יומני היקר..
עיניו העייפות טיילו על עורי,
הוא סקר אותי באדיקות, הרגשתי מעט לא בנוח כשהבחין בפגמים שניסיתי להסתיר.
אני זוכרת כיצד נעצר על שפתיי לרגע, מביט בי בעיניים חסרות הבעה כמבקש אישור.
הוא רפרף בעיניו על שפתיי, על עיניי, ולבסוף נעץ בי מבט שותק אחד.
עד מהרה עיניי סיפקו לו את התשובה לה חיכה ושפתיו נלחצו כנגד שלי בעדינות מופלאה.
זה היה הרגע הכי מעורבב שהיה לי.
וגם אחרי שנתיים, אני עדיין זוכרת.
אבל בכל זאת מפחדת.