בתיאוריה, בניית ההתפתחות של העלילה לא אמורה להיות קשה מדי. בפועל, זה אחד הדברים שכמעט כולם נופלים בהם. אז בואו נדבר על זה רגע, על הפרטים הקטנים האלה שיכולים להרוס כל פוטנציאל לסיפור טוב.

אז מה אפשר לומר על זה, ואיך בעצם להסביר את זה? נתחיל בדוגמא קטנה: יצא לכם פעם לקרוא משהו או לראות משהו, ופשוט לא להבין את דרך החשיבה של הדמויות כי היא פשוט לא הגיונית בכלל? למשל, לפעול בדיוק ההיפך מכפי שהייתם מצפים שאנשים "שפויים" ינהגו? או אולי לתכנן תוכנית שהמטרה שלה לא ברורה בעליל? או לעשות את הדבר הכי פחות חשוב תוך כדי שהם במירוץ נגד הזמן? אתם יודעים, דברים שפשוט נראים לא ברורים בכלל, דברים שהופיעו משום מקום, כאילו רק בשביל שיהיו שם, ואין להם שום סיבה טובה להימצא בסיפור חוץ מאתנחתא קומית או רצון עיקש של הכותב (או אפילו הקוראים) שמשהו מסוים יקרה.

ברגע שהדמויות מתחילות לפעול בצורה לא הגיונית, יש לומר אפילו לא אנושית או משוחקת מדי או אדישה מדי, וזה בלי קשר לאופי שלהם (שעל זה גם כן נדבר בהמשך), משהו פה מתפרק. בואו נחשוב רגע: אם בחור חוטף בחורה ומתעלל בה, 99% מהמקרים היא לא תתאהב בו. אם בחור עושה כל דבר שהוא יכול לעשות כדי להוכיח שהוא אדם דוחה, 99% מהמקרים שהקורבן שלו לא תתאהב בו. אם זוג נמצא במירוץ נגד הזמן כדי להציל את העולם, למה שיעזבו הכל ברגע הכי חשוב וילכו לשכב אחד עם השני? (ופה אני לא צוחקת, נתקלתי בזה כבר פעמיים, גם בספר שיצא לאור וגם בסדרת טלויזיה, ורציתי לדפוק את הראש מרמת הטמטום של היצרים שלהם ושל הכותבים).

והיגיון בעלילה זה לא דבר כזה פשוט. בהמון מקרים נתקלתי בתפניות ופרטים בעלילה שנראו לי משונים מדי, אפילו מעטים מאוד בתוך עלילה מתוקתקת ומרשימה, ולהימנע מטעויות כמו אלה לגמרי זה דבר כמעט בלתי אפשרי. בכל זאת, זו עלילה מומצאת, ודי קשה לגרום למשהו מומצא להיות כמה שיותר ריאלי. גם אחרי שכתוב ניכר, יכולים להימצא שגיאות לא מובנות כמו אלה, שלפעמים יכולות להיות מובנות ולפעמים פחות, והדרך הטובה ביותר להימנע מהן היא לדבוק לנקודות עיקריות שיוכלו לעזור לכם לדעת מה יכול לעבור חלק ומה פחות.

ולהלן, הנקודות שכדאי לנו להתמקד בהן בשביל להימנע מחוסר היגיון בעלילה:

תתמקדו במניעים: כל פעולה נעשית בגלל שיש לה מניע, לכן, הדמויות שלכם לא יוכלו לעשות דברים ככה סתם משום מקום. תמיד תהיה להן סיבה. היא כועסת? צריכה להיות לכך סיבה. אולי מישהו עשה לה משהו. אולי היא חשבה יותר מדי על דברים שמרגיזים אותה. אולי היא גילתה משהו שהיא לא אהבה. היא שמחה? גם לזה יש סיבה. אולי היא הצליחה במשהו שנכשלה בו פעמים רבות? אולי משהו טוב קרה לה? אולי משהו שייחלה לו הרבה מאוד זמן סוף כל סוף התגשם?

שימו לב שלכל תוצאה יש סיבה, ולכל סיבה יש תוצאה. אם קורה משהו חשוב בסיפור, כולם מושפעים מזה. אם קורית טרגדיה, כולם יושפעו ממנה, בדרכים דומות או שונות. אם משהו משתנה, הדמויות כנראה ישימו לב ויגיבו בהתאם. אם לאחת הדמויות קורה משהו, אנשים יעשו משהו בקשר לזה, הם לא יעמדו מהצד וימשיכו בחיים שלהם כאילו כלום לא קרה. סוף העולם הגיע? אנשים ייכנסו לפאניקה. חלקם עלולים להשתגע, חלקם עלולים להתפרע, חלקם ינסו להספיק כמה שיותר, חלקם ינסו להגשים דבר אחד שהם רוצים שיקרה, חלקם יכולים פשוט לחכות. בין אם התוצאות שונות, ובין אם הסיבות שונות, הן תמיד יהיו מקושרות אחת לשנייה. אין עשן בלי אש – לא קורה משהו בלי שתהיה לכך סיבה שהוא יקרה.

