שחלף וכבר לא מעניין אותה. האם זה באמת ככה? "אבא שלך בגד?"

ראשה הושפל, חיבקתי אותה. "בגד באמא שלי ואחר כך באישתו החדשה. אני.." היא התחילה לומר בלי להגיד. 

"אני מבינה אותך, את הבושה, את השנאה." אמרתי לה וניסיתי שלא תשים לב לדמיה שנצצה בעיני.

"אני אוהבת שאת ככה, לא מנסה לעדן את זה." ראשה הוטה הצידה והיא בחנה אותי, חייכה. "כן, בושה, כל כך בושה…" היא עברה לבהות בנקודה בקיר. "והשנאה… עד היום."

"זה כל כך מטופש."

"לבגוד."

"כן."

היא משכה בכתפייה. "נכון. כל הבגידות מטופשות."

"אני הולכת להבין מה בדיוק הולך שם." הבטחתי. "להבין את אבא שלי, ממתי הוא בוגד. אולי בסוף נגלה שהוא בגד עם אבא שלך."

היא נשענה לאחור וצחקה. "אבא שלי מתעב גברים, וחוץ מזה אני יודעת שזו הייתה אישה."

משכתי בכתפיי. "חבל, זה יכל להיות סיפור יפה."

"ברור שהיה עדיף שזה לא יקרה מלכתחילה." היא אמרה.

החלפנו מבטים. "אבל אם כבר…"

"אז שיהיה סיפור יפה." היא נאנחה. "מור הייתה אוהבת, היא מתה על דברים כאלו, שלא תדעי איזה ספרים היא קוראת."

"תראי לי." היא נשענה קצת והוציאה ממתחת לספה ספר בכרירה לבנה.

"נרדמתי אתמול עם זה מרוב שעמום." היא הושיטה לי אותו. "זה סיפור על שני בנים."

דפדפתי קצת בספר, הוא לא כל כך עניין אותי, תיאורים של נוף ושל נשיקות בבתים כפריים. הרמתי מבט אל דין, שכחתי שנטשתי אותה, היא הסתכלה עלי כל הזמן הזה, קמתי אל המראה במהירות ושמטתי את הספר על הספה.

נראיתי בסדר, כלומר; ברגיל שלי בתור בת. לא היה לי שום לכלוך בשיער ושום חיפושית על האף. על מה היא מסתכלת? שמעתי אותה מצקצקת בלשונה ומדליקה את הטלוויזיה.

חזרתי אל הספה, התיישבתי לידה ואז נשענתי עליה, הנחתי ראש על ברכייה ופניי לכיוון המסך. היא ליטפה את שיערי ואני חייכתי כמו מטומטמת, שמחתי שהיא לא יכולה לראות את פניי. כשמישהו יפה, כנראה שגם יש לו חיוך יפה. ולכן אני לא הרגשתי טוב עם החיוך שלי. ובכל זאת היה בלתי נמנע, כי הייתי באופוריה, הרגשתי כל כך טוב, כל כך נשית, כל כך נחשקת. 

במסך הוקרנה תוכנית ריאלטי, של שירה. היו שם כמה מתמודדים נחמדים, ואחד שלא סבלתי, שיער ארוך כהה ולוק של רוקיסט. השיער שלו נאסף לאחור בעזרת שתי צמות שיצאו מאיזור רקתו ועיניו היו מאופרות בטון צבע שחור. היה בו משהו קצת נשי, בפנים, ניסיתי לפצח את זה.

דין קיבלה הודעה ולקחה את הטלפו לידיים שלה. לא ראיתי מה נעשה על המסך, רק את הפנים שלה. בבת אחת, מרגועות ושלוות – יחסית – הפכו פנייה למודאגות ומצחה התקמט שוב. היא נשכה את שפתייה ונענעה בראשה לשלילה, היא נאנחה והקלידה משהו, הניחה את הטלפון בצד ואז חזרה לשחק בשיערותי בפזרנות, מהורהרת.

