יומני היקר...
הלב שלי. כן כן, אותו אחד שדרכו עליו מיליון פעמים. זה.
זה אותו הלב שהכיל אנשים בכל חלקיו ונשבר כשעזבו אותו, אבל אף פעם לא הצליחו לצאת ממנו. הם תמיד נכנסו עמוק מדי לתוכו.
זה אותו הלב שפעם חזק כל כך כשהוא נישק אותי ונדם כשהוא אמר שזה לא ממשיך מכאן הלאה. כן כן, אני מבטיחה שזה אותו אחד.
זה לא שהוא שכח, הוא פשוט כבר סלח, כי קשה לו לשאת בכעס, הוא יותר מדי רך.
הלב שלי, הוא אותו יצור מפוחד שהבטיחו לאהוב ולהגן עליו. אולי היום הוא כועס עליי על שמסרתי אותו כל כך הרבה לאנשים הלא נכונים... הוא יצור עדין, ופגיע, אז בניתי סביבו אלפי חומות, שיגנו עליו, שישמרו אותו שלם.
איכשהו, הוא תמיד הצליח להציץ מבעד לחומות שלו, ולאהוב... ואז הוא הפיל את החומות עליהן עבדתי קשה, נשבר, והכל מהתחלה.
לב, בבקשה תשב בשקט, תהיה ילד טוב.
לב, אני לא רוצה להתחיל מהתחלה.
מספיק עם אהבה, אל תהיה ילד רע.