מה אתם הייתם עושים: אני כתבתי על השיטה הזאת ואני אכתוב עליה שוב, כי היא ממש חשובה ועוזרת לכותב לבחון את הסיטואציה בצורה יותר ריאלית. כאשר אתם כותבים סצינה, בין אם נתקעתם ובין אם אתם רוצים שהיא תהיה כמה שיותר אמינה, תנסו לדמיין את עצמכם בתור הדמויות שבסצינה. מה אתם הייתם עושים במקומם? מה אתם הייתם חושבים? מה אתם הייתם רוצים לעשות? מה אתם הייתם מוכנים לעשות אם הייתם הן? אל תחשבו מה אתם, כפי שאתם, באופי שלכם, הייתם עושים, אלא מה אתם הייתם עושים אם האופי של הדמות היה האופי שלכם (כי כל אחד מגיב אחרת, ולכן מה שאתם הייתם עושים זה לאו דווקא מה שאחרים היו עושים). השיטה הזאת של לשים את עצמכם שם עוזרת לקחת קצת פרופורציות בקשר לפעולות של הדמויות שלכם, ולכוון אתכם בצורה טובה יותר לגבי מה הם הולכים לעשות.

תזכרו מה האופי של הדמויות שלכם: עוד משהו חשוב מאוד שכבר עברתי עליו ואעבור עליו שוב זה לזכור היטב מה האופי שקבעתם לדמויות שלכם ולשמור עליו בצורה הוגנת. כאן אני לא מדברת על התפתחות האופי של הדמות מההתחלה של הסיפור עד הסוף שלו, לא, אלא על שמירת הפרטים שמייחדים את הדמות והופכים אותה למי שהיא בתור אדם. אם יש לה דרך חשיבה מסוג א', היא לא תפעל לפי דרך חשיבה מסוג ב' ככה סתם. זה קורה לא פעם שדמות מסוימת מוצגת בצורה אחת, ואז ככל שהסיפור ממשיך מראים איך היא מתנהגת קצת אחרת מאותה צורה. בהתחלה זה מסובך, כי אחרי הכל, גם בשבילכם זו פעם ראשונה שאתם באמת רואים איך היא פועלת, אבל נסו להפעיל את הראש, לרשום לעצמכם את הפרטים החשובים על הדמויות האלה, ולפעמים אפילו תנסו לחזור להתחלה ולראות האם שמרתם על האחידות באופי שלהן. תזכרו שההתפתחות של הדמות עצמה ושמירה על האופי שלה הם שני דברים שונים – אדם יכול להשתנות מבחינת הרעיונות שלו, הוא יכול להתגבר על פחדים שהיו לו והוא יכול ללמוד דברים חדשים שישנו את דעתו, אבל זה יהיה כמעט בלתי אפשרי לשנות את עצם מהותו שלו מבלי שיתרחש אירוע רציני שישפיע עליו בצורה דרסטית שכזו. תחשבו לעצמכם: האם זה מתאים לו להתנהג ככה? האם זה מתאים לו לומר את זה? ואם לא, למה שהוא יאמר את זה או יעשה את זה? האם יש משהו שהקוראים עדיין לא יודעים? האם יש משהו ששינה אותו והוא לא נמצא בכתוב? ההכרה של הדמויות שלכם זה אחד הדברים החשובים ביותר שאתם צריכים לעבוד עליהם למען האמינות של הסיפור שלכם.

