אחרי שהכותרת והכריכה משכו את העיניים של הקורא, הוא בדרך כלל יגיע אל התקציר, וזה השלב הקריטי באמת. הרגע שבו הקורא בודק את התקציר זה הרגע שבו הוא יחליט אם לקרוא את הסיפור שלכם או לא.
המון פעמים כותבים בונים את התקציר שלהם באותו סגנון ובאותה אווירה, ולרוב גם יוסיפו יותר פרטים פחות חשובים על פני הפרטים החשובים.

כדאי לזכור שמה שמושך את העין יותר הוא מה שנראה שונה. אל תנסו לכתוב את התקציר שלכם כמו כל תקציר שראיתם עד עכשיו. נסו לחפש דרך שבה תוכלו לומר את מה שאתם רוצים לוצר בצורה הכי מעניינת שתוכלו.

למשל, תנסו להימנע מלהתחיל את התקציר שלכם במשפטים כמו: "היי, אני...", "*** נערה רגילה לגמרי...", "*** בת ה-*** היא...", "*** אף פעם לא היה כמו כולם..." וכדומה. אלה משפטים שהשתמשו בהם אינספור פעמים בתקצירים, ולכן הם יהיו פחות מעניינים לקורא, גם אם התוכן של התקציר דווקא כן. תקציר טוב לסיפור לא רק צריך להראות לקורא מה הוא מתכנן לקרוא, אלא לגרום לו לפתח ציפייה והתרגשות לגבי מה שהוא יימצא בפנים.

אז איך עושים את זה? הנה כמה טיפים (:

קודם כל, הנה כמה נקודות שכדאי לזכור כשמעוניינים לכתוב תקציר:

אל תכניסו פרטים מיותרים

פרטים מיותרים, משמע פרטים שלא צריכים להיות בתקציר ולא באמת מוסיפים לו. למשל, המראה של הדמות, המצב המשפחתי המורחב שלה (אם זה לא רלוונטי. למשל, אם הדמות יתומה ויש לה רק אח אחד ששומר עליה, זה כנראה יכול להיות חשוב), הגיל שלה, מה היא אוהבת ללבוש, למה הדמות עושה דברים ואיך הם קורים. את כל הדברים האלה, הפרטים הקטנים, צריך להשאיר לסיפור עצמו. אם יש בסיפור שלכם עולם ובו חוקים מיוחדים, אין צורל להתחיללפרט עליהם ולהסביר יותר מדי כבר בתקציר. תקציר - משמע קצר. גם אם התקציר ארוך מאוד, ביחס לפרקים, הוא עדיין יהיה קצר, והוא צריך להיות תמציתי ומיידע בו זמנית. נסו לבדוק תקצירים של ספרים שיצאו לאור ועברו עריכה מקצועית ותשימו לב איך הם כתובים. איך יודעים מה מיותר ומה לא? תחשבו מה משפיע על העלילה ומה הקורא צריך לדעת כדי להיכנס לרגע לעולם שאתם מציגים לפניו. למשח, אם זה סיפור אקשן אפוקליפטי, תכתבו מה מאיים עליו או מה הרס אותו, אבל תשתדלו שלא לפרט יותר מדי על איך ולמה. את הדברים האלה תוכלו להוסיף בסיפור עצמו.

תכתבו את הדברים החשובים

זה בעצם ההיפך מלא להכניס את הפרטים המיותרים, וכתבתי על זה קצת בסוף הפסקה ההיא. הדברים החשובים זה בעצם מה שהקורא צריך לדעת כדי להבין לאן הסיפור הולך. לפעמים, יש סיפורים שהתקציר שלהם מעורפל מאוד או הולך לכיוון אחר לחלוטין מהנושא שעליו הוא מתמקד, וזה מצב רע שלא כדאי להגיע אליו אם זה לא מכוון.
אז מה כדאי לכתוב? מי הדמות הראשית (אלא אם כן יש כמה, ואז מומלץ להתחיל בתיאור הסביבה הכללית ולהוסיף מי הדמויות הראשיות), איך השגרה שלה נראית, מה גורם לשגרה שלה להשתנות (הבעיה המרכזית שמניעה את הסיפור), ומה עלולות להיות הבעיות שלה בדרך. לא חייבים לכתוב הכל, ולא חייבים להתמקד דווקא בדוגמאות האלה. לפעמים אפשר לכתוב אפילו ציטוט יחיד בתור תקציר (וזה תלוי בסיפור עצמו, כי יש סיפורים שזה מתאים ויש סיפורים שזה פחות מתאים. לפעמים, אפשר גם לשלב ולהתחיל בציטוט ואז להמשיך לתקציר עצמו). נסו שלא ללכת סחור סחור. תגיעו לעיקר אבל תשתדלו שלא לגלות יותר מדי מידע שעלול להרוס גורמי הפתעה שמצפים לקוראים בהמשך.

