אז כמו שכותבים מנוסים יותר יוכלו לומר לכם – דימויים ומטאפורות זה חלק חשוב מאוד מהכתיבה הספרותית. בעזרת הדימויים והמטאפורות אנחנו יכולים להסביר דברים בסיפור שלנו בצורה הרבה יותר ברורה ורגשית תוך ניצול גדול של הדמיון של הקורא.

הדימויים והמטאפורות חשובים לסיפור כי הם ייתנו יותר טעם לכתיבה שלכם. במקום לתאר הכל בצורה סטטית ויבשה, דימויים יכולים לתת לתיאורים שלכם יותר חיים, צבע ועניין.

דימוי הוא לקחת את מה שאתם רוצים לתאר ולמצוא לו מכנים משותפים עם משהו אחר שמוכר לרוב הקוראים שלכם, ככה שבמקום לתאר אותו במדויק ולהשקיע את רוב הזמן והכוח שלכם במציאת תיאור מתאים למה שאתם רוצים לכתוב, תוכלו לשלוח אותם לדמיין משהו אחר שיוכל לגרום להבין בצורה הכי טובה למה התכוונתם.

למשל, במקום לתאר כלב שמנמן ונמוך עם רגליים עבות, תוכלו לכתוב שהוא נראה כמו היפופוטם קטן, או למשל, לתאר אדם צנום ורזה מאוד כמקל שעלול כל רגע להישבר.

הדימויים בדרך כלל יבואו עם מילה מקדימה או צירוף מילים מקדים של השוואה (שיש לו מכנה משותף עם משהו אחר) או הקבלה (שהוא כמו משהו אחר, רק יותר או פחות ממנו במובן מסוים), כמו "כ-", "כמו", "כאילו", "דומה ל-", "מזכיר", "יותר מ-", "פחות מ-" וכדומה.

להבדיל מדימויים, מטאפורות לא באות להציג את ההשוואה בין הדבר המתואר לדבר שמתאר אותו, אלא מציגים שני מונחים משני נושאים שונים ומחברים בניהם. התיאור המטאפורי בדרך כלל יהיה יותר עמום בכוונה שלו ויוכל לקחת את התיאור לכמה מקומות שונים, אך לרוב, השימוש במטאפורה יהיה ברור מאוד בכוונה שלו (אחרת, המטאפורה כנראה תהיה לא טובה כי לא יבינו אותה). התיאור המטאפורי יישמע ביזארי ולא הגיוני אם יתייחסו אליו בצורה מילולית, אבל כמטאפורה, הוא יישמע הגיוני לחלוטין, ולכן יהיה אפשר לזהות אותו כמטאפורה.

למשל, התיאור "גשם של אבק" הוא מטאפורה. גשם מיוחס למשקע החורפי הספציפי הזה, לכן אין דבר כזה גשם של אבק, ולכן אפשר להבין את המטאפורה כמצב בו אבק התפזר מלמעלה כאילו היה גשם. עוד דוגמא תוכל להיות "הבשורה חנקה את גרונו" (תסלחו לי, אין לי שמץ של מושג איך אני אמורה להקריץ עכשיו מטאפורות XD). הבשורה לא באמת חנקה את גרונו, וגרונו לא נחנק, אבל מעצם שמיעת הבשורה הזאת הוא הרגיש כאילו הגרון שלו נחנק, כי הוא התקשה לנשום בגלל ההלם.

בנוסף למטאפורות האלה, ישנן גם מטאפורות מתות. אלה מטאפורות מוכרות שהשתמשו בהן המון עד שכבר הפכו לחלק מאוצר המילים שלנו, למשל "צחנת מוות" או "שתיקה רועמת". אלה הן מטאפורות מוכרות שמחזקות רגשית את הכוונה שלהן בעזרת הגזמה או ניגוד.

אז מתי נשתמש בדימויים ומטאפורות? כותבים שעדיין לא מנוסים מספיק יגידו לכם שחייבים להכניס כמה שיותר דימויים ומטאפורות, או שחייבים להשתמש בהם המון וכמה שרק אפשר. אז כן, זה לא נכון, וזה אפילו יכול להרוס לכם את הסיפור לגמרי.

אבל למה בעצם?

טוב, דימויים ומטאפורות זה לא משהו פשוט לעשות. מנגד, הם יכולים להיות קלישאות חוזרות ולא מעניינות, ומצד שני, הם יכולים להיות כל כך "מדהימים" שאין לך מושג מה אתה קורא (ולצערי, נתקלתי בהמון מקרים כאלה). ויותר מזה, יש הרבה מקרים בהם אין צורך להשתמש במטאפורות או דימויים בכלל, וברגע שיכניסו לשם את אחד מהם, זה פשוט ירגיש תקוע בתוך המשפט.

אז כן, עד כמה שדימויים ומטאפורות יכולים לעזור לכם, לתת להם להשתלט על הכתיבה שלכם תהיה טעות קריטית מאוד.

כשאתם באים להשתמש בדימוי או מטאפורה, תבדקו שזה באמת נחוץ. אם חסר לכם איזשהו הסבר על מה שאתם מתארים, תנסו להוסיף מטאפורה או דימוי. אם אתם רואים שאין צורך להוסיף משהו כזה (זאת אומרת, אם הדימוי או המטאפורה לא יוסיפו שום דבר נחוץ או רלוונטי למשפט, ואפילו סתם יסרבלו אותו), תוותרו עליו.

