הצלחתי למצוא לעצמי זמן פנוי ומוטיבציה לכתוב עוד חלק למדריך, אז אמרתי למה לא? צריך לנצל את זה כשאפשר.

--- --- ---

מהו סיפור ללא הדמויות? כנראה אחד משעמם מאוד, או מתוחכם מאוד. בין אם אתם כותבים סיפור ארוך או סיפור קצר, סיפור פנטזיה או רומנטיקה, סיפור עצוב או הומוריסטי, אתם כנראה משתמשים בדמויות. ובכן, לשם כך התכנסנו כאן היום, בשביל לדבר על הדמויות, הלא הן, טוב, כלי השחמט על לוח הסיפור שלנו (אהבתם את המטאפורה?)

אז קודם כל, מהן הדמויות? כמו שאמרנו, הכלים בהם הכותב משתמש בשביל ליצור את הסיפור שלו. הדמויות סובבות את הרעיון הכללי של הסיפור ומניעות אותו להתקדם הלאה. (הערה: כאן אני מדברת על סיפורים סטנדרטיים שכותבים בדרך כלל. הסיפורים יוצאי הדופן שאנשים כותבים לפעמים לא נכנסים תחת ההכללה של מה שאני כותבת כאן) מבלי הדמויות יהיה מאוד קשה לפתח את העלילה, שכן היא מתפתחת יחד עם הדמויות. אם הדמויות יהיו משעממות, כך לקורא יהיה פחות עניין בהן, וכך יצא שהסיפור יעניין אותו פחות. אם הדמויות יהיו מעניינות, הקורא לא יוכל להפסיק לקרוא – לדמויות כאלה אתם רוצים לכוון, דמויות שהקורא יוכל להתאהב בהן ולאהוב אותן, שלא יהיו סתם כלים, אלא כלים שמתיימרים להיות בני אדם.

וזה טריק חשוב מאוד שצריך לדעת איך לתכנן בשביל שהוא יפעל כמו שצריך.

נתחיל במאפיינים של הדמות, במה שבונה אותה בעצם. לפניכם, רשימה של אפיונים לדמות שיצרתי לפני מלא זמן:

שם:

*שם שני (אם יש):

שם משפחה:

מצב משפחתי:

שמות ההורים:

שמות האחים:

גיל:

מין:

נטייה מינית:

צבע שיער:

צבע עיניים:

צבע עור:

מקצוע:

לאום:

מצב חברתי:

תכונות מאפיינות:

מגרעות:

כישרונות:

*מחלה/נכות:

פחדים/חרדות: 

*סטיות:

עבר:

*כוח על:

*מה שמסומן בכוכבית יכול גם לא להתקיים, תלוי בדמות עצמה.

ועכשיו, אחרי שעברתם על כל הפרטים המאפיינים האלה, תשכחו אותם, כי ככה לא בונים דמות.

הפתעתי? תודו שהפתעתי.

כן, רשימה מסודרת וארוכה של מאפיינים היא דרך לא ממש טובה בשביל ליצור דמות. רוב הסיכויים שחצי ממה שתכתבו עכשיו יישכח בהמשך או ישתנה תוך כדי הכתיבה. כאשר אתם חושבים על דמות, אפילו על קצה המזלג, עליכם להתמקד רק בכמה מאפיינים ספציפיים: בעצם, שניים:

שם ותפקיד.

שם: השם של הדמות, איך שהיא מוכרת לאחרים.

תפקיד: מה התפקיד שלה בסיפור, מה המטרה שלה, למה היא חשובה לסיפור ומה יגרום לה להיות נוכחת מספיק כדי שהסיפור לא יוכל לתפקד בלעדיה.

כל שאר המאפיינים יבואו אחר כך. מכירים את זה שאתם רוצים ליצור את הדמות הראשית, אבל אתם לא יודעים עדיין איך היא נראית, מה הגיל שלה, מה האופי ומי המשפחה שלה? אני מניחה שכן. אבל, ברגע שבו אתם מתחילים לבנות את הדמות, שני המאפיינים המדוברים (שם ותפקיד) תמיד יהיו, גם אם לא במלואם.

אתן דוגמאות לגבי חלק מהדמויות שלי:

שם: גוון. תפקיד: הדמות הראשית, הבת של אלת המוות, זו שמתחילה את המסע שמתרחש בסיפור.

