הפעם נדבר על תופעה נרחבת שמופיעה אצל כותבים חובבים (גם אצלי, בין היתר), ומשפיעה המון על הכתיבה ועל הדרך שבה היא מוצגת: כתיבה פאסיבית.

המון כותבים מנוסים שלמדו על כתיבה יסכימו ששימוש בכתיבה פאסיבית היא מתכון לתהליך כתיבה קשה ומייסר שיגרום לנו לעבוד כפליים על היצירה שלנו. אני מסכימה עם זה, אך לא לגמרי, כי כמו כל שיטה בכתיבה, גם בה אפשר להשתמש אם היא תוכל לספק אותנו בצורה הראויה. לכן, אף על פי שאני אסביר פה (ספויילר) למה כתיבה פאסיבית היא לא טובה ולמה עדיף להחליף אותה בכתיבה אקטיבית, אני רוצה שתזכרו לא לשלול אותה לגמרי מעתה והלאה, ושאם אתם מעוניינים להשתמש בה במקרים מסוימים, זה בסדר גמור.

ועכשיו, בואו נדבר על הפיל שבחדר: מה זה אומר כתיבה פאסיבית?

זה יותר מובן ממה שאתם עלולים לחשוב.

כל אחד מכם שלמד שיעורי לשון בבית הספר וגם הקשיב למה שאמרו שם מכיר את המונחים "סביל" ו"פעיל". בלועזית הם נקראים "פאסיבי" ו"אקטיבי", ועל הנושאים האלה אנחנו בעצם מדברים כאן.

ולמי ששכח או פשוט לא מכיר את המונחים, הנה ההסבר על הדף:

כתיבה פאסיבית תתמקד באובייקט עליו עושים פעולה כלשהי, לדוגמא: "החרב הוחזקה על ידו", בעוד כתיבה אקטיבית תתמקד באובייקט שעושה את הפעולה, לדוגמא: "ידו החזיקה בחרב". הוחזקה – פועל סביל, החזיק – פועל פעיל.

למה לא מומלץ להשתמש בכתיבה פאסיבית?

הגענו לעיקר: למה כתיבה פאסיבית עלולה לפגוע קשות בכתיבה שלכם? נתחיל בדוגמא. הנה משפט שכתבתי שכל המשפטים בו פאסיביים:

כששדה ראייתה העלים אותו לגמרי, רגליה לקחו אותה אל הכניסה למבנה. מבטים חטופים נזרקו עליה מרחוק מכיוונם של הנערים ברחבה, לחשושים הגיעו מחלק מהם. נודע לה על ידי השדים שברשותה שהתהייה לגבי היותה תלמידה חדשה הייתה נושא השיחה העיקרי שלהם.

שימו לב לכל הפאסיביות שנמצאת בקטע: שדה הראייה העלים אותו, רגליה לקחו אותה, מבטים נזרקו עליה, לחשושים הגיעו מהם, נודע לה, התהייה הייתה נושא השיחה, כל אלה כתובים בצורה פאסיבית. כפי שאתם רואים, הקטע לא באמת רע ולא באמת כתוב בצורה שתגרום לך לשבור את הראש (אלא אם כן אתה הכותב, אני מניחה), אבל היא כן נשמעת מתאמצת מדי, וזה בעצם מה שכתיבה פאסיבית נותנת לקורא בפועל – את ההרגשה שהסיפור מתאמץ להיכתב בשפה גבוהה יותר ובתחביר מליצי שבמכוון רוצה להרשים ודורש להיות מסתורי. וזו – זו טעות נוראית לעשות. שימוש בכתיבה פאסיבית קשה לעיכול, היא מסורבלת יותר לכתיבה והיא מצליחה להוציא ממך את המיץ כי אתה מתקשה להבין מה בדיוק קורה. ברגע שיש שימוש גדול מדי בכתיבה פאסיבית הסיפור הופך להיות מתיש ומעייף לקריאה, והדבר האחרון שאתם רוצים זה לגרום לקורא להתעייף מכם.

וכמובן, איך אפשר לשכוח את היוצא מן הכלל: יש אנשים שדווקא נורא אוהבים לכתוב בשפה פאסיבית, הם אוהבים את סגנון התחביר הזה ואוהבים להישמע מסתוריים... וזה בסדר. יו דו וואט יו דו, בו, תהנו עם זה. אבל עם זאת, כדאי לזכור שמתחת לכל התיאורים הגרנדיוזים שכותבים רוצים להכניס, מה שבאמת אמור לשנות את האיכות של הסיפור שלהם הוא התוכן, וברגע שהקורא מתרכז רק בשפה הגבוהה שאתם מנסים להכניס לסיפור, כל התוכן ייעלם לגמרי. כאשר אתם כותבים סיפור אתם רוצים להעביר משהו, ואם דבר מסוים גורם לכם להרחיק את הקורא כמה שיותר ממה שאתם מעוניינים לספר לא, זו לא כתיבה טובה. בדרך כלל, כתיבה פאסיבית היא מכשול כזה.