תימנעו מקונספט ה"היא הייתה נערה רגילה עד ש..."

זו ההתחלה החרושה ביותר שיש, וכפי שנאמר קודם, לא כדאי להשתמש בדברים שכמעט כולם השתמשו בהם. נסו לחשוב על דרך אחרת להתחיל את התקציר. למשל, אם הסיפור מתקיים בעולם אחר, תראו את העולם ואת מה שמייחד בו. אם הסיפור מתמקד באישה שהחיים שלה הופכים לגיהינום בגלל תאונה, אתם יכולים להתחיל בתיאור נפשי/פיזי שמרמז על התאונה. אם הסיפור מתמקד בנער רגיל לגמרי שלפתע מגלה שהוא קוסם, תוכלו לנסות לתאר את הרגשות שהוא מרגיש כי השגרה שלו מעייפת אותו, או את ההפתעה שלו כאשר הוא מגלה משהו שלא ידע בעבר. רוב הדוגמאות שנתתי קשורות לרגשות, ויש לזה סיבה טובה. סיפור טוב יעורר רגש, ובשביל שהקורא יוכל להתחבר אליו יותר כדאי לנסות לתאר רגש. כמובן, יותר מדי רגש זה יותר מדי, וחשוב לשים לב איפה נמצא הגבול, אבל תשתדלו שלא לתאר את הדברים כאילו הקורא פשוט צופה בזה וצריך לנחש מה מתרחש אצל הדמויות. תשתלו לא לכתוב דברים פשטניים מדי. נסו להוסיף רבדים נוספים לתקציר, כאלה שעדיין לא ממש יצא לכם לראות. נסו ללכת מכיוון שונה.

לא חייבים להיות ישירים

לפעמים, תקציר יכול להיות עקיף לגמרי. זאת אומרת, לא מדבר באופן ספציפי על הדמויות ועל מי הן, אלא נותן רקע מעורפל למה שמתרחש בעלילה. אפשר להתמקד קודם כל בבעיה ואז לקשר אותה לדמות, אפשר שלא לתאר את הדמויות בכלל ואפשר לרמוז על רגשות מסוימים שיגרמו לקורא להסתקרן לגבי מה שיקרה בסיפור.

לא חייבים להיות מפוצצים

כמו כן, לא חובה להפוך את התקציר למשהו מפואר מדי. גם הסבר פשוט יכול לעבוד, השאלה היא איך אתם כותבים אותו והאם הוא יצליח לעניין את הקורא. נסו להתייחס לדברים שאתם בדרך כלל לא רואים בתקצירים. אם יש לכם כאלה, נצלו אותם.

נסו להימנע משאלות בסוף התקציר

מודה, אני לא מעריצה גדולה של "האם הוא יצליח?", "האם הוא ייכשל?", "מה יקרה בסוף ואת מי הוא יאבד?". זה מזכיר לי פרק של פוקימון. לשאלות כאלה כן יש אפקט שיכול לעבוד כדי לסקרן את הקורא, אבל זה עלול להיראות די חובבני. זה בעצם ניסיון עקיף לומר לקורא מה הוא צריך לחשוב ולשאול את עצמו, ולרוב זה לא משהו שמומלץ לעשות.