שם: ריק. תפקיד: אחת הדמויות הראשיות, עובר בית ספר בהתחלת הסיפור שם הוא פוגש את בלייק.

שם: מירה. תפקיד: דמות ראשית-משנית, בת האדם שמתלווה למסע של טנא תוך גילוי של עולם הקסם.

אני מקווה שהדוגמאות האלה הסבירו אפילו במעט למה התכוונתי. אין צורך לרשום שורות על גבי שורות, אלא רק רעיון ספציפי שיסביר מה הרעיון הכללי של הדמות שלכם. כאשר אני בונה דמות, אני מתחילה לחשוב על הפרטים האלה (אם כי בתת מודע, בעיקר, אני לא רושמת אותם על דף, מודה XD), ותוך כדי מחשבות נוספות על הסיפור, או אפילו תוך כדי הכתיבה שלו, הן נבנות לי יותר ויותר תוך כדי הכתיבה.

כמובן, זו השיטה שלי, אני יותר ספונטנית בכתיבה שלי ונחוצים לי רק חלקים מרכזיים ממה שאני רוצה להביא, אבל אם לכם נוח יותר לחשוב על הכל ולרכז את הפרטים כמו שצריך וכמה שיותר, עשו את זה. לכל אחד יש דרך אחרת. לגמרי ביטלתי את מה שרשמתי למעלה, אני מניחה. אני ממליצה לבדוק בעצמכם מה הדרך המועדפת עליכם מבין השתיים.

ועכשיו, אחרי שבנינו את הרעיון הכללי של הדמות, נעבור לפרטים הנוספים שצריכים להיות לכם לפני שאתם בכלל מגיעים אליה במהלך הכתיבה:

מראה חיצוני: צבע שיער, צבע עור, צבע עיניים, מבנה פנים, מבנה גוף, סגנון שיער, סגנון עיניים, סגנון לבוש, מאפיינים חיצוניים בולטים (נמשים, צלקות, כתמי לידה וכדומה)

אופי: איך הדמות מתנהגת בדרך כלל, מה ההעדפות שלה, מה היא אוהבת ומה היא לא אוהבת, מה חשוב לה בחיים, מה מרגיז אותה, מה מרגיע אותה, במה היא מאמינה, במה היא לא מאמינה, מה הדעות שלה לגבי נושאים שנויים במחלוקת, מה הפחדים שלה, מה נותן לה כוח (פיזי או נפשי), מה יכול לשבור אותה (או, מה הטריגר שלה), האם יש לה סוד (ואם כן, מהו ועד כמה הוא יכול להשפיע על העלילה), לאן היא מעוניינת להגיע בעתיד (או, האם היא בכלל יודעת מה היא רוצה שיקרה בעתיד)

רקע: מאיפה היא באה, מי המשפחה שלה, איפה היא גרה, האם קרה לה משהו משמעותי בעבר שמשפיע עליה בהווה, מי החברים שלה (או, האם יש לה חברים), מה היא עושה ביומיום

אחרי שבניתם לעצמכם פרטים כללים על הדמות שלכם (כי כמו שאמרתי, זה מסוגל להשתנות תוך כדי הכתיבה, ככל שתכירו את הדמויות שלכם יותר), אתם רשאים להכניס אותה לסיפור בידיעה שאתם מכירים אותה בצורה מספקת.

אמנם, בתחילת הסיפור אתם אף פעם לא יודעים מי הדמויות שלכם ולמה הם יהפכו. בתחילת הסיפור, גם אם רשמתם את כל הפרטים עד האחרון, אתם הולכים בעיוורון לתוך העלילה, כי אי אפשר לדעת מה יקרה תוך כדי הכתיבה (וזה מה שיפה בה וזה מה שכיף בה, שאף על פי שאתם יודעים מה יקרה ומה אתם מתכננים, אין לכם באמת מושג מה עומד להיות). אל תיתנו לזה להפחיד אתכם. ככל שתמשיכו לכתוב על הדמויות שלכם, כך תכירו אותם יותר וכך תדעו בדיוק מה הם יעשו בכל זמן נתון. אבל זה יקרה רק אחרי שתצללו איתם אל תוך הכתיבה.

בנושא הזה כדאי לזכור ששום דבר לא זמני כל עוד הוא לא מודפס על הדף. אם משהו לא מסתדר לכם, אתם תמיד יכולים לשכתב.