כתיבה פאסיבית, מהיותה פאסיבית, לא רק גורמת לקורא להתעייף אלא גם להיות מנותק ממה שאתם כותבים. ברגע שאתם מתארים הכל (או הרוב) בצורה פאסיבית, כשאתם "מדברים על מה שקרה" במקום "מספרים מה שקורה עם הדמויות", אתם מרחיקים את הקורא ממה שקורה בסיפור ויהיה לו הרבה יותר קשה להתחבר אליו. קורא שלא מחובר לסיפור = קורא שלא אכפת לו מה קורה בסיפור.

ובשביל להבין בעצם איך ההבדל עצמו נראה, הנה הקטע המקורי ששיניתי, כתוב בצורה אקטיבית:

כשנעלם משדה ראייתה היא ניגשה להתקדם אל הכניסה למבנה. הנערים ברחבה הסתכלו עליה במבטים חטופים ובחנו אותה מרחוק, חלקם התלחששו בניהם בקשר אליה. השדים שברשותה הודיעו לה שהם תוהים האם היא תלמידה חדשה.

הקטע הזה אומר בדיוק את מה שאומר הקטע הקודם, אבל כאן הכתיבה הרבה יותר זורמת בגלל הכתיבה האקטיבית. אם אתם יכולים לשים לב, גם קל יותר להתחבר למה שקורה שם כי כתיבה אקטיבית מציגה את הסצינה דרך העיניים של הדמות. הסצינה מדברת על מה שהיא עושה, ולא מתרכזת במה שקורה סביבה. בנוסף לכך, כתיבה אקטיבית תהיה קלה יותר לכתיבה ובדרך כלל זורמת יותר. היא "כתיבת דוך", היא מגיעה לפואנטה בקו ישר ולא עושה מעגלים בשביל לספר מה נמצא מולך. כמו שכבר אמרו, אתם לא רוצים שדברים אחרים יסיחו את דעתם של הקוראים בזמן שהם קוראים את הסיפור שלכם.

איך לזהות כתיבה פאסיבית ומה לעשות איתה?

קודם כל, שימו לב שאתם לא מגזימים בתיאורים שמדברים על מה שקורה לדמות ומתרכזים יותר בתיאורים שמציגים את מה שהדמות עושה. האם גרמו לדמות לצחוק או שהיא צחקה בגלל משהו? האם נתנו לה מכה או שהיא קיבלה מכה ממישהו? האם משהו נאחז על ידה או שהיא אחזה משהו?

שימו לב למה שיותר מתאים לסצינה. לפעמים, כתיבה פאסיבית יכולה להיות טובה יותר מכתיבה אקטיבית, אבל זה מאוד תלוי בכם ובמה שאתם מעוניינים לכתוב. שימו לב שאתם לא מגזימים בכתיבה פאסיבית ונותנים מקום לדמות לעשות את מה שהיא עושה מבלי שמשהו יושפע ממשהו אחר ומבלי שהיא תהיה זו שמושפעת יותר מדי (כולנו יודעים שלהיות מושפעים מדי זה לא כזה טוב).

במידה ומשפט פאסיבי נשמע לכם לא טוב, נסו לשנות אותו לצורה האקטיבית שלו, ולהיפך.

ותזכרו, אפשר לשחק עם אקטיביות ופאסיביות, אבל צריך לדעת מתי כתיבה פאסיבית באמת מועילה לטקסט, ולא הופכת אותו למנוכר.

---

החלטתי להוסיף גם את הסרטון הזה של אלכסה דאן (סופרת וכותבת שגם יש לה משתמש כאן בווטפאד) שבעצם מסבירה יותר טוב ממני לגבי כתיבה פאסיבית וכתיבה אקטיבית, והיא בעצם זו שסיכמה לי את כל הרעיון בצורה הכי טובה שאפשר ^-^

--- --- ---

וול, זה היה חלק יחסית קצר, אבל אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי כראוי ושהבנתם על מה אני מדברת XD אז עד הפעם הבאה~

ספרו לי על מה הייתם רוצים שאדבר כאן. אני סקרנית לדעת על מה הייתם רוצים לקרוא ומה יוכל לעזור לכם (: