יומני היקר..
תחושת הכאב מלווה אותי זה שנים ארוכות.
אבל לאחרונה, קופסאת הכדורים נראית מפתה כל כך, כאילו היא קוראת לי, מתחננת בפניי לבוא.
הוא היה כועס, אני יודעת, אבל הכאב שאני נושאת כבר כבד כל כך... כמעט כבד מנשוא.
הוא היה משווה אותי ללביאה, אז למה, אחרי שנים כה רבות שהכאב הוא חברי הטוב ביותר, למה עכשיו אני מרגישה כמו סממית קטנה שנקלעה לסיטואציה שגדולה ממנה?
אני לא לביאה, אני פרגית, והוא לא גבר, הוא הפקיר אותי.
איכשהו, שום דבר לא נראה ורוד בסוף.