יומני היקר..
הבטתי בעיניה הצלולות, מחייכת אליה במתיקות כשהיא צוחקת מולי.
היא חייכה אליי כאילו שכל מה שעבר בראשה היה-"תודה".
שפתיה היפות דמו לי לגן עדן שמימי, ועיניה דמו לשער לעולם מושלם.
הבטתי בה, ביפה שלי.
ביפה שלי.
היא הייתה מושלמת.
היא הבינה לליבי, הביטה בעיניי, וכל שעבר בראשי היה-"איזה אוצר נח לי בין הידיים,"
חייכתי אליה ושפתיה קראו לי לבוא.
היא הנהנה, כאילו יודעת מה אני מבקשת.
ברגע קסום אחד, הצמדתי את שפתיי אל שלה, אל שפתיה השמימיות.
עצמתי את עיניי ברכות בדיוק כמוה.
נשכתי את שפתה התחתונה ברכות, והיא צחקקה צחוק שובב אל תוך הנשיקה.
שפתינו נעו בתיאום מושלם, כאילו נועדו להתחכך יחד.
אני אוהבת אותה.
היא כל מה שאי פעם רציתי.
רציתי לאהוב.
רציתי להיות אהובה.
וקיבלתי.
האוצר הזה הוא שלי.
ואז התעוררתי.
זה היה רק חלום.
ועדיין, קמתי ממנו עם תובנות.
יש מישהי שמחכה לי.
יש מישהי שמתאימה לי.
יש מישהי שאתעורר לידה בכל בוקר, אחייך אליה, וכל מה שיחלוף בראשי יהיה-"אני אוהבת אותה כל כך, יש לי מזל גדול שהחיים נתנו לי הזדמנות נוספת ואפשרו לי למצוא אותה,"
יש מישהי שתאהב אותי.
ואז התעוררתי שוב.
החלום הזה, האהבה והתקווה...
תקווה היא בסך הכל עוד שקר אכזרי ומלטף.
המישהי הזו,
הנסיכה שיועדה לי,
לא קיימת.
אני פה לבד.