8
תענו לי בכנות, ורק בכנות.
כמה חיכיתם מ 1-10 לפרק הזה?! (מי שירשום 11 אני... אתרגש!)
(שיואו כמה קשה היה לכתוב אותו).
ואי לכך ובהתאם לזאת, תזהרו ממני לא להגיב!!! אני מצפה פה ללא פחות מ-30 תגובות לפרק. (תנסו להכניס מעט שמחה לחיים של סטודנטית ממורמרת יומיים לפני מבחן בדיני נזיקין שכל רצונה הוא לקפוץ מאיזה חלון).
והרבה זמן לא עשיתי את זה, וזה מרגיש קצת דבילי אבל זה פשוט עבד בעבר אז אני אנסה שוב. אם יהיו פה עד סוף שבוע 30 הצבעות לפרק אני מתחייבת להעלות החודש 2 פרקים נוספים (למרות שזה אומר: "תהרגו אותי וזהו").
ודבר אחרון לפני הפרק- תעשו טובה לי ולמפרקת שלכם, שבו על כיסא כשאתם קוראים, לא בפורום ציבורי, ובטח ובטח בלי שתיה ואוכל.
קריאה מהנה🩷😉
___________________________________________
"יש לי הצעה טובה יותר", ליאל מניד את ראשו מעט הצידה. לא מתרגש מהבעת 'הפוקר פייס' שאלכסנדר עטה על פניו. מסתבר שיש יתרון בלחיות עם אותו אדם שש שנים. אתה כבר יודע ממה להתרגש וממה להתעלם. "בוא נשכב", הוא מטיל את הפצצה.
"מה זה משנה אם נשב או נשכב? כך או כך תצטרך לספר הכל", קמט דק מופיע בין גבותיו של אלכסנדר. סימן שאלה. אם ליאל מנסה למשוך זמן, הוא נשבע... שמה? מה הוא יכול כבר לעשות לאיש הזה שמסובב אותו על הזרת הקטנה של הרגל שלו כמו בובה על חוטים.
"יש לי תחושה שלא ירדת לעומק דעתי", ליאל מחייך אליו בספק מרירות ספק סלחנות. "אני אסלח לך מאחר ולא שמעת את המשפט הזה כבר המון זמן, אבל התכוונתי לסקס אלכס, תזיין אותי".
גופו של אלכסנדר קופא והוא מרים אליו עיניים קרות. קרות כל כך שאם הוא לא היה מכיר את האיש הזה על שלל גווניו כמו את כף ידו הוא לעולם לא היה מזהה בהן את התשוקה העמומה ההיא שמאיימת לפעור פיה ולבלוע את שניהם בתוכה. "ולמה אתה חושב שזו הצעה טובה יותר?", הוא שואל.
"בגלל שאם תזיין אותי אני אתרכז בעונג ולא בכאב, ואם אני אדבר תוך כדי, אני אהיה מרוכז באקט בינינו ולא בגיהנום שעברתי בכלא בנסיון לתקשר עם הממזר שלא הסכים לפגישות". ליאל מסביר באיטיות.
"אתה יודע שסקס לא נועד להכהות רגשות אחרים, נכון?", אלכסנדר מברר בעדינות. הוא לא מעוניין לתת לליאל את התחושה שהוא אינו רוצה לשכב איתו. אבל מנגד, הוא גם לא מעוניין שסקס יחזור להיות הפתרון של ליאל ברגעים של כאב. זה לא שהם ישכבו כל פעם שלליאל יהיה מה לומר, זה מגוחך.
"אתה יודע שאין לי רגשות אחרים להכהות, נכון?", ליאל מחזיר לו באותו מטבע. "אין לי ולו רגש ארור אחד מלבד כאב", הוא מוציא את זה לאור העולם. וכשהוא אומר את זה אלכסנדר מוצא עצמו מאמין לו. כשהוא מסתכל לאחור, לאורך כל התקופה שהיו יחד ולחוד, ליאל לא שמח, לא צחק, לא התרגש, לא הסתקרן. שום רגש. מלבד כאב, כאב עצום שהתיל משקל כבד על שתי כתפיו החסונות.
