יומני היקר..
אני כל כך רוצה לומר לו כמה כואב לי עכשיו...
לקחת חתיכה עצומה מהלב שלי, וזרקת אותה רחוק-רחוק...
לקחת את החלק האהוב עליי, או בעצם, היחיד שאהבתי... הייתי מוכנה לגמרי לתת לך אותו, את כל-כולו, והייתי בטוחה גם שלא תעלים אותו כך, שלא תיקח אותו ממני באכזריות שכזו... אבל טעיתי, שוב.
השארת לי את החלק האחר, החלק שפחות אהבתי ורציתי שתנהג בו בעדינות, החלק ההוא שקשה לשאת בו, זה בעל הצלקות, הפצעים הכה שורפים, זה שספג את מירב המכות הכואבות.
הותרת אותי כאן, בודדה ועזובה, נטשת אותי, האנגיול, נטשת...
עזבת אותי לבד איתם, עם כל השדים שבי, חסרת כל הגנה, הרי את החומות שהתאמצתי לבנות אתה הפלת.
אני חשופה מול כל השדים והפגיעות, והם אוכלים אותי... אבל לך לא אכפת.
יומני היקר... אני רוצה לומר לו הכל, כל כך רוצה... אבל אני לא מסוגלת. אני גם יודעת שהוא לא מעוניין לשמוע.
יומן יקר שלי, תודה שאתה מקשיב לי...
אתה היחיד.