אם אתם עוקבים אחרי בלוגים או וולוגים של כותבים, אתם בטח נתקלתם בכמה שאומרים שמחסום כתיבה לא קיים וזה הכל תלוי בכם שתכתבו. אז קודם כל – בולשיט. מחסום כתיבה אמנם כן תלוי אך ורק בנו, אבל הוא גם בהחלט דבר שקיים.

אז מה זה בעצם מחסום כתיבה? מחסום כתיבה זה בעצם מקרה שקורה לכותבים בו הם לא מצליחים להמשיך לכתוב. זה בדרך כלל מתחלק לשני סוגים: מחסום כתיבה בו אתם יודעים מה לכתוב אבל לא יודעים איך, ומחסום כתיבה בו אתם יודעים איך לכתוב, אבל לא יודעים מה. שניהם גרועים באותה מידה.

למה מחסום הכתיבה קורה? מכל מיני סיבות. אני יודעת שמחסומי הכתיבה שלי נגרמים מעיקר מהפקפוק שלי במה שאני כותבת, מחוסר תכנון לגבי ההמשך של העלילה, ומדבקות עיקשת מדי במה שאני כותבת עד שהמוח שלי מתחרפן מזה. לכל כותב יש סיבות אחרות לכך שהוא לא מצליח לכתוב, וזה בדרך כלל נגרם מבעיות נפשיות (לא מחלות נפשיות, בעיות) כמו דאגה או שעמום.

למשל, אני יודעת שממש קשה לי לכתוב אם אני מנסה להוציא מעצמי ניסוחים גבוהים מדי שלא מתאימים לסגנון הכתיבה שלי, וככה יוצא שבשעה אני יכולה לכתוב שורה וחצי. אני יודעת שגם קשה לי לכתוב כשאני כל הזמן חושבת על כל הבעיות שעלולים להעיר לי עליהן ברגע שיקראו את מה שכתבתי, ולפעמים אני אפילו מוצאת את עצמי חסרת כוחות להתעסק עם הכתיבה בגלל שעשיתי המון באותו יום או שמה שאני כותבת פשוט לא מצליח לסחוף אותי כמו בהתחלה.

כל הבעיות האלה הן לגיטימיות ומובנות לחלוטין, ואם אתם נתקלים במחסום כתיבה, אל תילחצו, כי זה קורה לכל אחד, ואפשר לפתור את זה. אז... הכנתי רשימה של דברים שאפשר לעשות בשביל לצאת ממחסום כתיבה ולעודד אתכם להמשיך לכתוב:

קחו הפסקה – תוך כדי הכתיבה של הפרקים האחרונים של ממלכת האלים (שכללה הקפאה של כמה שבועות), הגעתי למסקנה שבשבילי, לקחת הפסקה מכתיבה לכמה ימים מאוד עוזרת לי לאגור כוחות מחודשים ולהגיע עם אוצר מילים מחודש וכתיבה תחבירית טובה מאוד כשאני עומדת שוב מול הדף וצריכה לכתוב עוד מילים. בשבילי, רוב מחסומי הכתיבה שלי נגרמים מיותר מדי חשיבה על הסיפור עד שאין לי רגע לנשום. במקרים כאלה, אני נותנת לעצמי כמה ימים בשביל לעשות דברים אחרים שינתקו אותי מכל החשיבה על מה שאני צריכה לכתוב, ככה שברגע שאני ממשיכה לכתוב, הסיפור מרגש אותי מחדש כי הוא מרגיש רענן יותר. המוח שלי ריק ופתוח לכל אפשרות שאני אעלה על הדף, והכתיבה תצליח לזרום בצורה הרבה יותר טובה ונעימה. הפסקות יכולות לקחת יותר מכמה ימים, לפעמים אפילו שבועות או חודשים או אפילו שנים, וזה הכל תלוי במי שאתם בתור כותבים ובסיפור שלקחתם על עצמכם. יכול להיות שאתם תקועים כי מה שהתחלתם הוא פשוט לא הסגנון שאתם אוהבים לכתוב. אין בעיה לקחת לעצמכם הפסקה מהכתיבה אם אתם מרגישים שאתם לוחצים על עצמכם וגורמים לעצמכם להרגיש רע כי אתם לא כותבים. הכתיבה לא צריכה לגרום לכם לסבול, היא נמצאת קודם כל בתחביב – משהו שאתם עושים בזמנכם הפנוי כי אתם רוצים, ואתם צריכים לעשות אותה רק כשאתם רוצים.

