יומני היקר..
הלילה נעשה קר, החיוך נעשה קטן יותר.
בכל יום בו הזיכרון נעשה רחוק יותר, הכאב נעשה גדול וממשי יותר.
המציאות נדמית עגמומית והחיים מאבדים את טעמם, האפלה גוברת על השמש החלושה.
שמש שקרנית, זורחת בשמיים אך קפואה כקרח. השמיים כחולים בחוץ, מבעד לחלון אין עננים.
רק בתוכי ישנם ענני סערה שלא פוסקים ולא נעלמים לעולם, ובכל יום בו הזיכרון מתיישן; השמש נעלמת, והחיוך קטן.