תחשבו האם הרעיון אפשרי: בואו נדבר רגע על קונספטים משוגעים. יש קונספטים שנשמעים בלתי אפשריים אבל קבילים, ויש קונספטים חסרי היגיון בעליל. אז איך אפשר להבדיל בניהם? תשאלו את עצמכם רגע על מבנה האירועים שמתרחש בסיפור – האם, כאשר אתם תקראו אותו, הוא יהיה מהימן? האם תצליחו לחשוב שהוא מסוגל לקרות? נשים בצד את כל סיפורי הפנטזיה והמדע הבדיוני שמבוססים על דברים שנחשבים בלתי אפשריים, כאן אנחנו מדברים על הקונספט, ולא על הנושא. גם לדברים מטורפים יש היגיון. בשביל לבנות את הרעיון תצטרכו לעשות מחקר, בין אם זה על נפש האדם, גוף האדם, פוליטיקה, מקצועות מסוימים, עולם מסוים, דרך ההתנהלות והפרטים הקטנים שאמורים להשפיע על הרעיון שלכם. בואו ניקח לרגע רעיון שכנראה כולם כאן מכירים – בית ספר. כאשר סיפור מתרחש בבית ספר יש בו פרטים שונים: שיעורים, מורים, הפסקות, ריתוקים, שעות פעילות וכדומה, והם משפיעים על העלילה בגלל הסדר שלהם. אם אתם רוצים לכתוב סיפור שחלק ממנו מתרכז במשהו שאתם לא מכירים או לא מכירים מספיק טוב, למשל אימוץ ומשפחות אומנה (זה לא דבר שמתרחש תוך יום, ויש הרבה בירוקרטיה), עבודה סדירה (יש דבר כזה ריאיונות עבודה, בוס, לפעמים גם הדרכה והתלמדות), מלוכה (יש להם חוקים נוקשים בשבילם, הם לא חופשיים כל כך כמו הנתינים שלהם), הוצאת רישיון נהיגה (מבחני תיאוריה, שיעורי נהיגה, טסט, טסט חוזר, טסט נוסף, כי לא כולם עוברים על הפעם הראשונה) וכדומה. לכל רעיון כללי יש חוקים משלו, ועל זה אנחנו מדברים כרגע: על חוקים. סיפור שלא מתמקד בחוקים שהוא צריך להבין בשביל לפעול כמו שצריך מסתכן בחוסר אמינות שמוביל לסיפור בלתי אפשרי. וכשהרעיון של הסיפור לא הגיוני ובלתי אפשרי שיקרה, הוא חסר תועלת. אתם לא רוצים לכתוב סיפור חסר תועלת.

תזכרו שכל דבר יכול להשפיע: לפעמים, כשאתה עדיין לא מבין יותר מדי בבניית עלילה, קורים דברים חשובים שאמורים להשפיע על העלילה בצורה קריטית, אבל בפועל לא משפיעים בכלל, וזה טעות חשובה מאוד שאסור לעשות. זה נוגע בעיקר בנושאים של טרגדיה נוראית שקורית לדמות הראשית, שיום לאחר מכן מתייחסת לזה כאילו היא כולה שברה ציפורן. אם היא עברה תאונה, אם מישהו שהיא מכירה עבר תאונה, אם קורה משהו רציני וטראומטי – הדמות תהיה בטראומה. אלא אם כי היא סוציופתית. ואז... זה ממש מוזר בהתחשב בכל שאר הדברים שכנראה קורים באותו סיפור. זוכרים שדיברנו על סיבה ותוצאה – זה אותו רעיון, רק שהפעם אתם צריכים להבין שלא רק שלפעולות יש מניעים, אלא שמניעים יוצרים פעולות, זאת אומרת, צריך להתחשב בשני הצדדים. לפעמים אחד מהם פשוט נשכח, זה קורה. כן, זה יכול להיות מסובך לזכור את כל הדברים האלה, אבל אף אחד לא אמר שכתיבה זה דבר קל. זו אחת הסיבות שלפעמים אתה חושב על רעיון אחד ומגיע לרעיון אחר – כי מה שאתה כותב משפיע על דברים אחרים בסיפור ולוקח אותך למקומות אחרים שייאלצו לקרות.