אל תקשיבו לכל מה שאומר "אתם חייבים להמשיך ולסיים!" כי זה לא נכון. קודם כל תבדקו למה אתם בכלל כותבים את מה שאתם כותבים, ואז תבינו האם אתם באמת חייבים לכתוב את זה, או שאתם רוצים לכתוב את זה ולהיות שמחים ביצירה שלכם.

ובנוסף לזה, אם אתם נתקלים בקשיים – פיזיים או נפשיים – שמונעים מכם לכתוב, אין שום סיבה בעולם שתמשיכו לכתוב כשזה לא מתאים לכם. אני, בעצמי, לא כתבתי בכלל בכל שבוע הבחינה הפסיכומטרית שלי עד שעברתי אותה, ואז היה לי ים של מוטיבציה כי הוקל לי לסיים עם מה שהכביד עליי. אין שום סיבה שהתחביב שלכם – משהו שהמטרה שלו היא לגרום לכם ליהנות – ישתלט לכם על החיים וימנע מכם לעשות דברים שבתכלס, בואו נודה, חשובים הרבה יותר.

תאזינו למוזיקה – אני אדם שמאוד אוהב מוזיקה ולוקח השראה ממוזיקה. אני כרגע עובדת על סיפור שבהתחלה שברתי את הראש עליו, ואז הקשבתי לכמה שירים שהצליחו לעורר אצלי רעיונות חדשים שעזרו לי להתקדם איתו. אם אתם מסוג היוצרים שהמוזיקה נותנת להם השראה, נסו להקשיב לשירים שיוכלו לעורר בכם מוטיבציה כלפי הסיפור שלכם. תחפשו שירים שמתאימים למצב של הסיפור שלכם. אם זה סיפור דרמטי מרגש, תקשיבו לשירים דרמטיים ומרגשים שמדברים על נושא דומה. אם זו קומדיה, תקשיבו לשירים קופצניים. אם הסיפור לוקח השראה מסרט או סדרה, תקשיבו לשירים מהסרט או מהסדרה. מוזיקה לא סתם יכולה להיות מהנה ומשחררת, היא גם יכולה לפתוח את הראש לעוד רעיונות ולהפנות אתכם לדרכים חדשות שלא חשבתם עליהם.

תצאו להליכה או לטיול – אין דרך טובה יותר מלהשתחרר מאשר סתם לצאת להסתובב בחוץ ולנשום את האוויר. אתם יכולים לנסות לצאת החוצה, גם אם לא לטיול שטח או נסיעה, אז סתם להסתובב, לנשום אוויר ולהסתכל על דברים אחרים.

תסתכלו על תמונות – עכשיו, אני לא מדברת על סתם תמונות. נסו לחפש תמונות שיוכלו להזכיר לכם את הסיפור שלכם. ההמלצה שלי היא לחפש גיפים (תמונות זזות), כי יש בהם גם תנועה. בין אם אלה תמונות של שחקנים שדומים לדמויות שלכם או תמונות של אלמנטים חשובים בסיפור שלכם, הם יוכלו לעזור לכם לפתוח את הדמיון שלכם לרעיונות נוספים. למשל, הסיפור שלי "מבוך האשליות", בנוי ברובו מההשראה שלקחתי מתמונות מהסדרה "עד עצם היום הזה בארץ הפלאות". פשוט שמרתי לעצמי בתיקייה הרבה תמונות מהסדרה ומהסדרה המקורית, "עד עצם היום הזה", ובכל פעם שתהיתי מה לכתוב, הסתכלתי עליהם מחדש, והם הציתו בי רעיונות נוספים להמשך.

