פרק אחרון :)

דין נאנחה בזמן שאני נכנסתי לתא המדידה שוב. מיהרתי לפשוט את השמלה שלבשתי וללבוש אחרת. הסטתי את הוילון ופסעתי בצעד בוטח החוצה.

"מה דעתך?" שאלתי את דין.

"שתיהן יפות לך." היא אמרה בקוצר רוח. "אבל הייתי לובשת את הפרחונית."

הנהנתי ונכנסתי חזרה לתא. חזרתי לבגדי הפשוטים, לג'ינס הצמוד ולחולצת הבטן. יצאתי מהתא, "אז קונים את זו." הרמתי באוויר את זו הלבנה המעוטרת בפרחים כחולים וגבעולים דקים ירוקים מפותלים. 

"קונים את שתיהן, השאלה הייתה מה תלבשי בצהריים היום במסיבה." היא אמרה לקחה אותן מידי. 

"השתגעת דין? כל אחת מהן עולה בערך חמש מאות-"

"עדיין לא הבנתי מה הבעיה." היא אמרה בזמן שהתקדמה לכיוון הקופה.

מיהרתי אחריה. "תני לי לשלם על אחת." מלמלתי אף שידעתי שאין לי איך, לא עבדתי, והכסף שהיה בחיסכון שלי התבזבז על הסמים בשביל אהרון. בקושי כסף לסיגריות היה לי עכשיו, מזל שיש את לורה שתתן לי טבק לגלגל כי דין אמרה שהיא בחיים לא תקנה לי את הדברים הרעילים האלו. 

"אני משלמת על שתיהן." קבעה והניחה אותן על הדלפק. "תסתכלי על השרשראות האלו, הן ממש יפות." היא עברה לפתע להתעניין בסטנד התכשיטים שעמד קרוב. 

"יש לי מספיק." אמרתי וחשבתי על כל התכשיטים שדין הפכה לשלי רשמית מאז שעברתי לגור אצלה. הייתה לי בראש אחת שממש תתאים עם השמלה הלבנה. 

אני ודין יצאנו מהחנות, לא היה לנו הרבה זמן להסתובב בקניון. כשאכלנו גלידה על המדרגות כמה ילדים התקרבו וביקשו להצטלם איתה. היא הביטה לכיווני, נתנה לי להחזיק את הגביע שלה ואז התקרבה לעברם וחייכה כמה פעמים לתמונות. כאשר התיישבה חזרה, נאנחה.

"קצת מתיש אותי."

"עוד מעט זה יהיה יותר גרוע," ציינתי. דין בדיוק סיימה את הצילומים לסדרה ההיא שעתידה לעלות באביב. 

"את ממש מנחמת." דין גלגלה את עיניה.

"אופסי." מלמלתי ואז ליטפתי את שערה. "אני יכולה לנחם אותך בעוד דרכים." לחשתי על אוזנה.

היא נשכה את שפתייה ואז חיוך קטן עלה הזווית פיה. "ככה?" היא ליקקה את הגלידה שלה בצורה לא תמימה. 

נענעתי בראשי לשלילה וליקקתי אני את שלי. "ככה."

"טוב המומחית."

צחקקתי. זה היה נכון, בירידות באמת היה לי ניסיון רחב בזמן שלדין בקושי. המשכנו לאכול את הגלידה, חיסלנו אותה והבטתי בשעון. "אני חייבת לעוף." אמרתי.

"הנהג אמור להיות פה עוד שתי דקות." היא אמרה בזמן שיצאנו מהקניון. 

"יש לי עכשיו שיעור עם הלנה."

"עכשיו אני מבינה למה את כל כך להוטה ללכת." היא ליטפה את פניי. "תמסרי לה דש."

הנהנתי. "ברור."

המשכנו ללכת ובדיוק כשנעצרנו במרחק מה מתחנת האוטובוס, הרכב של דין נעצר לידנו והחלון נפתח. "היי בני." היא אמרה וזרקה את השקיות שלנו על הכיסא הקדמי, אחר כך נכנסנו מאחורה.

דין ישבה באמצע ואני לידה השענתי את ראשי על כתפה. זמזמתי שיר של לי-תו עד שהגענו לכניסה לבית ספר. דין אמרה לבני שיתן לנו שתי דקות והוא יצא לעשן, אני התיישבתי עליה ונישקתי אותה.

