יומני היקר..
הכרתי פעם מישהי, נקרא לה שירה.
שירה אוהבת לחייך.
שירה היא אדם מחנך.
שירה אוהבת חיוכים, היא דואגת שלא יהיו כאלה סביבה.
שירה לא אוהבת.
כלום.
שום דבר, אף אחד, ולמעשה "כל מה שנכנס לה ללב הוא רק חומר."
לשירה יש אג'נדה חריפה נגד אהבה לבן המין השני, אהבה לבת המין הזהה, אהבה בכלל.
הבעיה הכי גדולה עם שירה, היא ששירה לא פוגעת באנשים שחשובים לה.
אבל אף פעם אי אפשר לדעת מתי מפסיקים להיות חשובים לשירה.
אולי בגלל זה שירה לא טובה לי, או לעצמה, או לכולם.