יומני היקר..
נפשי, נפשי לעולם לא תדע שובע.
מה לא בסדר בי?
יש לי כל כך הרבה סיבות לשמוח... אז למה אני פשוט לא?
יש לי המון, אני מלאה... אבל בו בזמן אני גם ריקה כל כך, וזה משגע אותי.
זו תחושה בוגדנית כל כך, כל כך, למה שום דבר לא מסתדר?
או בעצם, למה כל דבר שמסתדר פשוט מרגיש לי מסובך ככה?
אתה היחיד שמבין אותי.
אם מישהו ייקרא.. הוא יחשוב שאני משוגעת, מטופשת, כפויית טובה.
ויודע? אולי אני באמת נוטה להסכים איתם.
נפש משוגעת.