ואחרי שעברנו על הרעיון הכללי של הדמויות, נעבור לנקודות שכדאי להתייחס אליהם כאשר בונים את הדמויות:

הדמות המושלמת – תזרקו אותה מצוק: הרבה כותבים מתחילים (לפחות לפי רוב הספרים שיצא לי לראות כאן) תמיד יכתבו סיפור על הנערה היפה, הרזה והמהממת שכולם רוצים וכולם מקנאים בה וכולם אוהבים אותה וכולם סוגדים לרגליה. הו, אז זה לא טוב. דמות שהכל בה טוב, שכל מה שאתה רוצה יש לה, שאין לה בעיות בחיים (או לחילופין, שהבעיות שלה הן בעיות שחוקות שכתבו עליהן יותר מדי פעמים או בעיות שהן לא באמת בעיות) לא יוכלו לגרום לקורא להתחבר אליה בצורה מספקת כדי שיהיה לו אכפת ממנה. דמויות טובות אלה דמויות שהן כמה שיותר אנושיות, דמויות שכאשר אתה קורא עליהן אתה לא מצליח לדמיין שהן בדיוניות. הן שואבות אותך לסיפור שלהן, ואתה מרגיש כאילו אתה חלק ממנו. ברגע שאתם יוצרים את הדמות האידיאלית, המושלמת, זו שאין בה פגמים פרט לאלה שהיא ממציאה לעצמה, הקורא לא יהיה מסוגל להתייחס אליה ברצינות. כן, אולי הסיפור יעניין אותו, אבל הדמויות... כנראה שפחות. כאשר אתה עומד מול דמות ש – למשל – פגיעה באותה צורה שבה אתה פגיע, אתה חש אליה סימפטיה, וזה גורם לך לחוש אליה חיבור מסוים, גם אם זה על השורה הראשונה. זה אפשרי, אגב, לגרום לך להתחבר לדמות מהשורה הראשונה. זו כנראה התחלה ממש טובה לסיפור. אנשים יחושו קרבה מסוימת לאחרים אם הם יהיו דומים להם. דמויות פגיעות יהיו אנושיות יותר (כי בני אדם הם לא רובוטים ויש בהם רגשות והם מגיבים לדברים שקורים להם), ואם הדמויות יהיו אנושיות יותר, כך הקוראים יוכלו להתחבר אליהן יותר. אז לסיכום: תנו לדמויות שלכם להיות פגיעות במקומות מסוימים, תנו להם חולשות בנוסף לחוזקות שלהן, אל תתנו להן להיות מושלמות, כי אין דבר כזה.

אופי חוזר – כמה שיותר להימנע מזה: בעיה נוספת שעלולה לחזור הרבה כשאתה כותב מתחיל או כשאתה עדיין לא מספיק בקיא בבניית דמויות הוא חזרה על האופי שלהן, בעצם שכפול של אותה דמות. אופי חוזר בעצם מביא לידיכם את ההבנה שכל דמות גברית וכל דמות נשית (או רוב הדמויות האלה) בסיפור אחד חולקים את אותו מוח – הם חושבים אותו הדבר, הם מתנהגים אותו הדבר, הם אפילו נראים אותו הדבר. ברגע שזה קורה, אין לקורא ממש עניין להמשיך את הסיפור. בסופו של דבר הוא ימצה את הפואנטה של כל הדמויות עוד מהפרקים הראשונים, כי לא תהיה בהן שום ייחודיות. זכרו את הרצון האידיאלי שלכם בתוך כותבים – דמויות שיראו כבני אדם. בני אדם, מטבעם, שונים לגמרי אחד מהשני. גם אם יש שני בני אדם בעלי דעה זהה בקשר לנושא מסוים, יכול להיות שבכל שאר הדעות הם לא יסכימו. אם דמות א' חושבת א', אז דמות ב' לא תחשוב א', היא תחשוב ב', כיאה לאופי שלה. אם דמות אחת תגיב בצורה אחת למצב מסוים, עשו שדמות אחרת תגיב בצורה שונה לגמרי. דעות מנוגדות יוצרות קונפליקט, וקונפליקט יוצר עניין, גם אם הוא יימשך רק לכמה פסקאות. בנוסף לזה, השתדלו שלא לחזור על אותו אופי בדיוק עם דמויות שונות בסיפורים שונים (אפילו אלה שלא שלכם). דיברנו מקודם על הדמות המושלמת, וזו דוגמא מצוינת לאופי שחוזר על עצמו – בכמה סיפורים שונים לגמרי שנכתבו על ידי כמה כותבים שונים. אם תשנו לכל הדמויות הראשיות את השם לשם זהה ולא תוכלו להבדיל שמדובר בדמויות שונות, נתקלתם בבעיה. אני מקצינה את הרעיון, כמובן, כדי שתוכלו להבין. אבל שימו לב, לא כל דעה משותפת של כמה דמויות הופכת את האופי שלהם למשוכפל. יכול להיות שיהיו דמויות שהאופי שלהן מאוד דומה, אבל יש בהן כמה הבדלים חשובים. על הדף, זה יכול להיות פחות טוב כי יהיה פחות גיוון מבחינת האופי של הדמויות, אבל אין שום סיבה לדאוג בגלל זה, ואפשר אפילו לשחק בזה – לשים אותם אחד לצד השני עד שמשהו יקרה וידגיש את ההבדל הקיים בניהם.