השימוש בדימויים ומטאפורות הוא משהו שצריך ללמוד. חלקכם בטח שואלים את עצמכם איך אפשר לדעת מתי זה נחוץ ומתי לא. טוב, אין לי באמת תשובה על זה, כי אין לי דרך להסביר מתי אנחנו, בתור כותבים, אמורים לדעת מה נחוץ. זה משתנה מכותב לכותב ומסיפור לסיפור. יש סיפורים שמתאים שיהיו בהם הרבה מטאפורות ודימויים וכאלה שלא זקוקים להם. יש כותבים שאוהבים להשתמש בהמון מטאפורות ודימויים, וכאלה שפחות, ואין שום דבר רע בזה. כשאני רוצה להוסיף מטאפורה או דימוי, אני בכנות לא חושבת על זה יותר מדי. אני מסתכלת על הטקסט ורואה אם זה יכול להתאים בתוכו, ואם זה כן, אני מוסיפה ורואה אם זה מתאים לכוונה שלי.

טעות קריטית של הרבה כותבים היא להוסיף יותר מדי מטאפורות ותיאורים. מנקודת מבט פחות מנוסה, זה יראה כמו "וואו" אחד גדול, כי יהיו בטקסט המון מילים מפוצצות ודימויים מרשימים ומטאפורות מקוריות, ומה לא. אבל בפועל, זה כנראה רק יהפוך את הכתיבה שלכם למשעממת. כן, גם יותר מדי מטאפורות ודימויים יכולים להפוך את הכתיבה שלכם למשעממת.

התפקיד של המטאפורות והדימויים הוא לתת קצת פלפל (מטאפורה, היי) למה שכתבתם. תחשבו על מה שכתבתם כדף ריק, ועל כל מטאפורה או דימוי ככתם של צבע. מספיק כתמי צבע יוכלו להפוך את הדף הלבן לציור מעניין, אבל יותר מדי כתמי צבע, פשוט יצבעו אותו לגמרי ויביאו אותו לנקודת ההתחלה רק בצבע אחר.

הכתיבה שלכם אמורה להיות כמו גלים, עולם ויורדים, פעם ככה ופעם ככה, כדי לעניין את הקורא ולגרום לו להמשיך לקרוא את מה שכתבתם. כאשר אתם מוסיפים יותר מדי ממשהו מסוים (וזה נוגע לכל דבר בכתיבה), זה יוכל להימאס על הקורא מהר מאוד, והוא ישתעמם.

בואו נאמר ככה, אם בכל פסקה שנייה שלכם יש מטאפורה או דימוי, תנסו לבדוק אם באמת כדאי שהם יהיו שם.

אז איך אתם מוצאים דימויים או מטאפורות? השיטה שלי היא פשוט לדמיין את הסיטואציה ולראות מה יכול להזכיר לי משהו אחר, ולנסות להוסיף אותו. נסו לחשוב על דברים עם נקודות דומות למה שאתם מתארים (הדברים החשובים שאתם רוצים לתאר. אל תתפלספו עכשיו על כסא ושולחן, זה לא יהיה קשור לכלום), ותשחקו איתם.

לנוחיותכם, הנה כמה דוגמאות לדימויים ומטאפורות שחילצתי מדברים שכתבתי:

"הוא הצליח להבחין בדמויות חותרות לכיוונו של הנער בנשקים שלופים."

" הוא גנב אוויר מתוק כשהרים את ראשו מעל קו המים."

" עיניה חשכו בצער."

ואלה המוצלחים ביותר שיכולתי להשיג ברגע הזה.

ועכשיו, מנגד לכל מה שהסברתי על מטאפורות ודימויים, חשוב לי להזכיר: אל תכריחו את עצמכם להוסיף אותם אם אתם רואים שזה לא מתאים למה שאתם כותבים כרגע. ברגע שאתם תכריחו את עצמכם לכתוב משהו רק בגלל ש"הוא צריך להיות שם אחרת מה שכתבתי לא יהיה טוב", זה יצא רע, נקודה. כתיבה היא משהו דינאמי לחלוטין. אין דבר כזה נכון ולא נכון (אם אתם כן יודעים מה אתם עושים, כי שגיאות פיסוק זה כן לא נכון), זה הכל תלוי במה שאתם יוצרים ובסגנון הכתיבה שלכם. מניסיון אישי, ברגע שניסיתי לדחוף בכוח דברים לכתיבה שלי, היא הייתה מעצבנת, משעממת ומורידה ממני את כל הרצון להמשיך לכתוב אותה.

אז זה כל מה שיש לי לכתוב על דימויים ומטאפורות, בעיקר בגלל שרוב השימוש בהם הוא אישי וקשה להסביר איך להשתמש בהם הכי נכון שאפשר. שאלות היום שלי הן מה אתם חושבים על מטאפורות ודימויים, עד כמה אתם משתמשים בהם, ומה השיטות שלכם לכתוב אותן? מוזמנים לכתוב בתגובות ^-^

אם יש לכם משהו שהייתם רוצים שאתמקד בו, אתם מוזמנים לכתוב לי כאן~