עוד לפני שאתם בכלל מתחילים לכתוב, תחשבו על הסיפור היטב. מאוד קל להתחיל לכתוב את הרעיון הכללי שיש לכם, אבל מבלי לחשוב עליו עוד קצת, כנראה תמצאו את עצמכם נתקעים בפרק הראשון או השני כי לא יהיה לכם מושג מה הולך לקרות ומה הדמויות שלכם יעשו.

כן, יש פעמים שאתה עדיין לא יודע מה יהיה הסוף ומה יקרה בין לבין בתוך הסיפור, וזה בסדר לגמרי כל עוד יש לכם התחלה ידועה מראש שאחריה תוכלו לבנות עוד את העלילה. הבעיה שנוצרת כאשר מתעלמים מהחשיבה ההתחלתית וממהרים לכתוב את הסיפור זה שנקלעים לדבר הנפלא הזה שנקרא – חורים בעלילה. למי שלא יודע, "חור בעלילה" זה מונח שמסביר את השאלות הבלתי מוסברות לגבי התרחשויות לא ברורות במהלך הסיפור שהורסים את ההיגיון שבו. זה קורה הרבה פעמים, אפילו בסדרות ובסרטים של אנשי מקצוע. הדרך להפחית את הפוטנציאל שיימצאו בעלילה שלכם חורים היא לחשוב על כל התשובות מראש, או לפחות על רוב התשובות החשובות של העלילה. וחשיבה לוקחת זמן, אז אל תתבאסו אם אתם לא מצליחים למצוא תשובות על הרגע הראשון. יש לי כמה וכמה סיפורים שלקחו לי כמה שבועות, אפילו חודשים, עד שהגעתי לתשובה טובה לגבי ההתרחשויות שנמצאות בהן, וזו הסיבה שלפעמים אפשר להבחין שיש פרטים שפתאום הגיעו באמצע הסיפור (אחמ אחמ הטבעת של ג'ס שמוזכרת באיזה פרק 30 פלוס מינוס, איפה היית במשך כל הזמן הזה?). עצה ממני: לפעמים עדיף לא למהר לפרסם. בעצם, כמעט תמיד כדאי לא למהר לפרסם. אם יש לכם אפשרות לחכות עם הפרסום – לכו על זה.

אז איך בונים את העלילה? דבר ראשון – חושבים על קונספט. הקונספט זה הרעיון הראשוני שממנו העלילה של הסיפור שלכם תבנה. לפעמים, הקונספט הראשוני ומה שיוצא בסוף יכולים להיות שונים לגמרי אחד מהשני (למשל, הסיפור שלי, "ביש מזל", הוא הגרסה השנייה לרעיון ראשוני שלא הצלחתי להוציא לפועל), ולפעמים זה לגמרי בסדר.

לפעמים אנחנו לא יכולים לכתוב משהו מסוים, לא משנה עד כמה נרצה בכך, וזה בסדר. צריך לזכור שכותב טוב זה לאו דווקא כותב שיכול לכתוב הכל, אלא כותב שיודע מה הצדדים החזקים שלו ומנצל אותם לטובתו.
אם אין לכם קונספט לסיפור תמיד תוכלו לחפש השראה, והשראה יכולה לבוא מכל מקום (ראו את אחד הטיפים הקודמים שלי שמדברים על השראה~). אבל, וזה חשוב, אם אין לכם השראה, ואם אתם לא מוצאים אחת, אל תנסו בכוח! לנסות בכוח זה הדבר הכי רע שיכול לקרות לכם במהלך הכתיבה. אם זה לא קורה, אולי כדאי לתת לעצמכם כמה זמן עד שזה יגיע.

אחרי שיש לכם קונספט, הגיע הזמן לשאול שאלות שיעזרו לכם לבנות את העלילה. למשל:

מי הדמויות הראשיות?

מה הסגנון של הסיפור (קומי/אפל/קליל/טראגי וכו')?

באיזה עולם הסיפור מתרחש?

מה חשוב לך להביא לסיפור (מסר מעצמך, משהו חדש שלא כותבים עליו בדרך כלל וכו')?

האם הוא ריאליסטי או פנטסטי?

האם יש נבל ראשי?

מה אתם רוצים שיקרה בסיפור?

מה אתם *לא* רוצים שיקרה בסיפור? (כדי להימנע מלכתוב משהו שאתם לא רוצים לכתוב)

מי קהל היעד?

אחרי ששאלתם את השאלות הכלליות, תנחו את עצמכם קצת יותר לעומק. תשאלו עוד שאלות בקשר לעלילה:

מה הבעיות שהדמות/דמויות יתמודדו איתן?

איך הן עומדות לפתור אותן?

האם יש מישהו/משהו שיעצור בעדם או יקשה עליהם?

