כעבור שבוע שוב הדברים שלי היו ארוזים, אבל גם של כל האחרים. שקד החזיק במפה, תמר לקחה את כל החפצים שלה למזוודה בעודה ממלמלת לעצמה דברים, עידו ונעמה לא הפסיקו לצעוק אחד לשנייה ובקיצור ארזנו בשיא השקט והקלילות. שלמה הגיע לחדר והסתכל עלינו במתח. "נעמה, אולי תביאי לי כבר את הדובי שלי?" עידו צעק בדיוק כשתמר טרקה את המזוודה שלה כשסגרה אותה, רוטנת משהו לעצמה תוך כדי. "אבל אתה כבר ילד גדול!" נעמה צעקה בחזרה כשהחזיקה את שוקי של עידו. טוב, אני לא יודעת איך הוא קרא לו, אבל ככה אני קוראת לשלי אז המצאתי מושג. החמצתי פנים בזמן שארזתי אני את הדברים שלי וסגרתי את התיק בית ספר לשעבר. התחלתי לדאוג ברצינות מאיך נתפקד כצוות. ומה עם המסיבת יום הולדת שהם על בטוח תכננו לי? היום היה ה28 במאי יום שלישי, והיום הולדת שלי היה אתמול. אכלנו עוגה ביחד, כיביתי את הנרות והם הריעו לי ואז ראינו סרט כל הערב עם חטיפים ופופקורן ומוזיקה. גם שלמה חגג איתנו והיה שמח מאוד. לא תהיה להם הזדמנות לעשות לי את המסיבה. החמצתי פנים. אוקיי, זה נשמע מחשבה אנוכית באופן מזעזעת אפילו לאוזני עצמי. מיהרתי לחזור לחשוב על המסע. לבסוף יצאנו ושלמה חייך אלינו כשליווה אותנו החוצה. התכנית הייתה שאני אבצע טלפורטציה(התעתקות) למקום שראינו במפה שקראו לו 'אינמאגיה', דרך אגב. הלכנו לפתח היער ושמחתי שאנחנו לא צריכים להיכנס אליו. לא מזמן חלמתי חלום..."קדימה, התחילו" אמר שלמה והעיר אותי מהמחשבות על החלום המוזר. הנהנו והתאספנו לחיבוק קבוצתי עם כל התיקים. כולם הסתכלו עליי במתח. נשמתי עמוק ובזמן שחיבקתי את נעמה התרכזתי, מנסה להיזכר בשיעורים על ההתעתקות. 'דמייני שהמקום מעבר לפינה...'

התרכזתי והרגשתי באנרגיה יוצאת ממני ועוטפת אותנו. כשפתחתי עיניים ראיתי שאנחנו במקום מלא תנועה- יצורים ואנשים הלכו בו. שקד פער את הפה. "הנה היצור שנתן לי את המפה!" הוא קרא. ואז התבלבל. "והנה עוד אחד." נעמה גיחכה, אבל גם היא נראתה המומה. "אידיוט, כאן הם גרים עם בני מינם." אמרה. חייכתי וסקרתי את המקום. שקד הסמיק, נבוך. היצורים נראו כמו גמדוני הבית מהארי פוטר, מה שעזר לי להיות פחות המומה כי ראיתי את הסרטים. תהיתי, בתוך כל זה, איפה ההורים שלי גרים ומה שונה ביצורים פה מגמדוני הבית. התחלנו ללכת בחשש ולאט, סוחבים איתנו את התיקים והמזוודות. שקד הסתכל בדאגה על המפה והתקרבתי אליו, מתעלמת מנעמה שמחתה נגד זה. "אתה מזהה משהו?" שאלתי בסקרנות והוא הניד בראשו. השפלתי מבט. הרצפה הייתה אפורה עם ריבועים והרמתי את הראש ובכל מקום ראיתי דוכנים וחנויות. הבטן שלי קרקרה כשהרחתי אוכל, לצערי מאפה עם גלוטן כנראה. אסור לי גלוטן, שזה אומר לא לאכול חיטה, שעורה, שיפון ושיבולת שועל. בדרך כלל לא הייתי מודאגת מזה כבר- פיתחו היום הכל בתעשיות. אבל לא היינו בכדור הארץ, ושכחתי לחשוב על זה לפני שיצאנו. נעמה התקרבה אליי. "גם אני רעבה. בואו נמצא איפושהו לחטוף משהו גם בלי גלוטן," היא הסתכלה עליי וחייכתי חלושות, מתנצלת גם תוך כדי על מקודם. נעמה הנהנה בהיסח הדעת, נתנה לי יד ומשכה אותי אחריה.