"אני אתגעגע אלייך."

היא חייכה. "גם אני."

"תהני בחדר כושר." הוספתי.

"תהני בהיסטוריה." היא ליטפה את פניי. "את מהממת היום."

"תודה." אמרתי בראש זקוף. "את מהממת תמיד." עניתי.

היא גלגלה את עיניה. "יאללה רוצי."

"ברגע שאת מגיעה הביתה תתלי את השמלות." הזכרתי לה ברגע שירדתי מברכייה. 

היא הנהנה ואז משכה אותי לנשיקה אחרונה. יצאתי מהרכב אחר כך, בני נשען על השער והיה עדיין בתחילת הסיגריה שלו. הוא נאנח כשהוא ראה אותי והביט על הסיגריה הכמעט שלמה באבלות, הוא לא יוכל לעשן באוטו של דין ובטח חבל לו לזרוק אותה.

התקרבתי אליו. "אתה יכול לתת לי אותה." אמרתי.

הוא חייך. "שלא תתבזבז לפחות." הוא אמר ונתן לי אותה עוד דלוקה.

חייכתי. "תודה." זרקתי ונכנסתי בשער בית הספר. שני שישיסטים זזו מדרכי וכמה אנשים נעצו בי מבטים. חייכתי אליהם וישרתי את תיק הצד שלי, נכנסתי לבניין בית הספר ונתקלתי במנהלת.

"בוקר טוב אילן, תכבי את הסיגריה."

כיביתי אותה על משקוף הדלת. "מה שלומך?" שאלתי אותה.

"מעולה, את נראית נהדר היום, גשי למשרד שלי בבקשה." היא אמרה ואז עקפה אותי.

פי נפער, הבטתי לצדדים בתלמידים שבהו בי אבל הרמתי את הראש והלכתי לכיוון המשרד שלה. שניה לפני שנכנסתי חיזקתי את הקוקו הגבוה שלי ובדקתי את השעה בטלפון. חייכתי כשראיתי את פניה המחוייכות של דין לצד שלי בתמונה שצילמנו בטיילת בביפורט כשנסענו לשם לפני כמה ימים.

נכנסתי למשרד והופתעתי לראות שם את הורי. אמי מיהרה לחבק אותי, שאלתי אותה מיד אם הכל בסדר. "לא היית בבית חודש." אבא שלי אמר. "חיכינו לך."

נאנחתי. "אני מצטערת."

"לא יכולת לקפוץ להגיד שלום? אתה יודע איך הדאגת את אמא שלך?" אבי הוכיח אותי.

"למה הדאגתי, אחי לא יכל לעדכן אתכם שאני בסדר? הוא רואה אותי כל יום בבית ספר, אני לא מבינה -"

"אחיך נעצר לפני שלושה ימים באשמת סחר בסמים." אבי אמר, מבטה של אמי היה מושפל בבושה.

"מה?"

"איזה בחור בשם אהרון הלשין עליו." פניו של אבי היו רציניות. "וטוב שכך."

איגרפתי את ידיי, כעסתי מאוד על אהרון באותם הרגעים ורציתי לפוצץ אותו מכות. הבטתי באמי, באבי. חיכיתי להמשך הדברים מהם, שיגידו משהו, לא התראינו חודש. "מה רציתם?" פלטתי לבסוף.

אמי בלעה את רוקה. "אנחנו רוצים שתחזור הביתה."

גיחכתי. "שמי יחזור? אין יחזור יותר, אין .יש תחזור, אני בת, לא הבנתם?"

היא התקרבה אליי וליטפה את שערי. "לא משנה כמה מסכות תלבש, אתה עדיין הבן היפה והקטן-"

"אני לא קטן ואני לא יפה ובטח שלא בן. אני אישה, אישה יפה שיש לה אישה מקסימה. אם אתם לא מקבלים את זה, אין לי על מה לדבר איתכם." הכרזתי והתרחקתי מהם צעד אחד לכיוון הדלת.

"אילן, אנחנו אוהבים אותך. אנחנו לא מבינים מה עובר עלייך ורק רוצים שתחזור הביתה." אמא שלי דיברה בזמן שדמעות עלו בעיניה.