על יחסים בין הדמויות: אוקיי, זה נושא קשוח. אני מאחלת לעצמי בהצלחה שאצליח להסביר אותו כמו שצריך. להבדיל משאר הפרטים שדיברנו עליהם קודם לכן, היחסים בין הדמויות זה פרט שמשתנה בכל מהלך הסיפור, מההתחלה עד הסוף, והרבה יותר קשה לשלוט עליו. כאשר אני כותבת את היחסים בין הדמויות, אני חושבת עליהם בכלליות ונותנת לדמויות לעבוד תוך כדי הכתיבה. מפה לשם אני מוצאת את הדמויות שונאות אחת את השנייה מבלי שאפילו התכוונתי. ואז אני צריכה לגשר בניהן, נו יופי, עוד עבודה. אז בואו נדבר רגע על השינויים של היחסים בין הדמויות – כל דבר יכול להשפיע עליהם, וזה הקושי הכי גדול. מה יכול להשפיע על היחסים בין הדמויות? המקום של הדמויות בתוך העלילה הראשית, החלטות פזיזות של הדמויות שעלולות להתקבל בצורות שונות אצל דמויות אחרות, רצונות שונים של כל הדמויות, תאונות או טרגדיות שקורות בסיפור ומשפיעות על הדמויות, קנאה של דמות אחת באחרת, דבר מה שגורם לאחת הדמויות לא לבטוח יותר באחרת (סוד כלשהו או החלטה כלשהי), וכו' וכו'... היחסים בין הדמויות הם מאוד דינאמיים, הם מושפעים אחד מהשני ומהסביבה וממה שקורה בחוץ, ולכן צריך לשים לב האם דברים כמו אלה יכולים להשפיע על היחסים בין הדמויות. בנוסף לכך, צריך לדבר על חיבור ראשוני בין הדמויות. הרבה פעמים קורה מצב שבו הדמויות מתחברות מהר מדי מבלי שאפילו הכירו – זו עוד טעות של מתחילים. שימו לב לגבי זה, תנו לדמויות סיבות שיגרמו להם להתחבב אחת על השנייה, או לחלופין, לשנוא אחת את השנייה, ואל תנסו לזרז אותן אם אין בכך צורך. כדי שהתהליך יהיה כמה שיותר טבעי, שלבו פרטים קטנים תוך כדי ההתפתחות של העלילה. אולי אחת הדמויות רוצה לעזור לדמות אחרת? אולי הם מתחילים לדבר ומגלים דברים נוספים אחד על השני? או דמות אחת מתעניינת בדמות אחרת ורוצה להתקרב אליה? אולי הם בכלל חייבים להתחבר אחד עם השני בשביל לפתור את הבעיה המרכזית בסיפור? יש המון אפשרויות, והכל תלוי בצורה שבה משחקים איתן ומה מחליטים לעשות.

על ההתפתחות של הדמות: בספרות יש שני מונחים שמתארים התפתחו של דמות במהלך הסיפור – דמות שטוחה ודמות עגולה. דמות שטוחה היא דמות לא מעניינת שאין בה יותר מדי נפח מבחינת אופי, שמתחילת הסיפור ועד סופו היא לא משתנה. בדרך כלל דמויות כאלה יהיו דמויות משנה שאין להם צורך להשתנות במהלך הסיפור כי הן לא מופיעות בו מספיק או לא מושפעות מספיק מהעלילה. דמות עגולה היא דמות בעלת נפח נפשי גדול שיש בו גם מעלות וגם פגמים שיכולים להשתנות תוך כדי העלילה של הסיפור ואפילו להשפיע עליה. דמות עגולה היא דמות אנושית, בעוד דמות שטוחה היא דמות פלקט. דמות עגולה תהיה מעניינת ומשתנה, בעוד דמות שטוחה תהיה צפויה ומשעממת. הרצון שלכם הוא שהדמויות החשובות ביותר לסיפור יהיו דמויות עגולות, בעוד דמויות שלא אמורות להשפיע עליו ממש יוכלו להיות דמויות שטוחות. אבל, כמובן, ההעדפה היא שכל הדמויות יהיו דמויות עגולות, גם אם הן מופיעות רק בשתי סצינות (כי אם אותה דמות, גם אם היא מופיעה רק בשתי סצינות, חשובה לעלילה או לרקע של הסיפור, חשוב שגם היא תהיה עגולה). איך בעצם עושים את זה? זוכרים את הדבר הבא: כל דבר שקורה משפיע על כל דבר שיקרה. זאת אומרת, שבשביל שדמות תוכל להתפתח תוך כדי העלילה, היא צריכה להיות מושפעת מהסביבה שלה. אם קורה לה משהו רע, היא תרגיש רע. אם קורה משהו שהיא רוצה שיקרה, היא תהיה שמחה. אם קורה משהו שמפריע לה בתוכנית שלה בעלילה, היא תתבאס או תנסה לעשות כל מה שאפשר בשביל שהתוכנית שלה תצא לפועל (זוכרים שדיברנו על האופי? גם הוא קשור כאן, כי כל אופי של כל דמות יכול להסיט אותה לכיוון אחר מבחינת ההתפתחות שלה בעלילה). בשביל ליצור התפתחות טובה צריך לעבוד עליה ולהכיר את אופי האדם בצורה בסיסית שתוכל לספק את הכתיבה שלנו. כל הזמן משתפרים בזה, גם לי יש סיפור די חדשים שצריכים ליטוש בכל מה שנוגע להתפתחות של הדמויות והאופי שלהן, אבל ככל שמתאמנים בזה יותר, כך אפשר לעשות את זה טוב יותר.

סגירת מעגל: בשביל שהסוף של הדמויות יהיה בנוי בצורה טובה צריך לזכור את המושג "סגירת מעגל". סגירת מעגל בסיפור הוא בעצם הרגע הזה בו הדמות מסיימת את קו העלילה שלה. שימו לב ש"סגירת מעגל" בעצם קשורה ל"סוף סגור" – כאשר הבעיה המרכזית בעלילה (או במקרה הזה, הבעיה המרכזית של הדמות) נפתרת או מקבלת פתרון. גם אם נראה שהסיפור לא קיבל סיום הגון, אם הבעיה המרכזית הסתיימה, הוא ייחשב כ"סוף סגור" (מקווה שהצלחתי להסביר את זה כמו שצריך XD). אין לי ממש דרך להסביר איך ליצור סגירת מעגל, לצערי, כי אצלי זה פשוט מגיע תוך כדי העלילה. אני מוצאת פרט חשוב לדמות, ונותנת לו מקום בסוף העלילה שלה. בעצם, העלילה של הדמות לא חייבת להתקשר במאה אחוז לעלילה המרכזית של הסיפור. העלילה המרכזית יכולה להסתיים, אבל הסיפור יוכל להמשיך עד שהדמויות יקבלו סגירת מעגל. למשל, לשם כך נוצרים אפילוגים, אחרית דבר, שנותנים מעין סיכום בשביל הדמויות. אני מאמינה שאתם יכולים לחשוב על כמה וכמה סיומים שקראתם או צפיתם בהם, ולשים לב איפה נמצאת סגירת המעגל שלהם.

--- --- ---

אוקיי, אז אני כתבתי הרבה ואני מקווה שכתבתי מה שצריך ולא חפרתי על אותו הדבר שוב ושוב.אם יש לכם שאלה בקשר לנושא, אתם מוזמנים לכתוב ^-^

דרך אגב, אם יש לכם בקשה לנושא שאוכל לכתוב עליו כאן שיוכל לעזור לכם, אני יותר מאשמח לשמוע (: