עד מתי נדבר על הכתיבה עצמה ונתחיל לדבר על יצירת עלילה? עוד מעט, עוד מעט. עכשיו, הגענו לאחד החלקים הכי חשובים עליהם נדבר שקשורים לכתיבה עצמה – התחביר.

התחביר הוא אולי הדברים הכי חשובים שצריך ללמוד כשכותבים סיפור או קטע או מכתב או אפילו הודעת טקסט (סימני פיסוק הם חברים, בבקשה תשתמשו בהם). בעזרת תחביר תקין, יהיה קל יותר להבין את מה שכתבתם. הכתיבה תהיה יותר זורמת ונוחה לקריאה ונעימה לעין.

אז, במקום להסביר מה לעשות בשביל שהתחביר יהיה תקין, הפעם אכתוב את הסימנים שעלולים להפוך את התחביר שלכם ללא טוב. בעצם, טעויות שעלולות להימצא במה שכתבתם שיעידו שהתחביר שלכם צריך ליטוש.

אז נתחיל?

הדבר הראשון שיגרום לתחביר שלכם להיות פחות טוב הוא אם יש שימוש לא נכון בסימני פיסוק – כמו שכתבתי קודם, סימני פיסוק הם חברים (ומאז שאמרו את זה באן-סי-איי-אס זה המוטו שלי). אני לא ארחיב יותר מדי כאן כי יש חלק שלם שמוקדש לסימני פיסוק בספר הזה, אז אתם יכולים לקרוא אותו שוב בשביל לדעת יותר. בעיקרון, כאשר אתם עוברים על מה שכתבתם, שימו לב שסימני הפיסוק נמצאים במקומות הנכונים, שיש מספיק מהם ושאין יותר מדי מהם. סימני הפיסוק הם מה שבונה את הדרך שבה הקורא יקרא את מה שכתבתם, ואם לא משתמשים בהם כמו שצריך, הם עלולים לפגום יותר מאשר לעזור.

אם המשפטים ארוכים מדי – זה גם כן קשור לסימני פיסוק. אם אין מספיק מהם או שיש יותר מדי מהם ללא שימוש בנקודה, הם יהפכו את המשפטים לארוכים מאוד, ולכן גם מסורבלים. כאשר אתם עוברים על מה שכתבתם, שימו לב שהמשפטים לא ארוכים מדי. זאת אומרת, אם יש שימוש מוגזם בפסיקים במשפט אחד, נסו לבדוק את אפשר להחליף אחד מהם בנקודה ולפצל את המשפט לשניים. הבעיה במשפטים ארוכים היא שהם עלולים להיות מסורבלים ומבלבלים ויוצאי את האוויר מהריאות של הקוראים כי לא יהיה מקום להפסקה לנשימה. המטרה שלכם בשימוש במילים היא לעזור לקרוא להבין את מה שהוא קורא, וכאשר יש משפטים ארוכים מדי, זה יהיה קשה לו לעשות את זה.

אם המשפטים קצרים מדי – אותו הדבר כמו הנקודה הקודמת, רק הפוך. שימו לב שאין לכם משפטים קצרים מדי. זאת אומרת, שימו לב שאתם לא מגזימים בשימוש בנקודות, ושימו לב שאתם לא נמנעים מלהשתמש במילות קישור (אבל, ו-, כאשר, למרות ש-, בנוסף, וכדומה). הבעיה במשפטים קצרים מדי היא התכיפות שהם יוצרים, וחוסר החיבור שהם מביאים לכדי המשפט עצמו. בלי מילות קישור, יצא שתכתבו רק משפטים אקראיים שבאים אחד אחרי השני ומסתמכים על ההבנה הבסיסית של הקורא שיחבר בניהם לכדי הרעיון שאתם באים להציג. עם זאת, משפטים קצרים מדי יכולים לעזור כאשר אתם מנסים להעביר מהירות במהלך הסצינה. במקרה הזה, שימוש במעט מילות קישור ובמשפטים קצרים מאוד בלי הרבה תיאורים יוכלו לעשות את האפקט הזה.