"אילן, תהיה גבר, אחותך צריכה אותך עכשיו, אתה האושר שלנו ואנחנו-"

"לא מעניין אותי מה אתם." הודעתי. "אני אילן ואני הבת שלכם, ואם מבחינתכם אני לא, זו בעיה שלכם." נשכתי את שפתיי ויצאתי מהמשרד במהירות. 

נכנסתי לכיתה והתיישבתי לידה לורה שראשה היה מונח על השולחן ועינייה מלאות דמעות. "היי." אמרתי לה.  "אני מצטערת שלא הייתי פה בשבילך."

היא הרימה את הראש ואז חיבקה אותי ארוכות. "את לא מבינה איך אני דואגת לאח שלך." מיררה בבכי על כתפי.

"גם אני," לחשתי.

"הוא רק רצה לסיים פה כבר ולעוף…" היא מלמלה והתנתקה מהחיבוק. "תכננו לטוס לישראל הקיץ."

"אל תדאגי." הבטחתי לה וניגבתי את הדמעות מעיניה. "אתם תטוסו הכל טוב." באמת האמנתי בזה באותם הרגעים.

הלנה התקרבה אל השולחן שלנו. "אילן ולורה אני מאשרת לכן לצאת להתאוורר. אבל תחזרו מהר, יש חומר חדש."

הנהנתי וליוותי את לורה החוצה. אחרי חמש דקות הצלחתי להרגיע אותה פחות או יותר ולהגיד לה שאח שלי יכול להיות חתיך גם בבגדי כלא לכמה חודשים ושהיא תהיה חזקה. אל תשאלו איך זה עבד.

היא שטפה את הפנים בשירותים ואז הזדעזעה מהאיפור שלה שנמרח, הבטחתי שאתקן לה אותו. "כבר למדת לשים מסקרה?" היא הופתעה.

"תמיד ידעתי." מלמלתי והוצאתי מהכיס שלי את המסקרה שהייתה קבועה שם בזמן האחרון.

"שמעת שהיום יש יום הולדת לדוגמנית ההיא של מלדלון." היא אמרה בזמן שהתעסקתי עם עין שמאל שלה. "רוזה קוראים לה נראלי, עשתה כמה קמפיינים עם דין שלך."

המהמתי והסתכלתי עליה, תיקנתי משהו קטן ואז עברתי לימין. "אנחנו הולכות לשם ביחד. תצפי בי בטלוויזיה בחדשות הסלבס או משהו?"

היא הנהנה וכמעט שגרמה לי ללכלך אותה. "ואני בטוחה שגם לאחיך יש טלוויזיה איפה שהוא עצור."

"כשאת הולכת לבקר אותו תגידי." אמרתי והיא בחנה את פניה במראה.

"יצא טוב." היא החמיאה.

"מעולה, בואי נחזור לכיתה."

"את ממש אוהבת את הלנה הא?" היא אמרה בזמן שיצאנו אל המסדרון.

"היא הבנאדם הראשון בעולם שידע שאני בת."

"וואלה?"

חייכתי. "כן, בכללי היא בנאדם מדהים."

שניה לפני שנכנסנו לכיתה ראיתי את אהרון עובר בקצה המסדרון. אמרתי ללורה שתיכנס ומיהרתי אחריו, אחרי הכל יש לי חשבון פתוח איתו. פתחתי את הטלפון שלי בדרך ודאגתי שיהיה לי גב.

התקרבתי אליו. "אהרון."

"היי ביצ', את נראית נהדר, גם בתור בת הייתי עושה אותך."

בלעתי רוק. "כמו שכמעט עשית בטיול שנתי?"

"כן, חבל שלא הצלחתי בסוף." הוא חיכך את ידיו זו בזו.

"חבל שניסית בכלל."

"למה? אני חושב שהיה לי סיכוי די טוב?"

צחקקתי. "ממש לא. מההתחלה אמרתי לך לא."

"ועדיין, תמיד יש מקום לשכנוע."

"בולשיט, במקרה שלי ידעת שאין סיכוי, שאני בזוגיות." הבטתי בעיניו בעייפות.

"בגלל זה ניסיתי להרוס לך אותה, כמעט הצלחתי."

"אפילו לא קרוב." עניתי.

"זה מה שאת אומרת לעצמך."

"ואחר כך היית חייב להפיל את אח שלי."