תיצרו אסון – נתקלתם בחלק משעמם שלא קורה בו כלום בסיפור? אולי תנסו להוסיף משהו נורא? טוב, לא חייבים משהו נורא, אבל משהו מעניין שישנה הכל. זה יכול להיות הטוויסט שיעזור לכם להמשיך את הסיפור ולהוציא אתם מקו המחשבה הראשוני שהייתם בו. אבל, שימו לב, תשתדלו שהמשהו הזה יהיה הגיוני ויתאים לעלילה בשביל שלא יבלגן לגמרי את הסיפור.

תוסיפו דמות חדשה – אם לא מתאים לכם ליצור איזשהו אסון, אולי תנסו להוסיף עוד דמות? דמויות נוספות יכולות להוסיף עוד טעם לסיפור, ולא סתם תעשיית הבידור אוהבת לעשות את זה, אפילו באמצע העלילה. הדמות הזאת תצטרך להיות קשורה לעלילה ולא לבוא משום מקום כדי שההוספה שלה תהיה מתאימה לסיפור (ואפילו יותר טוב זה לתת רמזים שהיא עומדת להגיע עוד מההתחלה), או שההופעה שלה תהיה הגיונית רק בסוף הסיפור, בדיעבד. שימו לב שכאשר אתם מוסיפים אלמנט חשוב נוסף, שהוא לא יהיה מצוץ מהאצבע – שתהיה לו חשיבות אמיתית וסיבה הגיונית לקיום שלו.

תבודדו את עצמכם – התקופה הכי שופעת שלי מבחינת הכתיבה הייתה בצבא, וזה בגלל שלא הייתי קרובה לשום דבר שיכול למנוע ממני להתרכז בכתיבה (כמו מחשב ואינטרנט וטלוויזיה). אלה היו רק אני, הדפים והעט, וכתבתי המון בתקופה כל כך קצרה. לפעמים, הגירויים שנמצאים סביבנו הם מה שמפריע לנו להתרכז בכתיבה. אנחנו חושבים רק עליהם במקום להתמקד במה שאנחנו כותבים, ואז לא מצליחים להמשיך. אתם אפילו יכולים לנסות ללכת למקום שנמצא מחוץ לבית שלכם, עם דפים ועט או עם הטלפון שלכם (אם אתם כותבים עליו), ופשוט לכתוב.

תעשו ספורט – אין דבר יותר מעורר מלעשות ספורט. כן, אנחנו יכולים להיות מאוד עצלנים לפעמים, אבל זה שווה את זה. אני זוכרת את הפעם הנדירה ההיא שיצאתי לריצה שאחריה היה לי את כל הכוחות הנפשיים לכתוב את העבודה שהייתי צריכה לעשות בספרות. בסופו של דבר לא עשיתי אותה כי הייתי עצלנית, אבל היי, המוטיבציה הייתה! תתארגנו עם דברים שיהפכו את החוויה הזאת לקצת פחות מעצבנת – כמו בגדי ספורט נוחים ומוזיקה שאתם אוהבים – וקחו חצי שעה מהחיים שלכם בשביל להפעיל את הדם שלכם קצת. זה ייתן לכם עוד אנרגיה וכוח להמשיך, וגם יעזור לעיניים שלכם להירגע קצת מהבהייה הלא קונבנציונלית הזאת במסך.