"יש לך רחמים", אלכסנדר פולט בקול חרישי. "הייתי בטוח שאיבדת הכל ביום של התאונה ליאל, מקדוש מעונה הפכת לאיש תככן שבראש ובראשונה רוצה לקחת נקם. פתאום אין אלוהים והכל בסדר, לפתע מותר לענות אנשים כדי לקבל מידע, אין בעיה לפרוץ לבתים ולמחשבים, זה בסדר לזייף רצח ולשחד דרגים גבוהים בכלא, אלו תמצית הדברים שעשינו בחודשים האחרונים ולא אמרת מילה, אז חשבתי שאיבדת כל תחושה למעט שנאה, כעס וכאב", הוא עוצר כדי לבלוע את רוקו. ליאל לא מסתכל עליו אפילו. מבטו נעוץ בנקודה עלומה ואלוהים יודע מה עובר בראש שלו ברגעים אלו.
"אבל היום ריחמת, היום ריחמת על אנשים, על הורים לילדים אחרים, היום כעסת כמו שליאל הישן היה כועס על כל אחד ואחד מהדברים שעשינו לאחרונה, היום נזכרת שיש לך גבול וקוראים לו הרג חפים מפשע, אז ליאל, אני חושב שעוד לא מכרת את הנשמה שלך לשטן".
"ואם אני רוצה לעשות את זה?", ליאל מתנתק מאותה נקודה עלומה, תולה את מבטו בעיניו. "איפה אני מוצא את השטן כדי למכור לו את הנשמה שלי?" הוא שואל.
"באף מקום", אלכסנדר רציני להחריד. "פעם קראתי שבן אדם צריך גוף ונשמה, גוף חומרי ליצרים ותאוות, ונשמה רוחנית למעשים טובים ומידות טובות. אני ואתה זה אדם אחד, אני זה הגוף, מאז ומעולם הייתי הגוף, עבד ליצרים, לתאוות. מלך של הרג, נסיך של הרוע. אתה לעומת זאת הנשמה, תמיד מגן על חלשים, נושא באשמה על כל דבר קטן, משתדל להפיץ רק טוב בעולם, אם תמכור את הנשמה הזאת אני אהפוך לרוע מוחלט, כי לא יהיה מה שיאזן אותי עוד".
דממה ארוכה שוררת ביניהם, עיניו של ליאל עדיין נעוצות באלו שלו. מעכלות את דבריו. "אתה צריך להפסיק להאמין לכל מה שאתה קורא", הוא מפטיר לבסוף, חותך את הדממה.
"תוכיח לי שזה לא נכון ואני אפסיק להאמין", אלכסנדר מאתגר אותו. נחוש בצדקת המאמרים שקרא.
"איך אני יכול להוכיח דבר כזה בכלל?", ליאל מביט בו בחוסר הבנה.
"כל עוד אתה לא מסוגל להוכיח בכל צורה, שזה לא מוחלט, אז זה כן מבחינתי", אלכסנדר קובע.
"מה שתגיד, אעדכן אותך ברגע שתהיה לי הוכחה. עד אז, אתה מוכן כבר לזיין אותי?", הוא חסר סבלנות.
"אתה מדבר מלוכלך ליאל", אלכסנדר מתריע.
"מה אתה רוצה שאומר? בעלי אהובי, אתה מוכן להסיר מגופי את הבוקסר המעיק ולעשות עימי אהבה שתשכיח ממני כל מכאוב, ואם לא הגזמתי בבקשותי עד כה, הרשה לי להוסיף אך הפעם הזאת בקשה שתנהג בי במעט קשיחות כדי שאוכל לספר לך דברים בלי לבכות או להתחרפן באמצע?!"
"ככה זה יותר טוב", אלכסנדר מתנשם. המכנסיים הופכים לצמודים פתאום על גופו. ובכן, מסתבר שפירוט כזה עושה לו את זה בהחלט. כי הפיראט שלו מתחיל להתקשות שם למטה.
"אוייש, לך להזדיין".
"בקרוב, ליאל, בקרוב", אלכסנדר מבטיח במתק שפתיים.
אז אתה מוכן לעשות את זה כבר?", ליאל שואל.
"אתה תדבר אבל, כן?", הוא מברר שוב. רק למקרה שליאל טומן כאן איזשהו פח, שיגרום לו לשכוח כמה דברים. ולדחות את אותם מספר דברים למועד מאוחר יותר.
"אלוהים", ליאל פוכר את ידיו בייאוש מדומה. "אני אדבר כן, אני אספר כל מה שקרה אל דאגה, אחרי הכל אני רוצה שנתקדם מכאן, אז תעשה את זה כבר".
"אוקיי", אלכסנדר מאשר. "תתפשט", הוא דורש בקול קר. ניצוץ של התרגשות מבחיל בעיניו של ליאל למשמע הנוקשות שבקולו, ונעלם מיד. אבל הוא הספיק לראות אותו, לראות ולהישבע שהוא יעשה הכל כדי לראות אותו שוב. הוא שולח יד מגששת לשידה שליד המיטה, משתהה מספר שניות עד שמוציא שפורפרת ג'ל סיכה וקונדום.
"למה קונדום?", ליאל מרים גבה בתמיהה בשעה שפושט את חולצתו מעליו.
"לא נבדקתי כבר זמן מה", אלכסנדר מושך בכתפיו.
"עדיין, כל עוד אין לך מחלות מין או תסמינים של מחלות מין אתה לא צריך להיבדק בתדירות, אלא אם כן, ביקרת בעוד כמה חורים בזמן שהייתי בכלא".
"הסר דאגה מליבך, הזין שלי נשאר בתחתונים למעט מקלחות ושירותים", אלכסנדר פושט את חולצתו, מניח אותה על זו של ליאל. "ובכל זאת אני אשתמש הפעם בקונדום, ליתר ביטחון, אף אחד מאיתנו לא מעוניין לחלות לפתע באיזו מחלת מין שתדפוק אותו לשארית חייו, נכון?", הוא שואל, משחרר את חגורת מכנסיו.
"תעשה מה שאתה רוצה", לליאל אין כוח או רצון להתווכח. למעשה, כל מה שהוא רוצה זה שאלכסנדר יעשה את זה כבר, שהוא יספר הכל ואז ירדם באפיסת כוחות. בלי הצורך לחשוב על עומקם של הדברים. לפחות היום, שהכל כל כך כאוטי ומבלבל.
"לא בדיוק", אלכסנדר מגחך, כשהוא פותח את אריזת הקונדום בשיניו, יורק את החלק החתוך הצידה ומלביש את חתיכת הלטקס על החבר הקשיח שלו. "אני הולך לשבת בסך הכל, אתה זה שיעשה מה שהוא רוצה".
"מה?"
"על ארבע ליאל", הוא פוקד. "תן לי להכין את החור שלך ואחר כך תרכב על הזין שלי".
"אלוהים", ליאל גונח במה שנשמע כמו ציפיה לדקות הקרובות. ובלי להוסיף מילה הוא רוכן על ברכיו ומפרקיו לתנוחת ארבע, ישבנו מתנוסס בגאון מול פניו של אלכסנדר.
"אתה בטוח שאתה רוצה להכניס את אלוהים לרגע הזה ליאל, כי אני הולך לבצע בגוף שלך מעשי סדום", אלכסנדר שואל. מתיישב על ברכיו בין ירכיו של ליאל. הוא פותח את מכסה השפורפרת, ומרוקן אותו בין פלחי ישבנו של ליאל, נותן לחומר לטפטף באיטיות מחרפנת במורד ישבנו לירכיו ומשם אל הסדין.
"אלכס, אצבעות מזורגגות!", ליאל פוקד. וריד פועם במצחו בעוז ונדמה כאילו הוא עומד להתפוצץ בכל רגע.
"סבלנות", אלכסנדר מפליק לישבנו בעוצמה כזאת שמעבירה אותו לעולם מקביל. שם הגוף שלו מרחף וכל מה שהוא מסוגל לעשות זה לראות כוכבים.
"פאק", הוא צורח. אלכסנדר לא משתמש באלימות כשהם מזדיינים אף פעם, למעט מקרים נדירים בלבד. בהם הוא הצליח להביא אותו לנקודת רתיחה כזאת שהוא כבר לא שלט בעצמו. ואילו היום, עכשיו, רק השד יודע מה גרם לו לצאת משליטה.
אלכסנדר רוכן קדימה, מנשק בעדינות את האיזור הצורב וליאל מקבל זאת בשתיקה. זאת ההתנצלות שלו, והיא מגיעה ברגע שאלכסנדר רואה את האדמומיות שנוצרת על עורו הבהיר. ואותה הוא הכי שונא. לא משנה כמה פעמים הוא הסביר לאלכסנדר שהוא לא כועס, להפך, הוא נדלק מהחבטות האלו יותר. אבל אלכסנדר, הוא אלכסנדר, ורמת ההקשבה שלו לסביבה שואפת לאפס.
"שוב, שוב, שוב", הוא לוחש בשקט. מתחנן להרגיש כאב חיצוני על פני פנימי. למרות שהוא יודע שזו בקשה שלעולם לא תיענה בחיוב. לא כל עוד אלכסנדר מפוכח. אך הפעם קורה הנס, אלכסנדר ער לרכבת ההרים של רגשותיו, מודע היטב למה הוא מנסה לשכוח, למה ששניהם מנסים לשכוח. והוא מפליק לו שוב, מכניס את הסטירה הקודמת לכיס הקטן בעוצמתה של זאת, אשר משתקת לו את יכולת החשיבה כולה מ- א' ועד ת'. וכאילו, כדי להתעלל בו יותר ולהגשים לו את כל הפנטזיות שאי פעם כיכבו במוחו הוא החל לעסות את החור שלו מסביב, בלי לנשק את מקום הצריבה או לשאול אותו לשלומו.
האצבעות של ליאל חופנות את הסדין בעוז, עדות אילמת לתחושות המקננות בגופו בשעה זו. והוא גונח. גניחה ששולחת זריקת מרץ לשק האשכים של הבעל המתעלל שלו, שגם כך היה עמוס עד להתפקע. ובכל זאת, נראה שלאלכסנדר יש יכולת עמידות מיוחדת אל מול גירויים מיניים, כי במקום לנהום כמו חיה ולהכנס בו כמו מכונית מתנגשת הוא מבקש ממנו לדבר, בתוענה שהזמן קצר והמלאכה מרובה.
הוא רצה להתחיל לדבר. הוא נשבע. אבל אז האגודל של אלכסנדר שעד כה הסתובב במעגלים החליק לתוכו, מה שגרם לעיניו להתגלגל בחוריהן ככדורי ביליארד בגומות ולמחשבה אחת לחלוף במוחו. לעזאזל, כמה שהוא התגעגע לאגודל הזאת. וכל מה שיצא מהפה שלו הן רצף של הבהרות חסרות פשר של תינוק בין יומו.
"אתה צר כל כך", אלכסנדר פולט ברגע של חולשה. נסחף עם הרגע.
"מה אתה אומר", ליאל משתנק. כמעט נחנק מרוקו כשאלכסנדר מתחיל לפמפם את האגודל שלו בתוך המעבר הצר והחם שלו. הוא יחסל אותו, וכל מחשבה ארורה שחלפה במוחו. מבלי משים הוא מתחיל להניע את אגנו כנגד האצבע של אלכסנדר. מה שגורם לאיש המדובר להבין את הרמז ולהגביר הילוך. עוד קצת ג'ל סיכה, והאגודל מתחלפת בשתי אצבעות ארוכות ודקות שמביאות אותו לקצה דעתו המזויינת.
"עכשיו אתה מוכן להתחיל לדבר?", אלכסנדר שואל, משחק עם אצבעותיו בתוכו. על מה הוא רוצה שהוא ידבר?! יש להם על מה לדבר?! אופוריה עוטפת אותו מכל כיוון, משכיחה ממנו כל חוט מחשבה הגיוני.
"על מה", הוא שואל בגניחה חנוקה, דמו הולם באוזניו בקצב כזה שהוא מתחיל לחשוש מהתקף לב. ומיותר לציין שרעש פעימות ליבו מחריש אוזניים. תאמינו לו.
"על משפחת קיין והאלים המצריים כמובן", אלכסנדר מפטיר בציניות, הוא מוציא את האצבעות מתוכו. מתמקם על המיטה, כך שהוא חצי יושב חצי שוכב. "אם תמשיך להתחכם אתה תשאר עם ביצים כחולות", הוא מאיים.
ליאל, שהרגיש את הריקנות לאחר שאלכסנדר הוציא ממנו את אצבעותיו, גנח בתסכול. "תמשיך", הוא נוהם כמו חיה פצועה.
"תתיישב לי על הזין", אלכסנדר עונה לתחינה שלו במעט שעשוע. "אמרתי לך שאני רק אכין אותך". משיכת כתפיים חסרת אכפתיות, וחיוך ממזרי. זה כל מה שהוא צריך כדי לרצות לשבור לאלכסנדר את הלסתות.
אבל הוא מתעלם מהחשק להתנפל עליו באגרופים שלופים. מקבל על עצמו את דין ההתגרויות באהבה ונענה לאתגר. הוא זוחל אליו ואז מתרומם, ממקם את עצמו מעל אלכסנדר.
"תתפוס את הזין שלי ליאל, תכניס אותו לתחת היפה שלך שמוכן כל כך למעני", אלכסנדר מבקש בשיניים חשוקות. "אתה רוצה את זה לא? להרגיש אותי בתוך החור הצר והחמים שלך, להתכווץ סביב הזין שלי ולרכוב עליו כאילו אין מחר".
"פאק אלק", קולו של ליאל עבה מרגשות, רוטט. עיניו נוצצות בחרמנות. הוא תופס את הזין של אלכסנדר ביד אחת, ובידו השניה נוטל לידיו את שפורפרת ג'ל הסיכה, שופך כמות נכבדת על ידיו, ומתחיל לשמן את הקונדום היטב.
"קדימה ליאל", אלכסנדר מעודד אותו להתקדם הלאה, להפסיק לחשוש ולהתכונן לרגע החדירה של הזין המפלצתי הזה לתוך גופו. בלי להשתהות יותר הוא מתיישר, מכוון את איבר מינו של אלכסנדר לטבעת השרירים שלו ומתחיל לדחוף את גופו מטה, כך שהאיבר יכנס לתוכו באיטיות. קצה הזין החליק פנימה, ונשימתו נעצרה. חייו המזויינים, הוא שומע שירת מלאכים. ויחד איתו נעצרת גם נשימתו של אלכסנדר.
צר. הוא כל כך פאקינג צר.
"אוקיי, אני נכנע, אני... פאק, פאק, פאק", הוא משתנק מכווץ את שריריו סביב העצם הזר שנדחס לפי הטבעת שלו.
"תרפה", אלכסנדר מסנן, מלטף ברוך שעומד בניגוד גמור לטון קולו, את שרירי הבטן שלו, ״אתה צריך להרפות, לתת לעצמך להכניס את הזין עמוק בפנים".
ליאל מהנהן באישור. הוא נושך את שפתיו, וממשיך לרדת עוד, עד שאיברו של אלכסנדר נעלם לתוכו לגמרי. עגלי זיעה מכסים את מצחו בשעה שהוא מנסה להתרגל לדבר הזה שממלא אותו עד להתפקע. לכל השדים והרוחות, הוא לא זכר שזה כואב ככה.
"ליאל ארל ויליאמס- בראון, תתחיל לנוע", אלכסנדר יותר פוקד מאשר מבקש. חסר סבלנות. "תזיין את עצמך עד שהדבר היחיד שתצרח זה את השם שלי".
ליאל נושף בתגובה, מתחיל להניע את האגן שלו בתנועות קטנות ובלתי מורגשות כמעט, מצחו מכווץ בריכוז לסתותיו חשוקות. "אני אוהב את זה", הוא לוחש בעיניים עצומות. מתרומם מעט כדי להוציא את הזין קצת החוצה ואז נדחק עמוק יותר פנימה בכל פעם.
עכשיו זה כבר היה הרבה יותר קל מאשר בהתחלה, תנועות האגן הפכו למהירות יותר, קלילות יותר ודוחקות פי כמה בשעה שהוא התמלא בצורך המזוקק לרכוב על אלכסנדר, לרדוף אחרי האורגזמה שלו. הישבן שלו עטף את אלכסנדר בצורה מושלמת. כאילו הוא נוצר אך ורק בשבילו.
על מי הוא עובד, לא כאילו, אלא באמת.
"שאני אמות", אלכסנדר פולט בקול חנוק. "כמה שאתה יפה כשאתה נזקק לזין שלי", הוא לוחש, מלטף את הזין של ליאל באיטיות מענה, ואז עובר לחפון את הביצים העמוסים עד להתפקע. גורר מליאל קול חייתי שנשמע יותר זעקה חנוקה מאשר גניחה. "תזיין אותי חזק יותר", הוא מבקש.