הוא גלגל עיניים. "זה בגלל שהוא ניסה להרוג אותי, מכר לי חומר חזק יותר ממה שביקשתי ולא עדכן. אם הייתי מת ממנת יתר זה לא היה נראה חשוד."

הרמתי גבה, זה בדיוק מה שאני חשבתי עליו, האם אחי תכנן להרוג את אהרון, ולמה? האם הוא ידע שאהרון סוחט אותי או שיש לו חשבון אחר לגמרי עם אחי?

"מופתעת?"

"לא." שיקרתי. "לא הייתי עושה את זה אבל אתה כזה מניאק שזה לא היה עצוב לי אם היית מת. ואני לא חושבת שאח שלי ניסה להרוג אותך, אולי הגוף שלך נחלש."

הוא בלע את רוקו ותכנן לענות ואני ניצלתי את ההזדמנות והתרחקתי משם. נכנסתי לכיתה והלנה נעצה בי מבט עד שהתיישבתי במקומי והוצאתי את הטאבלט של הלימוד.

בסוף השיעור היא עיכבה אותי במסדרון. "לאן נעלמת?"

"מצטערת היה לי עניין חשוב לסגור." הבטתי בעינייה וקיוותי שתבין.

"שזה לא יקרה שוב." היא אמרה ואז התרחקה משם. נאנחתי והלכתי לקפיטריה, אפילו שהברזתי מהראשונות, נשארו עוד שלוש שעות ליום הזה בבית ספר. ישבתי עם לורה ונשנשנו צ'יפס עד תחילת השיעור הבא, אומנות. היינו צריכים להגיש ציור חודש מאותו יום, אני ניסיתי לצייר סוס. לורה ציירה אותי, לבושה בשמלת ערב. הציור של אח שלי היה מונח לידנו, הוא התחיל לצייר תמונת נוף, זיהיתי אותה כמסגד אל אקצה בישראל. לורה השתדלה לא להסתכל על הציור במשך כל השיעור.

השיעור האחרון היה ספורט, בסופו דין אספה אותי והקפצנו את לורה לבית שלה. ישר כשהגענו לדירה של דין נכנסתי להתקלח והיא התחילה להכין אוכל. יצאתי מהמקלחת ונעמדתי מול המראה, זכרתי את אותם הרגעים בהם עמדתי מול מראה דומה בביתן של הלנה ולי-תו. עבר זמן מאז אבל אני עדיין זוכרת את אותן השניות, חייכתי לעצמי באותו רגע שוב ויצאתי אל דין.

"הכנתי פסטה." היא הודיעה בזמן שהתיישבנו אל השולחן.

"תודה, אבל אני עוד אשמין מכל הפסטה." לאחרונה הצטרפתי עם דין לחדר כושר לעיתים תקופות, בעיקר כדי לעבוד על התחת.

"את בסדר גמור." דין ביטלה את דבריי. "זה סתם פשוט הדבר היחיד שאני יודעת להכין."

הנהנתי. "את עושה את זה טוב."

היא חייכה. "תודה."

אכלנו במהירות ואז הלכנו לחדר שלה להתלבש. לאחרונה התחלתי להסתובב עם מכנסונים קצרים מתחת לבגדים שגורמים לכך שאיזור המשפעה שלי יהיה שטוח. דין הפגישה עם ידידה שלה שהיא מעצבת בגדי ים וגם טרנסג'נדרית כמוני. עשינו ביחד סיבוב בקניון, היא נתנה לי כמה טיפים באיפור.

לבשתי את השמלה שקנינו בבוקר ומתחתיה גרביון שקוף, לרגלי נעליים שטוחות ולבנות. דין רצתה ללבוש טרנינג וטישרט אבל הסוכן שלה התקשר לצעוק עליה שדיר בלאק היא לא לובשת משהו מחוייט. אז היא לבשה חליפה חומה בהירה ומתחתיה חולצה לבנה. לידייה שעון יקר, לאוזנייה עגילים קטנות ולצווארה שרשרת כסופה תואמת לעגילים. את שיערה היא אספה לגולגול שחיזקה בעזרת כמה סיכות כסופות גם הן.