תקראו ספרים גרועים – אתם בטח לא מבינים מה אני רוצה מכם, אבל תקשיבו טוב לזה. בעצתה של אלכסה דון (סופרת ויוטיוברית שיש לה משתמש לא ממש פעיל בווטפאד), קריאה של ספרים גרועים מעודדת המון מוטיבציה. הסיבה לכך היא שברגע שאתם קוראים דברים גרועים, המוח שלכם מתחיל לפעול יותר. במהלך הקריאה אתם כל הזמן חושבים "אני יודע איך לעשות את זה יותר טוב", וזה מעורר בכם את הרצון להוכיח את זה לעצמכם. טבע האדם הוא להרגיש עליון יותר, ואם זה עוזר לכם לשפר את עצמכם מבלי להוריד אף אחד בפומבי, אז מה רע?

אולי זה לא הזמן הנכון – הפתרון הזה הוא קיצוני יותר מכל השאר, כי הוא אומר לכם לוותר הפעם. כן, לוותר. זו לא בושה לוותר. זה לדעת שעדיין לא הגיע הזמן שלכם ליצור את הדבר הזה שאתם מעוניינים ליצור. זה יכול לקרות מכל מיני סיבות – אם הרעיונות שלכם טובים אבל לא בשלים עדיין, אם אתם לא בוגרים מספיק בשביל לכתוב את מה שאתם רוצים בצורה הטובה ביותר או שאתם פשוט לא מבינים מספיק בנושא שאתם רוצים לכתוב עליו. אם אתם מרגישים ששום דבר פשוט לא מצליח לכם בכתיבה של הסיפור הזה, נסו לשים אותו בצד לכמה זמן, ולחזור אליו כשתרגישו שאתם מוכנים. מי יודע, אולי בפעם הבאה תוכלו לא רק להשלים אותו, אלא גם ליצור גרסה משופרת וטובה הרבה יותר שלו.

תכתבו – בחלק מהפעמים, כן, מחסום הכתיבה לא נובע מכלום חוץ מזה שאתם לא כותבים. אז נסו לכתוב. אפילו תנסו להתחיל משהו קטן שיגרום למוח שלכם לחשוב, בלי קשר למה שאתם עובדים עליו. תחפשו אתגרי כתיבה שיעזרו לכם להתאמן על הכתיבה שלכם, או שפשוט תמשיכו את מה שאתם כותבים. לפעמים, ברגע שאתם מתחילים, אתם כבר מוצאים את עצמכם שטים עם הזרם של הכתיבה ולא עוצרים. זה מה שקרה לי הרבה בצבא. מתישהו כתבתי אפילו חמישה פרקים ביום XD אבל זה גם בגלל שהיו לי מלא שעות פנויות בשביל זה.

מה לא יוציא אתכם ממחסום הכתיבה? קודם כל, התמסכנות על עצמכם. "בוהו, אני במחסום כתיבה, אני לא יכול לכתוב". אוקיי, אוקיי, אבל חשבת אולי לנסות לצאת מהמחסום הזה במקום להיתקע מול הטלוויזיה או מול היוטיוב? אם לא, אז, טוב, מגיע לך להיות במחסום כתיבה. אי אפשר לצפות מעצמך להשלים משהו אם אתה לא מנסה להשלים אותו. אתם לא יכולים להתלונן כמה קשה לכם עם זה שאתם לא כותבים, כשהוורד (או איפה שאתם לא כותבים בו) אפילו לא פתוח. זה כמו לצאת החוצה בלי מעיל כשיורד שלג ולהתלונן שקר לכם. תנסו להצליח במקום לדבר על כמה קשה לכם להצליח, כי דיבורים לא יובילו אתכם להרבה מקומות בכתיבה שלכם.

אז, אני מקווה שהטיפים האלה לגבי מחסום כתיבה עזרו לכם (:

ולשאלות היום – האם אתם משתמשים באחת השיטות האלה בשביל להתגבר על מחסום כתיבה? אם כן, איזו? ואם לא, מה עוזר לכם להתגבר על מחסום כתיבה? מוזמנים לכתוב בתגובות~