"לעצור את מה שהוא מתכנן." שיי השיב כפי שטנא חשש שישיב. הוא לא רצה לחשוב על עצמו נמצא בתוך הפרשה. הוא לא רצה להיות חלק מכל הבלגן הזה, הוא לא ידע מה הם כבר יכולים לעשות כדי לשמור על ביטחונם.

"איך בדיוק? צריך לתת לאנשים שמבינים בזה לטפל בזה, הממשלה או – "

"הממשלה לא תעשה כלום." שיי אמר בחריפות, ועם זאת לא הסב אליו מבט. "אתה באמת חושב שהם יאמינו שהוא דובר אמת ושצריך לעצור אותו? אתה באמת חושב שיעשו משהו לפני שיהיה מאוחר מדי?"

"אז אנחנו צריכים לעשות את זה במקום?" טנא שאל. בתוך תוכו הוא קיווה כל כך שמשהו יגרום לו לשנות את דעתו המטורפת.

"כן." קאלין תמך ברעיון של שיי. "אנחנו צריכים. אני יודע שברגע שתסיימו לעזור לי אני אמצא דרך לחזור לרוזנסול ולעצור אותו."

"רוזנסול?" טנא שאל.

"העיירה ממנה הגעתי. פאוור נמצא שם." קאלין הסביר. "הוא... הוא חטף את אחותי. הוא איים עליי ללכת איתו וכלא אותי כדי שאוכל להשתנות. היא עדיין שם, והדבר היחיד שיעזור לי להציל אותה זה לעצור אותו."

"אני מצטער." טנא הרגיש רע לפתע. הבעיות שהקשו עליו נראו שוליות כל כך ביחס למצב שקאלין נמצא בו – רדוף, חבוט, אוחז בחרדה לגבי היקרים לו ביותר. זה היה גרוע יותר מהפחד שמשהו יקרה וגרוע יותר מלגלות שאתה לא בטוח מה אתה בדיוק. ויותר מזה, זה היה דבר שאפשר להילחם בו.

"אל תצטער, אתה לא זה שהרגיז אותי. ויכול להיות שיש לי קצה חוט שאולי יצליח לעזור לי." קאלין הסביר. "אני לא ברחתי, מישהו שחרר אותי." קאלין הסתכל על ידו הבריאה וחייך אל שיי לאות תודה. הוא אחז בספסל עליו ישב ונתן לרגליו היחפות לנוח עוד קצת. השתיקה של טנא ושיי הוכיחה לו שהם סקרנים לשמוע את המשך הסיפור. "הוא מכשף, אני חושב. הוא לא אמר לי איך קוראים לו או מי הוא אבל הוא אמר לי שהוא ישחרר אותי כדי שאמצא את האדם היחיד שיצליח לעצור את התוכנית של פאוור."

"מי?" טנא שאל.

"הוא אמר את השם שלו, אה... טרי?" קאלין כיווץ את עיניו בניסיון להיזכר. "טרי מור?"

"טנא מור?" שיי שאל.

"כן!" קאלין השיב.

לסתו של טנא נשמטה והוא זכה לקבל מבט מצפה מכיוונו של שיי, שהסתובב לקראתו במיוחד. הוא היה המום ומופתע, ויותר מכל, לא הבין למה מישהו הציג אותו כאדם שיהיה מסוגל להציל אותם.

קאלין הסתכל על טנא גם כן, ואז הסתכל על שיי והבין. "זה אתה?" הוא שאל. "בבקשה, אתה חייב לעזור לי."

"אני – אני לא יודע איך." טנא אמר.

"הבחור הזה אמר שאתה יכול לעזור ושיגר אותי לכאן, כנראה כדי לפגוש אותך." קאלין הסביר.

"לא, זה – זה מוזר מדי. אני לא מכיר אף אחד שיכול לומר לך דבר כזה עליי." טנא נעמד על רגליו. גופו אמר לו להתרחק. "זה מטורף."

"אני נוטה להאמין לקאלין." שיי אמר.

"ברצינות?" טנא נאנח.

"תקשיב, אני אלך לעצור אותו בכל מקרה," שיי הכריז על כך מבלי להסס. "אבל תחשוב על זה רגע. יש לי הרגשה שזה לא צירוף מקרים שמישהו נשלח דווקא אלייך. אתה לא מכשף, אחרי הכל."

"כן, תודה שהזכרת לי על בעיית הזהות הקלה שאני חווה כרגע." טנא השיב בעוקצנות.

"רגע, אתה לא מכשף? אז מה אתה?" קאלין שאל.