אתם יכולים להוסיף חלק מהסיפור בתקציר

יש כאלה שמוסיפים סצינה שלמה מהסיפור ואז כותבים משפט או שניים על העלילה. למשל, אם זה מרגיש לי מתאים, אני אוהבת להוסיף איזה שניים-שלושה משפטים מהסיפורים שיוכלו לסקרן את הקורא ואז לכתוב תקציר שיכול לעמוד בפני עצמו גם ללא הציטוטים האלה. לפני שאתם מחליטים להוסיף ציטוט או חלק מהסיפור, תחשבו קודם אם דבר כזה באמת יתאים לתקציר. לפעמים זה לא קורה, ולפעמים באמת עדיף להימנע מלהוסיף דברים כאלה. רק אתם תדעו כי רק אתם מכירים את הסיפור שלכם מספיק טוב בשביל לדעת מה יתאים לתקציר שלו.

---

עכשיו, אם אחרי הטיפים האלה אתם עדיין קצת מגששים באפלה, הנה כמה דוגמאות משלי לתקצירים שכתבתי לסיפורים שלי. כל אחד בסגנון אחר (:

-

זה התקציר של הסיפור שלי, "ממלכת האלים", סיפור פנטזיה והרפתקאות שמתמקד במיתולוגיה הנורדית. בתקציר הזה התחלתי בתיאור קצר על הדמות המובילה, קצת על העולם בו היא חיה ומי היא, הסברתי על הבעיה העיקרית ואז על הבעיה האישית שלה בקשר לזה:

גוונדלין "גוון" יאנג היא בתה של האלה הל, אלת המוות הנורדית. בעל כורחה היא נשלחת למידגרד, עולם בני האדם, כדי למצוא את שלושת צאצאי הנורנות, אלות הגורל, בכדי להחזיר את הבהמות המפלצתיות שברחו מכלוב הזהב תחת השגחתה של אימה לפני שאלי האאסיר וה-ואניר, השולטים בכל העולמות, יגלו.

גוון, שרק שמעה על מידגרד מצפייה בבאר ואינה יודעת שום דבר על חיי הנעורים שלהם, נאלצת להתמודד לא רק עם המשימה להחזיר את המפלצות ולגייס לצידה את צאצאי הנורנות, בני נוער בפני עצמם שלא מודעים לקשר שלהם לתשע הממלכות הנורדיות, אלא גם עם בנה של סקאדי, אלת השלג, שגילתה על הטעות של הל לפני כולם, ומוכנה לשתף עם גוון פעולה. גוון, מצד שני, לא כל כך מתלהבת מהרעיון. כל הרעיון.

-

התקציר הזה הוא לסיפור שאני עובדת עליו באיטיות רבה ולא פרסמתי כאן בשם "שער השדים". בגלל שהסיפור הזה הוא שכתוב של סיפור ממש ממש ישן שלי, יש בו את כל הקטע של "היא נערה רגילה עד שהיא מגלה שהיא...", אז במקום להשתמש במשפט הזה, החלטתי ללכת למקום קצת אחר ולהתחיל דווקא בתיאור ספציפי של אותו "יום גורלי" בו היא מגלה משהו שישנה את חייה. הוספתי את כל העניין של "העולם האחר" ו"האחד היחיד שיכול להציל אותו" בצורה קצת אחרת ובמילים קצת אחרות שיוכלו לתת לרעיון קצת גיוון. הוספתי את הרגשות של הדמות הראשית ביחס לבעיה שבעלילה ותיאור קצר ומעורפל על העולם אליו היא נאלצת להגיע שיכול לתת טעם של עוד בעיניי הקורא:

אלין מתעוררת ליום הגרוע ביותר בחייה - היא מאחרת לבית הספר, נכשלת במבחן, מושפלת במהלך שיעור הספורט, מגלה שהבחור שחיבבה יוצא עם מישהי אחרת, ובקיצור, חווה כל דבר שיכול להוריד נערה לשפל, וכך היא גם מרגישה.
ואם זה לא מספיק, היא נאלצת להתמודד גם עם בשורה נוראה ובלתי נתפסת - היא חייבת לעזוב את ביתה. לא ניתן לה הזמן לעכל את הרעיון או אפילו להתנגד לו בכל תוקף, והיא נמשכת אחרי אחותה, אחיה, ועוד בחור זר לחלוטין, לעולם אחר. באמת, עולם אחר.
כל חייה חשבה שנועדה לעבור את השגרה עד שתמצא את עצמה ואת מטרתה בחיים, והנה, מתברר שזו לא הייתה הבחירה שלה. אלין ואחיה נסחפים מחדש לעולם שונה ומסוכן, רצוף סכנות ופחדים, בידיעה לא רצויה שאחד מהם הוא היחיד שיכול להציל אותו מהרס מוחלט שיגיע בקרוב.
אלין לא מאמינה בעצמה, כי מי היא שתוכל להציל חיים? אך במהרה מתברר לה שאין לה הרבה ברירות. עליה להתרומם על הרגליים, לקחת נשימה עמוקה ולהילחם.