איך הם הגיעו למצב שיש להם בעיה?

או שאולי הבעיה הגיעה אליהם?

מה התפקיד שלהם בקשר לפתרון הבעיה?

האם זו בעיה גדולה והם רק חלק קטן שמתמודד איתה, או שזו בעיה אישית שלהם?

איך הם מתמודדים איתה מבחינה נפשית?

האם יש להם סודות שקשורים לבעיה או מונעים מהם להתקדם?

האם יש מישהו שעוזר להם? ואם כן, מי? ומה הקשר שלהם אל הדמות הראשית?

מה הן מערכות היחסים של הדמות ביחס לשאר הדמויות?

האם יש דמויות שקשה לה איתן?

האם יש משהו בעצמה שמקשה עליה במהלך העלילה?

ואלה רק חלק מהשאלות שאתם צריכים לשאול את עצמכם כשאתם בונים את העלילה. עם כל תשובה שיש לכם, כך העלילה שלכם תגדל ותתפתח. ככל שהעלילה שלכם מפותחת יותר, כך היא מעניינת יותר ומסקרנת יותר. עם זאת, חשוב לזכור שלכל דבר יש את הזמן שלו. אל תנסו להכניס הכל בבת אחת, אל תחשפו הכל בבום, תנו לקוראים זמן להבין דברים ולנסות לנחש מה יקרה הלאה ואז תפתיעו אותם עם ההמשך.

תשתדלו שלא להכניס בעיות שלא קשורות לעלילה או שמגיעות משום מקום. בעיות כאלה נראות חלשות מבחינה עלילתית שיגרמו לקורא לפקפק באמינות שלהן, בעיקר אם אין להן שום קשר ברור לעלילה. אם מגיעה בעיה גדולה וחשובה יותר שאמורה להפתיע יש צורך להשתמש ברמזים מטרימים – רמזים קטנים שהקורא יכול להחשיב כזניחים או לא חשובים, שבסופו של דבר מתבררים כמשהו שמרמז על ההמשך. עליהם אסביר בהרחבה בחלק הבא.

אז למה התכנון המקדים של העלילה חשוב? טוב, אם אתם לא רוצים להיתקע כי אין לכם מושג מה עומד לקרות – זה פתרון נהדר. הבעיה בסיפורים שלא מתוכננים עד הסוף מההתחלה היא שהם עלולים להתבלגן בהמשך, בין אם זה עם הוספה לא ברורה של אלמנטים שלא הופיעו בסיפור קודם, או פתרונות מצוצים מהאצבע שאף אחד לא יכול להאמין להם, או פשוט בלגן עלילתי אחד גדול שנראה שאפילו הכותב לא מבין איך לפתור. הכי כדאי לתכנן את העלילה מראש. זה ימנע מכם להיתקע בהמשך.

אם אתם מנסים ולא מצליחים, אין בעיה להתחיל לכתוב ולחשוב על תשובות אחר כך, אבל אם אתם עושים את זה, הדבר הכי מומלץ לעשות הוא לא לפרסם את הסיפור לקהל בשום אופן (!) אני חוזרת על העניין: ברגע שאתם מפרסמים את הסיפור כאשר חלק מהדברים עדיין לא ידועים לכם, אתם גוזרים על עצמכם גזר דין מוות. כל מה שהתפרסם – נחשב קאנון, זאת אומרת, קרה ולא עומד להשתנות. אם עולה לכם רעיון חדש שמחייב אתכם לשכתב חלקים קודמים, טוב, באסה, זה לא הולך לקרות. אתם בהחלט יכולים להחליט שאתם עורכים את החלקים שכבר פרסמתם, אבל זה יגרום לקוראים לקרוא את החלקים מחדש ולהבין את הפרטים החדשים, וזה רק יבלבל אותם יותר. הדבר האחרון שהכותב רוצה זה שהקוראים שלו יתבלבלו עם בלבול של "לא הבנתי" (בלבול לא טוב) ולא בלבול של "מעניין איך כל זה קשור אחד לשני" (בלבול טוב).

נשמע לכם מסובך? אף אחד לא אמר שכתיבה זה קל.

אל תתעצלו, תהיו סבלניים, ובסופו של דבר זה יהיה שווה את זה.

--- --- --- ---

היווווווווו
סורי על העדכון המאוחר יחסית~ לא יוצא לי לכתוב כל כך הרבה בגלל עיסוקים אחרים, לכן לוקח לי זמן לעדכן את הספר הזה ^-^ יש כל כך הרבה מה לכתוב בכל חלק, ואני משתדלת לכסות כמה שיותר אז זה לוקח זמן (:

אבללל מקווה שעזרתי! אנחנו מתקרבים לנושאים מתקדמים יותר~