אם יש מילים שחוזרות על עצמן יותר מדי – שימו לב שאתם לא חוזרים על אותה מילה יותר מדי פעמים. זה יכול להיות פעולה כלשהי, שם תואר כלשהו ואפילו שם של דמות. הבעיה בחזרה על מילים היא שזה נותן תחושה של כפילויות במהלך המשפט שהורסות את הזרימה שלו. תארו לכם שבכל משפט יהיה רשום את השם של הדמות – "בלה בלה הלך. בלה בלה חשב. בלה בלה אמר. בלה בלה עצר" – בכל פעם. זה יהיה לא נוח לקריאה. אם אתם שמים לב שקורה משהו כזה, נסו להשתמש במילה חלופית שתתאר אותו, כמו "הוא" או "הבחור", או שימוש בניסוח אחר כמו "יצא לו לחשוב" במקום "הוא חשב". אותו הדבר לגבי מילים שהם לא השם של הדמות. נסו לבדוק אם יש לכם אפשרות לשנות מילים שחוזרות על עצמן. שימוש במילים נרדפות יכול מאוד לעזור (רק שימו לב שהן באמת נרדפות ולא רק דומות, ככה ש"בקתה" ו"בית" עלולות שלא לעבוד כנרדפות זו לזו), או התייחסות שונה לאותה מילה (למשל, במקום לרשום "הוא פנה לבקתה", אפשר לרשום "הוא פנה למקום/לשם/לאזור" וכדומה). אבל, כמו שימוש במשפטים קצרים, יש פעמים בהם חזרה על מילים בצורה דחופה יכולה לעזור. במקרה הזה, אם יש לכם צורך להדגיש משהו, אתם יכולים לחזור על מילה מסוימת (למשל, "זה היה יותר מדי כוח, יותר מדי עוצמה, יותר מדי אחריות שנפלה על הכתפיים שלו. זה היה יותר מדי בשבילו." – השימוש בחוזר בצירוף "יותר מדי" הדגיש עד כמה רע היה הכוח שהיה בידיים של הדמות).

אם יש פסקאות צפופות מדי – אני חושבת שכבר יצא לי לגעת בנושא הפסקאות בחלק של הפיסוק, אבל אסביר עליו כאן בקצרה. שימו לב שאתם לא כותבים פסקאות צפופות מדי – זאת אומרת, פסקאות שנראות כמו גוש של מילים. זה נותן תחושה של עומס על הקורא עוד לפני שהוא התחיל לקרוא, וזה מתיישב פחות טוב בעיניים שלו ועלול להפוך את הקריאה לכבדה מאוד. בשביל לדעת אם עליכם לעבור פסקה, תבדקו האם הנושא שלה הפסקה הקודמת מתחלף. אם יש לכם נושא חדש שאתם מדברים עליו במשפט הבא, רוב הסיכויים שראוי שהוא גם יתחיל פסקה חדשה שמדברת על אותו נושא. במידה ודמות חדשה מתחילה לדבר, גם אז מומלץ לרדת לשורה חדשה וליצור פסקה קטנה בשביל מה שהיא אומרת. על דו שיח נדבר בהרחבה בהמשך, כי יש לו חוקים משלו שצריכים לקבל חלק נפרד משל עצמם.

אם אין פסקאות בכלל – שוב, גם ההפך הוא לא בדיוק מושלם. אני חושבת שהנקודה הזאת די ברורה, אבל אכתוב בכל זאת – שימו לב שאתם לא יורדים שורה כל הזמן. אם יש משפט שיכול להשתלב טוב עם הפסקה הקודמת לו, נסו שלא לרדת איתו שורה. ירידת שורות מיותרת נותנת לסיפור הרגשה שהוא ארוך למרות שהוא קצר מאוד, ועלולה לקטוע את רצף הקריאה של הקורא. עם זאת, כן יש אפשרות להשתמש בירידת שורות תכופה לטובתכם, וזה בשביל ליצור קטיעה מכוונת שמשתלבת עם הרגש שאתם מעוניינים להעביר בטקסט (לרוב זה יהיה מתח או הלם או גילוי כלשהו). אבל, שימו לב שאותה סצינה באמת צריכה את ההדגשים האלה, ושזה לא סתם הופך את כולה לקטועה ומתישה.

אם יש מיקום לא נוח של מילים – טוב, אז זה ממש קשה להסביר כי אין לו ממש חוקיות. בעיקרון, כאן אתם צריכים לשים לב האם המשפט שלכם יכול להיקרא בצורה יותר נוחה אם תשנו את המיקום של חלק מהמילים או של מילה אחת בלבד. אני לא אוכל להסביר לכם מתי זה יהיה יותר נוח ומתי פחות כדי זה משתנה גדול מאוד, לכן זה עליכם ועל איך שאתם מרגישים. אם יש לכם תחושה שמשפט כלשהו יוכל להישמע טוב יותר אם תזיזו מילה כלשהו לאחרי או לפני מילה אחרת, תוסיפו. ואם לא, אז לא.

אם יש יותר מדי מילים – אז זה משהו שאני בעצמי עדיין נלחמת בו בעצמי – הוספת מילים מיותרות. בעצם, אני לוקחת בחשבון שאף קורא לא יבין מה אני מנסה להעביר, אז אני מסבירה את זה. בדיעבד, יוצא שאני מסבירה יותר מדי דברים והופכת את הקריאה למסורבלת ומוסיפה הסברים מיותרים שאין בהם צורך. המונח "יותר מדי מילים" הוא תלוי משפט, כי זה תלוי האם יש צורך במילים האלה או לא. כמובן, עדיף שלא להגזים עם מילים שיוכלו להעמיס על מה שכתבתם ולסרבל אותו. שימו לב למשפטים שלכם. אם אתם רואים שיש כמה מילים שיהיה אפשר לכתוב את המשפט בלעדיהם, אפילו בנוסח שונה, נסו אותו. זה יוכל לעזור למשפט להיקרא בצורה נוחה יותר, בלי הרבה גינונים מיותרים.

אם יש משפטים לא רלוונטיים או משפטים סתמיים – זה המשך לנקודה הקודמת, כי הן יכולות להתקשר זו בזו. משפטים לא רלוונטיים אלה משפטים שאין בהם באמת צורך אמיתי במשפט ויהיה אפשר להסתדר בלעדיהם. אלה יהיו משפטים שיסבירו דברים מובנים מעליהם או משפטים שיחזרו על משהו שכבר נאמר קודם ושהקורא יודע. משפטים סתמיים אלה משפטים שחוזרים על אותו רעיון שכבר נכתב בפסקה עצמה ובאמת נמצאים רק כדי למלא מקום ולצבור עוד מילים למכסת המילים של הפרק. הדוגמא הטובה ביותר שאפשר להציג היא המשפט של קרונק מ"הקיסר נפל על הראש" – "הו נכון, השיקוי. השיקוי בשביל קוזקו. השיקוי שנבחר במיוחד בשביל להרוג את קוזקו. השיקוי של קוזקו" – דוגמא מצוינת לשימוש במשפטים סתמיים. כאשר אתם עוברים על מה שכתבתם, שימו לב שאתם לא כותבים דברים שאין בהם צורך ממשי. אלה אפילו יכולים להיות משפטים ממש טובים שמתארים סביבה, רגש או מראה, אבל הם פשוט לא רלוונטיים לאותה סיטואציה ועלולים למשוך את הקורא מהרעיון שאתם רוצים להביא לסצינה.

אם יש משפטים שמסיטים מהנושא העיקרי של מה שכתבתם – כבר כתבתי את זה, אבל אני רוצה להדגיש את החלק הזה בצורה יותר גדולה. הרבה פעמים יוצא לי לעבור על מה שכתבתי ולשים לב שהתחלתי לגלוש לנושאים לא ברורים תוך כדי שניסיתי להעביר את המחשבות והרגשות של הדמויות. מקרים כאלה עלולים לקרות כאשר אתם כותבים משהו ופתאום נזכרים במשהו אחר ואז לרגע עוברים לנושא אחר לגמרי שלא מתקשר למה שרשמתם קודם לכן. הבעיה כאן היא שיחד איתכם, גם הקורא עצמו פתאום מגיע למחוזות לא רלוונטיים תוך כדי הקריאה, ואז שוכח לגמרי מה קרה ברגע שחוזרים לעיקר. זה עוד משהו שיוצר אצלו בלבול וניתוק מהסצינה, ומפריע לקריאה לזרום כמו שצריך.

טוב, אלה כל הנקודות שמצאתי צורך לציין בשביל שתדעו למה להתייחס כשאתם בודקים את התחביר שלכם. יש מצב ששכחתי כמה, במקרה הזה אתם מוזמנים לרשום לי ואשתדל לעדכן. מקווה שזה עזר ^-^ ועד הפעם הבאה, מקווה שזה יקרה בקרוב XD

--- --- ---

הודעה קטנה קטנטנה: אם עדיין לא שמעתם ועדיין לא ידעתם או ששכחתם בכלל, נפתחה תחרות חדשה לסיפורים בווטפאד בסגנון האירוויזיון במשתמש FusionCommunity וההרשמה כבר נפתחה! אז אתם יותר ממוזמנים להשתתף אם עדיין לא עשיתם את זה ^-^