המילים שלו הדליקו בליאל ניצוץ. מרוגש מאי פעם הוא שלח את ידיו קדימה, תופס את המותניים שלו בשתי ידיים ומתחיל להדוף בכוח. הגוף שלו נע על גופו של אלכסנדר בפראות. ומרגע לרגע הוא נאבד בתנועה קדימה ואחורה, בתחושה של אלכסנדר בתוך החור החמים שלו.
אלים מזויינים, זה הרגיש כל כך טוב.
״זה מה שרצית, ליאל? לשכוח כל תחושה אפשרית למעט הצורך הקדמוני החייתי להגיע לאורגזמה ולתת לי לגמור בכזאת עוצמה שתקרע את הקונדום ותמלא את התחת השרירי והיפיפה שלך בזרע שלי עד שהוא ינזל ממך ויטפטף על הירכיים המפוסלות שלך? עשית את זה כי רצית לשכוח או כי אתה חרמן לזין שלי?״
"פאק, אלכסנדר", ליאל זועק את שמו. גופו רועד. הוא נשבע, הוא עומד לגמור רק מהמחשבה על הזרע של אלכסנדר מטפטף ממנו. אלים אדירים, הוא רוצה את זה, הוא רוצה שאלכסנדר יגמור לתוכו. "שניהם", הוא עונה. כמעט מייבב. "אני רוצה לשכוח, אני רוצה להרגיש, אני רוצה... פאק אני רוצה עוד".
הידיים של אלכסנדר תופסות אותו, גדולות, חזקות ומחוספסות. מרתקות אותו למקומו כך שהוא לא יוכל לזוז יותר. "תתחיל לדבר ליאל, על כל משפט תקבל את הזכות לעוד".
"אלוהים, אתה, זה לא הוגן...", ליאל מנסה להשתחרר מהאחיזה שלו, להמשיך לרדוף אחרי האורגזמה המיוחלת. אך נוחל כישלון חרוץ.
"אמרתי לך שזה לא רעיון טוב להכניס את אלוהים לסיטואציה", אלכסנדר מניד ראשו בסלחנות.
"אוקיי, זייפנו את הרצח שלך, ושיחדנו אתרי חדשות, שוטרים ואת מנהל הכלא כדי שאוכל להכנס לכלא להפגש עם האיש ששלח לך את הציור של התאונה באותו הזמן שהתאונה קרתה", ליאל מתחיל לדבר.
"תתחיל מאיפה שאני לא יודע, ליאל".
"מסתבר שלא לקחנו בחשבון שהאיש ההזוי הזה מאוהב בתאי בידוד, כנראה יש לו חשקים לאונן כל היום... אוי... האירוניה", ליאל מגחך כשהוא קולט את הסיטואציה בה הוא בעצמו נמצא ברגעים אלו. "הוא כמעט כל הזמן הסתבך בתגרה ונכנס לשם, לא יכולתי לבקש ממנהל הכלא להוציא אותו כדי לא לעורר חשד, אבל כן הסתבכתי בתגרות משלי כדי להכנס לתאי הבידוד".
"הלאה ליאל, תגיע לחלקים הפרקטים".
"אתה רוצה לשמוע לא?", ליאל מתעצבן. "אז זה יקרה בקצב שלי!", הוא קובע.
"תמשיך לדבר ויליאמס", אלכסנדר מתעלם מהתפרצות העצבים שלו, מתעלם ממנו בכללי.
"לא תמיד הכניסו אותי לאגף בו הוא שהה, או לקרבת התאים שלו, אבל כשכן עשו את זה הבן זונה שמר על זכות השתיקה בכזאת עקשנות שרוב הזמן היה לי חשק לתלוש לו את שתח העיניים ולחתוך לו את האצבעות". הוא נכנע, ממשיך לדבר. העיקר שהסיוט הזה יגמר, הוא רוצה לגמור. הוא כל כך פאקינג רוצה לגמור. הביצים שלו מתוחות וכבדות כל כך שעוד רגע הוא מאבד את דעתו לגמרי.