אני התאפרתי במהירות, פיזרתי את שערי על כתפיי והחלקתי אותו בעזרת דין. ענדתי גם אני תכשיטים שדין אמרה שהם יפים עליי יותר מעלייה. כשיצאנו, הנהג של דין חיכה לנו והסיע אותנו עד לשערייה של וילה גדולה בעיר. מיד כשירדנו הקיפו אותנו מצלמות וניסו לצלם אותנו כמה שיותר בזמן שנכנסנו, הם ארבו כך לכל באי המסיבה. בפנים חיכו צוותי צילום מצומצמים שהתנהגו ביותר מתינות, דין עשתה כמה פרצופים באיזה סלפי עם כמה אנשים. בזמן שהיא דיברה איתם בחביבות אני עמדתי בצד וחייכתי, ראיתי מרחוק את דוגמנית שמלות הערב המפורסמת שחייכה לכולם וצחקה בקול, היא נראתה שמחה כל כך. זאת הייתה אשתו של הסוכן של דין, זו שלוקחת סמים ונמצאת עם בעלה אפילו שהוא שוכב עם אחרות.

ראיתי גם סולנית מאיזו להקה שנמרחת על בן הזוג שלה, אדם אנונימי כמוני. נושכת שפתיים בזמן שהיא לא מפסיקה להעיף מבטים אל המתופף ולהיזכר בזה שהוא הכניס אותה להריון בשנה שעברה. ראיתי גם את כוכבת האירוע שנראתה שלווה וניחוחה למרות שאמה, אסירה מואשמת בהלבנת הון, נרצחה שלשום בכלא על ידי שליחים של בעלה לשעבר. לתקשורת אין מושג, אם זה יתפוצץ תהיה פרשייה שלמה, אבל בינתיים היא מחייכת ומעמידה פנים שזה השבוע הכי טוב של החיים שלה אחרי שקיבלה קמפיין לחברת בגדים טורקית.

הכל כל כך מזויף, הכל מלא העמדות פנים. כשסודות נחשפים בתעשייה כולם מדברים על כמה שהכל צבוע אצלם, אבל זה רק בגלל שלאף אחד אין מושג לגבי החיים הפרטיים של אנשים אנונימיים ורגילים.  אתמול אני ודין צחקנו על איזו טנלובלה אפשר לכתוב על ההורים שלנו. את העניין עם אבא שלה היא בדרך לפתור משפטית, עם ההורים שלי אני לא מתכוונת לדבר עד שהם לא יכירו בכך שאני בת.

צוות סיקור התקבו לעברנו ושאלו אם אפשר לראיין, דין הנהנה ואנחנו הבטנו בבחור הצעיר שדיבר אל המצלמה, הסביר לצופים בבית שזה הראיון הראשון עם דין ובת הזוג שלה. חייכתי לעצמי בשקט כשאמר את זה. אחר כך הוא פנה אליי ואל דין ושאל כמה שאלות.

"איפה הכרתן?"

"מפגש מעריצים." דין אמרה.

"אז את מעריצה של דין בעצם?" הוא פנה אליי ואני לא הפסקתי לחייך, הרגשתי טוב כשפנו אלי בנקבה.

"האמת שנקלעתי לשם במקרה." אמרתי. 

"איך ניגשת אל דין?" הוא המשיך לדבר איתי.

דין צחקקה, "אני ניגשתי אליה."

"וואלה? ואיך הולך בזוגיות הטרייה?"

טרייה, רציתי לגחך אבל זכרתי שאני מול מצלמה שעושה קלוזאפ עלי ועל דין כשאנחנו מדברות. "מעולה." דין ענתה ואני הוספתי: "מרגישות כאילו אנחנו יותר משנה ביחד." מה שנכון נכון.

לקראת סוף המסיבה יצאנו לרחוב בלי לעשות יותר מדי רעש ונתקלנו בלאלי, מעצבת בגדיי הים. היא בירכה אותנו לשלום ואמרה שהיא בדיוק ברחה מהמראיינים הנודניקים שניסו להוציא ממנה מידע על הקולקציה החדשה שלה. נכנסו למכונית של דין שהתעקשה שלאלי תצטרף אלינו ושנסיע אותה לביפורט. דיברנו הרבה בנסיעה, דין שיתפה את לאלי במה שקרה עם אבא שלה.