תדבקו במה שאמור לקרות, ולא במה שאתם רוצים שיקרה: בהמשך לשינוי הרעיונות במהלך הכתיבה, הנה עוד פרט חשוב לזכור שלפעמים כותבים מתחילים (ואפילו לא מתחילים, אחמאחמאניאחמאחמ) נוטים להתעלם ממנו, וזה שלא משנה עד כמה אתם רוצים שמשהו יקרה, עד כמה שהוא חייב לקרות למענכם, לפעמים הוא פשוט לא אמור לקרות. למשל, בואו נדבר על מערכת היחסים הרעילה של בל ועוץ לי גוץ לי מ"וואנס". כולם רוצים שהם יהיו ביחד, אבל עוץ לי ממשיך לעשות דברים שגורמים לבל לא לסמוך עליו עד שהם נפרדים. בעולם קסום, היא הייתה מתעלמת מכל הדברים האלה כי היא אוהבת אותו. בעולם נורמלי, היא הייתה מבינה שלמרות שהיא אוהבת אותו ושהוא אוהב אותה אסור לה לתת לו להמשיך לשקר לה ככה ולפגוע בה. מערכות יחסים, למשל, נבנות לאט לאט עם הזמן, ועוברות דרך כלשהי עד שהן מתגבשות לכדי משהו חזק. דברים שנבנים תוך רגע כנראה יהיו שקר, קסם, או בניית יחסים גרועה. למשל, בואו ניקח עכשיו סיפור שלי, "מצוד הפלאות", שם אחת הדמויות פתאום מתאהבת בדמות אחרת שהיא לא אמורה לאהוב. זה דבר מאוד לא סביר שיקרה ודבר די מגוחך שיקרה, ועדיין זה קרה, בגלל כישוף. להבדיל מזה, באותו סיפור, דמות אחרת מאוהבת בדמות נוספת וזה מרומז עוד בסצינה הראשונה שלהם ביחד, אבל להבדיל מהמקרה הקודם, אותן דמויות הכירו חצי שנה קודם לכן, עוד לפני ההתחלה של הסיפור, ולכן מצב כזה יכול להיראות הגיוני. אם הן היו נפגשות על הפרק הראשון ומתאהבות מיד, פה היה כדאי לחשוד.

והנה פרט שחשוב לציין, גם כן: אנשים יחושו יותר אהדה כלפי דברים שהם מכירים מאשר דברים שהם לא מכירים. זה יכול להשפיע על דעתן של הדמויות. למשל, בסיפור שכתבתי "בן הים ונער הכפר", בן הים מתאהב בבן אדם במבט ראשון בגלל שהוא הזכיר לו את האהוב הקודם שלו. המראה המוכר שלו החזיר אותו לרגשות הקודמים שלו כלפי האהוב שלו ולכן הוא חש אליו אהדה, גם אם זו הפעם הראשונה שהוא רואה אותו. רגשות כמו אלה הם רגשות שקר שנובעים ממה שהמחשבות של הדמות גורמות לה להרגיש, אבל הן לא אמיתיות. זה כמו שאתם יכולים לאהוב מישהו בגלל שהוא חתיך, ואז אתם מכירים אותו באמת ומבינים שהוא בן אדם זבל. רגשות האהדה האלה ייעלמו מיד.

תזכרו את הטיפ לגבי האופי של הדמויות, גם הן משנות את הדרך שבה הדברים אמורים להיות. אם יש אדם סבלני מצד אחד ואדם קצר רוח מצד שני, ותשימו אותם באותה סיטואציה, היא תתנהל בצורה שונה עם כל אחד מהם. כאשר אתם באים לבנות תפניות בעלילה שימו לב האם הן יכולות לקרות והאם הגיוני שהן יקרו, או שמא אתם רוצים שהן יתרחשו רק בשביל המתח או האקשן או הלכלוך שיכניס לסיפור עניין. זה נכון שאז הסיפור יהיה יותר מעניין, אבל... פחות אמיתי, וכתיבת סיפור שלא נראה אמיתי, גם אם הוא דמיוני לחלוטין, לא יצליח לגרום לקורא שלכם להתחבר אליו כפי שאתם רוצים שיקרה.

תנסו להבין כמה שיותר את דרך החשיבה של בני האדם: שוב אנחנו חוזרים לגבי האופי והפעולות של הדמויות, ויש לכך סיבה טובה. הדמויות הן אלה שמניעות את העלילה, ודרך החשיבה שלהן היא הדלק להתמשכות שלה. בשביל להבין את דרך החשיבה של הדמויות אתם צריכים להכיר את נפש האדם ואת מה שהיא מסוגלת להרגיש וליצור. אני אעז לומר שלרוב, אם לא לכל הילדים הקטנים זה יהיה מסובך לכתוב דמויות אמינות, כי הם לא מבינים מספיק ודרך החשיבה שלהם שונה.

*זה עוד פרט שכדאי לזכור במידה ואתם כותבים מנקודת מבט של ילד קטן – דרך החשיבה שלו שונה לגמרי מדרך החשיבה של אדם בוגר.

אתם לא חייבים להיות דוקטורים לפסיכולוגיה בשביל להבין איך בני אדם חושבים, רק מבינים מספיק בנושא. תעשו מחקר, תקראו על הנושא, תצפו בדברים שקשורים לנושא הזה אם אתם חושבים שזה יעזור לכם. אני יודעת שמצפייה בסדרה "מחשבות פליליות" קל לי יותר לחשוב על מניעים ומחשבות אפשריות של בני אדם. זה אמנם לא המקור הכי מוצלח, אבל זה כן הצליח לפתוח את דרך החשיבה שלי בנושא הכרת אופי האדם, השפעות חיצוניות ופנימיות עליו, ופעולות אפשריות שיכולות להיות מושפעות מכך.