"אתה תהרוג את האורגזמה עם התיאורים האלו", אלכסנדר סונט בו. מרפה מעט את אחיזתו במותניו. "הרווחת סיבוב".
ליאל גנח בהכרת הטוב, מתרומם מעט כלפי מעלה, ואז יורד. לרגע הזה בדיוק אלכסנדר חיכה, הוא הרים את האגן שלו, מתנגש בכוח בליאל שבדיוק ירד, מגיע לבלוטת הערמונית שלו, גורר ממנו צעקה.
"פאק, בן זונה, אתה משחק מלוכלך", ליאל מקלל כשהידיים של אלכסנדר עוצרות אותו מלהמשיך שוב. "זה פאקינג עינוי מזויין, אלכסנדר, תזיין אותי כבר בלי משחקים", הוא מתחנן.
"תמשיך", אלכסנדר לא מתרגש מהתחנונים וקל וחומר שלא מצרור הקללות. ליאל היה זה שהציע את הרעיון הגאוני, שישא בתוצאות.
"הוא לא דיבר, ניסיתי בטוב, ניסיתי ברע, ניסיתי לגשש עם אחרים. זה כבר הרגיש שהמצב אבוד, שגם אם אני אחתוך ממנו איברים הוא ישתוק. עד שיום אחד הוא הגיע אלי מעצמו לתא, עם בלוק ציור ועיפרון מחורבן, והוא צייר אותך, אחד לאחד אלכסנדר, אני נודר, אלוהים יודע מאיפה הידע שלו לגבי המראה שלך, אבל הוא צייר את זירת הרצח שלך".
"הוא אמר משהו בנוסף?", אלכסנדר שואל בריכוז.
"לא, הוא רק רשם 'תשכח והוא יחיה', הוא לא הסביר מה הוא רשם, אבל אני לקחתי אותו ברצינות, הוא שלח לנו עשרות ציורים של זירות פשע או רצח בדיוק באותו הזמן שהם נוצרו, אם הוא צייר אותך, זה לא היה לחינם. אז שכחתי, שכחתי וחיכיתי לרגע הנכון להמלט מהכלא, רק שכבודו זירז את העניינים והופ הנה אני, בלי בגדים, עם הזין שלך בתוך הגוף שלי, מתחנן שתשחרר את הצבתות שלך מהגוף שלי ותתן לי לגמור עוד היום".
"קיבלת", אלכסנדר מהנהן לאישור, משחרר את מותניו שסימנים אדומים כיסו אותם. "תמשיך להתחרמן לי על הזין ליאל".
הרסן סוף כל סוף השתחרר, וליאל המגורה עד אימה נהדף לתוכו בפראות. שניהם כבר היו חלקים מרוב זיעה, מתנשמים בכבדות, וחרמנים בטירוף.
״אל תפסיק,״ אלכסנדר מבקש ממנו בצרידות. כשהוא דוחף את אגנו קדימה בעצמו, מתנגש בליאל. במטרה להעמיק את הקשר ביניהם יותר ויותר.
"פאק אלכסנדר, אתה תחורר לי את הכליות בסוף", ליאל חושק שפתיים בחוזקה, מסנן. גופו התחיל לרעוד ושרירים שלו התכווצו. ״הזין שלי. תטפל בו, בבקשה", הוא מתחנן בפני אלכסנדר, שיעזור לו להגיע אל הקצה.
שפתיו של אלכסנדר התעקלו בחיוך אכזרי. הוא תפס את ידיו של ליאל בחוזקה. "לא יקרה", הוא לוחש. בוהה ביראת כבוד בפניו של ליאל כאשר הוא מתחנן ונואש אליו. פאקינג אליל. "אתה תגמור היום רק מהזין שלי בערמונית שלך, ואתה תשפריץ בקשת כזאת שעוד לא חוית מעולם".
ליאל נהם בעצבנות. אך לא התוכח. הוא כבר ידע לזהות מתי אין טעם לדבר עוד. הוא רק המשיך לנוע בטירוף חושים מוחלט, מחכה לנקודת השיא שתסיים את העונג המייסר הזה.
בכל פעם שאלכסנדר נגע לו בערמונית הוא צרח. עד שזה הפך לבלתי נסבל כבר והוא תפס אותו בשיער מושך אותו אליו מבלי משים, ממשיך לרכוב עליו בכל הכוח. בבת אחת השרירים שלו התכווצו והוא זעק לתקרה. הגוף שלו התחיל להתכווץ בחוסר שליטה סביב אלכסנדר, והוא גמר.
בקשת.
כזאת שלא הייתה לו מעולם.
בדיוק כמו שאלכסנדר צפה.
לכל השדים והרוחות.
הוא התפרק כמו בובת סמרטוטים. גופו נשמט עליו בריפיון, מה שהוביל את אלכסנדר לקחת את השליטה לידיו, ואחרי מספר הדיפות נוספות שגמרו לו על הבריאות, העונג פרץ מאלכסנדר בעוצמה אדירה, וזרמים של זרע ניתזו ממנו לתוך הקונדום.
אוי האופוריה.
וכשהיא שוכחת מעט, ליאל מתאושש. קולט מה הם עשו עכשיו, לאילו רמות הם הגיעו והוא כבר לא בטוח שזה מה שהוא רצה שיקרה ביניהם. הוא לא ראוי לאלכסנדר. "צא ממני", ליאל דורש כעבור רגע של שתיקה. מבע מיוסר עומד כצל בעיניו.
אלכסנדר ניסה להסדיר את הנשימה. וכשגלי האורגזמה שככו, הוא אחז בקצה הקונדום והחליק החוצה כבקשתו של ליאל.
"אתה מתחרט?", הוא שואל את ליאל בעדינות כאשר השתיקה ביניהם מתארכת. מרגע לרגע הוא מתחיל לקבל את התחושה שהם שוב צעירים חרמנים שמנסים לשכנע אחד את השני למה הם כן או לא טובים אחד לשני, ולא זוג נשוי שתקופת הלבטים האלו נעוצה עמוק בעברם.
ליאל מנענע בראשו לשלילה.
"אז למה אתה בוהה בי כאילו שברתי לך את הלב או משהו?", הוא שואל בהססנות מסויימת. לא בטוח שהוא מוכן לשמוע את התשובה.
"אתה יודע", ליאל מתחיל משום מקום. "כשהוא צייר אותך הוא בעצם הציב בפני ברירת מחדל, או שאני אמשיך להתמקד במותו של אית'ן וגם הבעל שלי ימות, או שאני אתמקד בבעל שלי שעדיין בחיים ואשכח מהילד שלי שמת".
אלכסנדר הסתכל עליו בשאלה, המבט שלו חורך את עורו של ליאל בשעה שחיכה שימשיך לדבר.
"והיה רגע אחד, רגע אחד שכל מה שעבר לי בראש זה שיזדיינו כולם, אני לא עוצר, אני לא שוכח, אני רוצה את אית'ן. ברגע הקטן הזה, הייתי קרוע בינך, בין הבעל שלי, האדם שאני הכי אוהב בעולם לבין הילד שלי, מי שהכי חשוב לי בעולם, וברגע הזה, באותה שניה אומללה המוח שלי בחר באית'ן אלכסנדר, לא בך". הכאב חותך את מילותיו, מנסר.
"לעומת זאת, כשלך היתה את הבחירה האם להשאיר אותי בכלא למות, לאחר ניסיון ההתאבדות המזוייף שלי, או לעשות מבצע הירואי שעלול לסכן את כל התוכנית שלנו למציאת הגופה של אית'ן ולקיחת נקמה, אתה בחרת בי, לא באית'ן. ואני לא ראוי לבחירה הזאת". הוא בולע את רוקו בכבדות.
"מי קובע מה בחירה נכונה ומה לא?", אלכסנדר שואל בשקט. "אני יכול להאשים אותך שבחרת באית'ן, ואית'ן יוכל להאשים אותי שברחתי בך. לעומת זאת, יתכן ואית'ן יאשים אותך שבחרת בו ולא באבא שלו, ואתה תאשים אותי שבחרתי בך ולא באית'ן, במשחק הזה אין כללים ליאל ובטח שלא מצפון, אם אתה רוצה לשרוד, תהרוג את המצפון שלך, תשכח מהחלטות ובחירות נבונות או פחות שהיו בעבר ותתחיל לחיות את ההווה, כי אם לא, שום ברירה כבר לא תעמוד בפניך, אתה תאבד את הכל".
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top