יומני היקר..
תראה אותי.
רק תראה למה הפכתי... אני מתביישת כל כך בעצמי.
בבקשה, רק רגע של שקט.
כואב לי, יומן יקר. זה פשוט כןאב כל כך...
איך הצלחתי להטביע את עצמי במשולש אהבה בוגדני?
אני אוהבת אותו. אוהבת כל כך כל כך.
בין אם אלו שפתי הדג המשורטטות והתפוחות שלו, ובין אם עיניו הכהות והמלוכסנות, שהצבע השחור בהן, כהה ושחור מהבור העמוק בעולם.
קדימה ילד, תגיד לי אתה. זה שנים אני יודעת, -"זהירות, האהבה כואבת."
אז אם עכשיו כואב כל כך, סימן שאני באמת כל כך אוהבת?