'קדימה,' חשבתי. 'בוא אליה'. פלוריאן הנהן, השתחווה לפניי ומיהר למלא אחר פקודותיי. נשארתי להמתין בכיסא- טוב, אני לא ממש יכול לזוז לאנשהו בכוחות עצמי, מאחר ואני חפץ. אבל יכולתי לעקוב אחריו כמו מצלמה. ראיתי שהוא הלך למיה הקטנה כמו שביקשתי ונמלאתי סיפוק. 'תסתכלי...' הוא אמר לה. היא פחדה מידי ולא הסתכלה. למחרת: שוב אותו דבר. אסור להתייאש מזה שאי פעם יהיה שלום בין אינפרות לגבישים. 'לך אליה,' פקדתי, ופלוריאן הנהן, השתחווה ויצא שוב. 'תסתכלי...' הוא ביקש. 'בבקשה...' כי נימוסים תמיד עוזרים. מיה הסתובבה אליו ונראתה מפוחדת עד אימה, קצת יותר מידי בשביל ילדה בת חמש בסך הכל.

"נעמה!" מישהו טלטל אותי. 'הרגשתי הקלה עצומה. הגביש יהיה מאושר.' "בבקשה תתעוררי..." הקול המוכר מלמל בקול חנוק והמשיך לטלטל אותי, אבל אני רציתי להישאר עם תחושת הסיפוק הנעימה. מלמלתי משהו וחזרתי לחושך. "נעמונת..." הקול המוכר מלמל לי לאוזן את הכינויי המביך שאמא נתנה לי. להרגשת המבוכה העצומה הערפל במוח שלי התחיל להתפזר במטרה לנזוף במי שקרא לי ככה, אבל הייתי עייפה וחלשה מידי. פקחתי עיניים וסגרתי את הפה במאמץ רב. החושים שלי התחילו לחזור, וקלטתי שעידו הוא זה שמנער אותי ומתחנן שאתעורר. העיניים שלו היו מלאות דמעות. "בבקשה..." מלמל שוב. ואז הוא בהה בי המום כשראה שאני ערה." היא חיה!" קרא בשמחה ושמעתי דהרות. עידו חיבק אותי ונאנקתי. "מה...מה-" מלמלתי. כשחוש המישוש חזר אליי, קלטתי שאני שוכבת על מיטה באמצע יער. "התמוטטת," אמר עוד קול מוכר. הסתכלתי במאמץ ימינה וראיתי את אדם, מחזיק בקבוק כלשהו. "משקה הכוח," עוד בן אמר. "קחי. הוא יאושש אותך." הרגשתי קש בתוך הפה שלי ומישהו הרים לי את הראש, ככה ששתיתי בלית ברירה. היה לזה טעם של מים, שהעירו אותי. עידו הסתכל עליי בנשימה עצורה בצד שמאל וחייכתי אליו חיוך קלוש. זה גרם לו לשחרר את הכתפיים. "מה קרה לי?" שאלתי והרחקתי ממני את הבקבוק. אדם נשם בהקלה וזרק אותו לפח שהיה ליד המיטה.

"לקחת ממני את הגביש," מיה ליד עידו אמרה בקול רועד. "ואז פשוט התמוטטת." לקח לי זמן להבין למה אני מסתכלת עליה המומה ואז חייכתי לעצמי, ממהרת להסתכל באוויר. 'אני אספר לה אחר כך,' חשבתי. "אבל..." מלמלתי. "מה...מה-" "אמרי לי," אמר קנטאור שלא הכרתי, "מה חווית ברגע שנגעת בגביש?" שאל. בלעתי רוק. נראה שאאלץ לספר לכולם עכשיו. סיפרתי ומיה החווירה. "חזרת בזמן לאלפיים וחמש" אמרה. הנהנתי, משפשפת את המצח. "אולי קיבלת גביש חזיונות," הקנטאור אמר. "ופלשבקים." הוא מיהר להוסיף. עידו חייך לראשונה. "שימושי." אמר. הנהנתי בהיסוס.