לא עברו שתי דקות והטלפון שלה צלצל. היא ענתה ומיד נשמעו צעקותיו של גבר. "דין, מה דיברנו? אמרתי לך לאשר את ההסכם-"

היא מיהרה לקום בזהירות, ואני התיישבתי והסתכלתי עליה, הולכת למטבח ונשענת על השיש. לא יכולתי לשמוע כל כך אותה, בטח שלא את הצד השני. הנמכתי את הטלוויזיה וחיכיתי בדריכות.

היא סיימה את המשפט במילים. "בוא כבר לא אכפת לי."

כשהיא חזרה וזרקה עצמה על הספה שאלתי אותה אם זה היה אבא שלה. היא גיכחה. "הלוואי. הסוכן שלי." דמעה ירדה מעינה ומיהרתי לנגב אותה באצבעי. 

"מה הוא רוצה?"

"סתם שאני אכנס לאיזה הסכם מטופש."

"אם הוא מטופש למה שתיכנסי אליו?" אף פעם לא הבנתי סתירות כאלו. 

"כסף." היא נאנחה. "הוא אומר שחוץ מזה זה יכול ממש לעזור לי. עזבי, הכל שם פייק וכסף ואינטרסים ורייטינג."

בלעתי את רוקי, הלוואי והייתי יכולה להזדהות קצת עם מה שהיא עוברת. מהכיעור שבזוהר. "זה כזה הסכם רע?"

היא משכה בכתפייה. "כן. והבטחתי ללי-תו שאני לא אעשה את הטעות שלה."

"מבקשים ממך להיות רווקה נחשקת?" זכרתי היטב את הסיפור עם לי-תו שהסתירה במשך כמה שנים טובות את העובדה שהיא נשואה, בשביל יחסי ציבור. 

היא שתקה, הביטה בטלוויזיה ואז שוב בי, העברתי את מבטי על פניה. "לא " היא ענתה. היד שלי קפאה ועיני לא תקו מעיניה שנטרקו, מריסיה שנסגרו ונחו על לחייה. "מבקשים ממני לזייף זוגיות."

הרמתי גבות, ידי נשמטה. נשכתי את שפתיי, לא כעסתי, לא היה לי על מי, פשוט דאגתי. להסתובב בין אנשים זה דבר אחד אבל להתנהג עם מישהו או מישהי מהם כמו זוג זה כבר הרבה יותר קרוב, ולמה זה יכול להוביל…

נאנחתי, הסתכלתי עליה, היא הייתה ניראת עייפה ומותשת. ראיתי לה בעינים שהיא לא רוצה את זה. "עם מי?" לחשתי.

היא הנידה בראשה לכיוון הטלוויזיה. המתמודדים בתוכנית הריאלטי עמדו עכשיו במתח בזמן שקיבלו את הנקודות שלהם על ההופעות. אחת הנערות היפות שביצעה שיר קלאסי וכובש ממקודם, אותה זו שהנמכתי כשדין דיברה בטלפון, קיבלה את רוב הנקודות ועלתה לגמר ביחד עם עוד מישהו והרוקיסט היה נראה מאוכזב מעצמו. הוא עלה לגמר, אבל היה בפער גדול של בחירת הקהל מאחורי אותה נערה יפה.

"עם מי?" שאלתי שנית.

"איתו." דין זרקה בזמן שהמצלמה התמקדה בפניו.

דין, והרוקיסט. הדחף הראשוני שלי היה להגיד אין מצב, מה הפאקינג קשר כאן? הקהל לא יקנה את זה בשיט. ואז לאט לאט התחלתי להבין שהאנשים שם לא מטומטמים, ולהיות עם דין בהחלט יכול לקדם אותו. הסיבה שבגללה הוא לא קיבל את הנקודות הייתה שהוא לא היה מספיק מוכר מהבית, היה נראה סתם תלוש, אנשים לא קישרו בינו לבין משהו שהם מכירים ואוהבים. כמו דין.