לא הכל רואים: מכירים את זה שאתם קוראים משהו או צופים במשהו וקורה דבר מסוים שגורם לכם להרים גבה, ואז אחרי כמה זמן אתם פתאום מגלים למה אותו קטע שיחק אתכם והוא בעצם הגיוני מאוד? על זה אני מדברת כאן. אף על פי שבסיפור אמורים להיות מוצגים כל הדברים החשובים לעלילה, לפעמים הכותב מסתיר אותם או נותן להם במה אחר כך, מה שיכול ליצור מסתורין ומתח. אם בונים את התפנית הזאת בצורה טובה היא יכולה להיות מצוינת, אבל שימו לב: אם אתם לא בטוחים במה שקרה לעומק, או שאתם לא חושבים שאותו רעיון נסתר מוצלח, מומלץ שלא לכתוב אותו כרגע, או לחכות איתו לפעם אחרת או אפילו לחשוב עליו עוד. אתם יכולים לכתוב משהו שלא נראה הגיוני ולתת לו הסבר אחר כך, אבל אם אתם עושים את זה תוודאו שיש לכם תשובה טובה באמת לזה.

תסבירו: דברים ללא הסבר נוטים להיראות מפוקפקים, לכן, תשתדלו להסביר, גם פרטים קטנים. למשל, אם לדמות יש מנהג מסוים שנראה משונה, תסבירו למה היא עושה אותו. אם דמות אחת מפחדת מאש, תסבירו איך זה קרה ומה הסיבה לכך. אם דמות אחת לא מסוגלת לבטוח יותר באיש, תסבירו מה קרה להלחשוב ככה. הסברים הם מה שהופך את העלילה לרחבה יותר ומלאה יותר, ומטרה של סיפור טוב היא לגרום לקורא להישאב אליו ולהתרגש ממנו כאילו היה חלק מהעלילה בעצמו. הסברים נוטים לעזור בזה, והסברים הם פרט חשוב מאוד שצריך ללמוד איך להשתמש בו כדישהוא יפעל לטובתכם. רק להסביר זה טוב, אבל להסביר כמו שצריך זה מצוין. אתם לא רוצים שההסברים שלכם יראו תקועים או מלאים מדי (ועל זה כבר דיברתי כשהסברתי על תיאורים), ולכן, אף על פי שאתם יודעים מה לומר, נסו לעבוד על זה כמה שיותר. תבינו היטב את מה שיש לכם לספר, תבנו את הרקע עד כמה שאפשר, וכך תראו שהעולם שיצרתם מתחיל להיבנות בעצמו.

תזכרו שתמיד יש יוצא מן הכלל: אחרי כל מה שאמרתי כאן זה הזמן לומר – תמיד יש יוצא מן הכלל. מה שאומר שלמרות כל ה"חוקים" שרשמתי, תמיד יהיו קונספטים או רעיונות שיפריכו אותם, בדרך כזאת או אחרת. זה לא אומר שמה שרשמתי לא נכון או שלא צריך להקשיב לזה, אלא לקחת אותם כנקודות חשובות שיש להתייחס אליהן ולדעת האם זה מתאים למה שאתם כותבים או לא. יש עלילות שיש בהן קורים דברים לא הגיוניים בצורה מכוונת. לדוגמא, הספר "אליס בארץ הפלאות", שם חוסר ההיגיון שאליס חווה הוא ההיגיון בעולם שאליו היא הגיעה, או הסדרה "מלכות הצעקה", שם כל הקונספט של הסדרה הוא שהיא לא הגיונית ומופרכת מדי, ועל כן היא הגיונית בדרך שלה. בסופו של דבר, גם אם אתם הולכים עם חוקים מסוימים, חשוב שתזכרו שמה שאתם כותבים בא מכם, ואם אתם חושבים שיש משהו שאמור להיכתב, תכתבו אותו ותיתנו לו את ההיגיון שלכם. בהתחלה זה מסובך, או שזה עלול להיראות לא טוב, אבל עבודה והשקעה יעזרו לכם להתפתח.

---

טוב, אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי בכל הנקודות האלה, יש הרבה מה להסביר על היגיון בעלילה וזה אולי הקשיים הכי גדולים שיש כשכותבים סיפור עלילתי. אז אני מקווה שעזרתי, אפילו אם קצת. ואם בלבלתי אתכם יותר, אז סליחה (:

אם לכם יש טיפים איך לשמור על האמינות בעלילה, אתם מוזמנים לשתף ^-^