"תתבעי אותו כמו שצריך." לאלי התקוממה. "הבת זוג שלי לומדת משפטים עכשיו ובאמת שתובעים על דברים הרבה יותר קטנים."

"אהא." מלמלתי בעייפות.

"תגידו, זה קטע כזה של טרנסיות להיות גם לסביות?" דין שאלה אחרי שתיקה קצרה.

"באמת שלא." לאלי צחקה בזמן שאני גיכחתי. "חשבתי שאני היחידה."

הרמתי את ידי. "עכשיו את לא."

היא נתנה לי כיף. "זה ממש סיוט לפעמים."

"אומרים לי שכבר היה עדיף שהייתי נשארת בן לא היה לי שום ארון לצאת ממנו." זרקתי.

"בדיוק." לאלי ואני החלפנו מבטים.

"אני רוצה אותך כמו מי שאת." דין חיבקה את כתפי ולאלי חייכה אליי.

"אז אילן, איך זה לצאת עם דוגמנית?"

גלגלתי את עיני בצחקוק קל. "מקסים." 

"ועכשיו ברצינות?"

"מעצבן." הודיתי. "נמאס לי לראות הפרצוף שלה בכל מקום שהוא לא הידיים שלי."

דין חייכה והשעינה את ראשה על כתפי. "דווקא זה מפריע לך?"

"זה וגם העובדה שבעוד כמה חודשים אנשים הולכים לראות אותך בלי חולצה בטלוויזיה." הוספתי.

"אהה נכון דין נכנסת גם לעולם המשחק." לאלי אמרה. "איך היה לצלם את הסדרה? איך הסוכן שלך הסכים לך להוריד את החולצה?"

"הוא לא רצה בהתחלה שאני אעשה את זה." דין גירדה בעורפה. "אבא שלי שכנע אותי, אני לא מתחרטת על זה, אפילו כשאני יודעת למה הוא עשה את זה."

"את מה?" הופתעתי.

דין התיישרה במקומה. "החבר'ה מהטלוויזיה שילמו לאבא שלי כדי שהוא ישכנע אותי."

"שכחת לציין את זה." לאלי אמרה.

"כן, שכחתי."

ליקקתי את שפתיי. "שנאתי את הבן זונה מההתחלה." 

"אהבתי אותו." דין אמרה בשקט.

לאלי העבירה את מבטה בנינו. "צריכים להקשיב לאינסטינקטים של אישה."

דין הנהנה ואז מחתה דמעה מעינייה. "פשוט רציתי שיהיה לי אבא שוב."

חיבקתי אותה וליטפתי את ראשה. "זה בסדר דין." לאלי אמרה ואני פשוט שתקתי והמשכתי לשחק בשיערה.

"העולם הזה חרא, אני בחיים לא ארשה לך להיות דוגמנית." היא הרימה את מבטה אליי.

"חבל כי בדיוק הציעו לי קמפיין." אמרתי והן בהו בי. "סתם עובדת עליכן," אמרתי כעבור רגע וצחקקתי לעצמי.

"אני יכולה להשיג לך-" החלה לאלי לומר.

"שלא תעזי." דין אמרה וליטפה את צווארי.

"הגענו לביפורט." דיווח הנהג מקדימה. "עוד דקה ליד הקניון."

"מעולה, תורידו אותי שם, יש לי פגישה בבית קפה." לאלי אמרה.

"תודה שהצטרפת אלינו." דין אמרה.

"אין על מה דין, תודה לך." לאלי חייכה ואז לחצה את ידה של דין וחיבקה אותי. חיבקתי אותה חזק בחזרה, כרגע לאלי הייתה המודל לחיקוי שלי אז שמחתי שהיא נחמדה אליי. 

לאלי ירדה ודין הניחה את ראשה על ברכיי והביטה בעיני. נשקתי לשפתיה ואז ליטפתי את ראשה. "מעניין איזו פגישה יש ללאלי כל כך מאוחר." הרמתי מבטי אל הנהג. "בטח משהו של בגדי ים." הוספתי.

"זה לא כזה מאוחר." דין ציינה והסתכלה בשעון היד שלה. "השעה עשר, הלילה עוד צעיר."

"לאן נוסעים, דין?" הנהג שאל.

"אני מכירה בר ממש נחמד באולהפנד." היא התיישבה. "תשאיר לנו את האוטו ואתה משוחרר."