-

התקציר הזה שייך לסיפור רומנטי שלי - "ביש מזל", וגם לו יש קונספט שנעשה די הרבה - הנער החדש שמגיע לבית הספר ומוצא את אהבת חייו על היום הראשון. אז כאן, הלכתי על משהו קצת אחר. התקציר בנוי משני חלקים. החלק הראשון הוא חלק מהסיפור שיוכל לעניין את הקורא - הקטע שבו הם נפגשים לראשונה, משהו שייתן דוגמא גם לסגנון הכתיבה של הסיפור וגם לאופי של הדמויות. החלק השני הוא תקציר בפני עצמו שמסביר קצת על העלילה. בחרתי לא לתאר ממש את הדמות המרכזית בסיפור והתמקדתי ברגע הפגישה שלה עם הדמות הנוספת ובצורה בה הרגע הזה השפיע על התחלת היחסים שלהם. בנוסף, כתבתי קצת על הדמות הנוספת, והוספתי מחשבה אחת שלה שמראה שאף אחד מהם לא ציפה למה שיקרה בהמשך, מה שיכול לסקרן את הקורא ולגרום לו לרצות לגלות איך הם ביחד בסופו של דבר (כי הם יהיו ביחד בסופו של דבר, זה סיפור רומנטי):

רגע אחד של חוסר תשומת לב הפיל את ריק מקליין לבור שממנו, כך יבין בהמשך, יהיה קשה לצאת.
"אה, אני מצטער, ילדה." הוא אמר בחיפזון כשנתקל בנערה שהסתוותה מול דלת הארונית שלה במסדרון בית הספר. שיערה הקצר האדמוני הבהיר הוסת הצידה מתנופת מבטה הנוקב עליו, עיניה החומות הכהות רשפו בזעם, וריק לא ידע שאפשר להיות עד כדי כך חמום מוח שהיתקלות שגויה אחת ולא מכוונת תוציא ממך את המבט המאיים שהגישה לו.
היא טרקה את דלת הארונית שלה ברעש מרעיד. כשריק הבחין בה ממקומו לצידה, שם לב שלא הייתה מפותחת במיוחד. "תסלח לי?" קולה היה נמוך מדי בשביל להיות שייך לנערה.
פניו של ריק האדימו כהוגן כשהבין את הטעות המביכה שלו. "אה..." הוא לא ידע מה לומר.
"אני לא בת." הנער הצעיר הכריז בטון מאוס.

להיות הנער החדש בבית הספר זה לא קל. להיות הנער החדש בבית הספר, להיתקל בנער נוסף ולהעליב אותו במחשבה שהוא נערה ואז לגלות שהוא לומד איתך באותה כיתה - זה כבר ביש מזל. אבל זה מה שקרה לריק, ואת זה אי אפשר להחזיר לאחור ולתקן, רק לנסות לשפר להבא. במראה ראשוני, בלייק, הנער הנשי מדי למראה לטעמו שפגש, הוא לא אדם נחמד כל כך. הוא עוקצני, הוא חם מזג והוא שונא להיות רגשני, ועם זאת, דווקא הוא זה שהציע לו לגשר את היחסים בניהם כשהתחילו ברגל שמאל. ריק מעולם לא חשב שבגלל טעות אחת קטנה, דווקא האחד שהכי לא ציפה להתחבר אליו יהפוך למישהו כל כך חשוב בחייו, ובלייק חשב את אותו הדבר.
עם זאת, מתברר ששניהם טעו.

טוב, אז אלה הטיפים שלי בנוגע לתקציר. אם יש לכם שאלות, אתם מוזמנים לשאול ואשתדל לענות עליהן (: