25 במרץ, 2018
יומני היקר..
ושוב את הולכת, משאירה מועקה.
וזה לא שאת צודקת,
את תמיד טועה.
לא נולדתי ככה,
נולדתי טובה.
אבל מה נשאר ממני?
רק טיפה של אור ששוחה באפלה.
חושך אינסופי עוטף אותי,
מתפרץ באימתניות מכל פינה ופינה,
ואת,
מביטה בי מרחוק,
רק משקיפה עליי,
על הסערה,
בה את בעצמך כלואה.
למה עשית לי את זה?
הא?
למה זרקת אותי כאן?
בין משחקי אגו לחולשות.
בין שנאה לאהבות.
בין קושי לאפלוליות.
אז את, נפש מעוותת וחסרת אמפתיה,
רציתי רק לומר,
זו את שמאמללת אותי כאן בעולם הקר.
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top