הנהג הניד בראשו. "בסדר גמור." ולאחר מכן חנה ליד תחנת אוטובוס ויצא מהרכב. דין ואני יצאנו גם אנחנו, דין עברה לשבת במקומו ואני במושב הסמוך למושב הנהג. הנהג נופך לנו לשלום בזמן שהתרחקנו משם בדיוק כשאוטובוס התקרב לתחנה.

"איך היה לך להתראיין בפעם הראשונה?"

צחקקתי. "וואו, מביך."

היא ליקקה את שפתייה. "מבינה אותך."

"אני מקווה שאני לא ארדם לך שם." מלמלתי.

"רוצה לעצור לקפה?" היא הציעה וכעבור דקה נכנסנו לתחנת דלק. דין גלגה עיניים כשהלכתי לעשן בצד, חזרתי אחרי סיגריה אחת והיא הכריחה אותי ללעוס מסטיק. התיישבנו באוטו, דין העבירה אליי את הקפה שלי ולגמה משלה. היא הציעה לי סוכר אבל אני סירבתי ואמרתי שקפה אמיתי שותים בלי סוכר. היא משכה בכתפייה ולגמה מהקפה המתוק שלה. שמענו שירים וצחקנו, אחר כך ביקשה ללגום משלי וטענה שהלשון שלי דפוקה אם אני מצליחה לשרוד את זה.

"הלשון שלי דפוקה?" שאלתי.

היא הנהנה. "כן, איך אפשר." נסענו כעת כבר בתוך העיר, בתוך שכונה.

"את בטוחה במה שאת אומרת?" שאלתי בזמן שהיא מצאה מקום חנייה ונכנסה אליו במיומנות.

"במה?"

בלעתי רוק. "שהלשון שלי דפוקה."

"אהא." היא כיבתה את המנוע וחושך ירד על האוטו, התקרבתי אל אוזנה. 

"אני יכולה להוכיח לך שלא."

"תוכיחי." היא לחשה.

"בואי ." פתחתי את דלת הרכב והיא יצאה גם היא. התרחקנו מהרכב לאחר שנעלה אותו וטמנה את המפתחות בכיסה. התקרבנו לכניסה לבר ואז דין משכה אותי הצידה, לסמטא צדדית. 

"תוכיחי." היא לחשה שוב באוזני תוך כדי שידיה מלטפות את כתפיי. שפתיי גיששו אחר שפתייה וכשאלו נפגשו והרגשתי את טעמו המתוק של הקפה בשפתייה, הנחתי ידיי על פניה ועצרתי את הנשיקה. הסתכלתי בעינייה, עמוק בתוך החום הזה שחשוך עכשיו ונוצץ בצורה כל כך נפלאה. לפני שהספקתי להגיב היא נישקה אותי שוב, השחילה לשונה אל פי והצמידה גבי אל הקיר.

כשנכנסנו לבר והתיישבנו על הכיסאות הגבוהים, היה קשה להאמין שמישהו יזהה אותנו. המקום היה אפוף בעשן ורק מדי פעם ריצדו האורות הצבעוניים בהתאם לקצב המוזיקה הרועשת לכיווננו. דין שתתה בירה, אני קולה עם קרח, בכל זאת מישהי מאיתנו צריכה לנהוג בחזור. היה הרבה רעש אז תיקשרנו במבטים חטופים ובחיוכים, באוויר היה ריח מתקתק של נרגילה בטעמי פירות. אוויר קריר צינן את פנינו, לא הבנתי מאיפה הוא בא פתאום. כשכמה נערות התקרבו אלינו וזיהו את דין, צחקנו איתן קצת. לפני שהן נעלמו בטענה שכדאי לתת דין קצת מנוחה הן זרקו הערות חמודות שאחת מהן תפסה נתפסה בזכרוני. אני ודין יצאנו משם אחרי שעתיים ונכנסנו לרכב. התנעתי ויצאתי בזהירות מהחניה, דין בהתה באוויר טיפה מסטולה אבל שמחה. "את שמעת מה הן אמרו?" היא שאלה.

חייכתי והשפלתי את מבטי. "כן."

היא הניחה את ידה על כתפי, מלטפת בעדינות את העור החלק. "הן אמרו שאנחנו זוג בנות יפות."