"אני לא יודע!" טנא קרא וניתק את אחד מראשי המקלחות מבלי להתכוון. הוא פגע בקיר בקול פיצוח וגלש על האריחים בחריקה. טנא שחרר נשימה מתקוממת. הכעס שלו שוב גרם לו לעשות דברים שלא רצה לעשות, והפעם הוא רק התפרץ בתסכול. מי יודע מה עלול לקרות אם ירגיש לגמרי אבוד?

"טוב, את זה מכשף לא עושה." קאלין העיר. 

"תודה, שרלוק, לא ידעתי."

"תראה, לא אכפת לי מה אתה, אכפת לי שתוכל לעצור את פאוור." קאלין נעמד. הוא שמר את אנקת הכאב המתבקעת שלו בפנים, ומבטו השתנה לאחד שהודיע שאין לו סבלנות לתירוצים.

"אני לא יודע איך לעצור את פאוור! תסתכל עליי," טנא הציג את עצמו לפניו, "אני נראה לך כמו אדם שמסוגל להיות גיבור?"

"תסתכל עליי," קאלין עשה את אותו הדבר. "אני נראה לך כמו מישהו שאפשר להכניע בקלות?"

טנא שתק ובלע את רוקו.

"ועדיין, זה קרה. והוא מחזיק באחותי, המשפחה היחידה שלי," קאלין התקרב לקראתו וגרם לטנא לקפוא במקומו. אף על פי שרצה לסגת לאחור הגוף שלו סירב להקשיב לו. "אנשים יכולים להפתיע, אז שלא תגיד לי שאתה לא יכול לעזור לפני שאתה מנסה."

קאלין עמד קרוב אליו עכשיו, קרוב מספיק כדי שטנא יצליח להרגיש את חום גופו הלוהט נדבק אל בגדיו. איש הזאב הסתכל עליו מלמעלה, מגובה שמספיק בכדי להיות מאיים, ולפתע נראה שונה לגמרי מהבחור העזוב שמצאו מייבב בסמטה. זרועותיו היו חסונות וחזקות ולא השאירו מקום לוויכוח, שיניו היו חדות מתחת לשפתיים שלו, מאיימות כשל יצור פראי בשעת קרב, והבעתו הייתה כאחת שהקדימה את סופך הקרב. "קאלין, תראה – "

"אתה תבוא איתי או שאני נשבע לך שהפחד מלהיות גיבור יהיה האחרון שבדאגותייך." הוא אמר בקול נמוך.

"אתה יודע שאני יכול לעלף אותך עם מכה מפתיעה בראש, נכון?" טנא שאל.

"אתה יודע שאחרי שאני אתעורר אני אחפש אותך ואמצא אותך, נכון? אני איש זאב, יש לי חוש ריח מפותח מאוד שלא ייתן לי לאבד אותך בקלות כזאת, ותסמוך עליי שאתה לא רוצה איש זאב שירדוף אחרייך לשארית חייך."

טנא שוב בלע את רוקו. הוא הסתכל על שיי שעדיין ישב על הספסל והסתכל עליהם, מבט מרותק על פניו. "אתה באמת נותן לו לאיים עליי?"

"אה," שיי לא ידע איך להגיב. קאלין הסב את ראשו בכדי להסתכל עליו. "תחשוב על הצד החיובי שבדבר, אם מישהו נשלח אלייך באופן ספציפי, זה אומר שמי ששלח אותך כנראה יודע מה אתה."

"תקשיב לי, תבוא איתי, תעזור, ואולי תגלה את מה שאתה מחפש." קאלין ניסה את שיטת השוחד שהוצעה לפניו. "ובנוסף, אם אני לא אהרוג אותך, פאוור יגרום לזה לקרות."

"אתה מעודד אותי." טנא אמר בעוקצנות.

"אני מנסה להפחיד אותך כדי שתבין שלבוא איתי תהיה הדרך הכי טובה בשביל כולנו. אני מצליח?" קאלין שאל.

טנא נאנח. הוא הרים גבה. "אני מניח... שאתה לא תעזוב אותי עד שלא אסכים."

"שלא לדבר על זה שכולנו בסכנת חשיפה." שיי הוסיף. "בין כה וכה המצב יהיה רע."

"חבר שלך צודק. המצב יהיה רע," קאלין אמר. "אלא אם תחליט לקחת את עצמך בידיים ולבוא."

"טוב... שיי גם בא," הוא הסתכל על הנער שהכיר. "לא הייתי רוצה שיציפו אותי בשאלות לגבי ההיעלמות שלו."

"אם זה התירוץ שלך, אקבל אותו, כל עוד אחותי תהיה בסדר."

"כל עוד כל יצורי הקסם יהיו בסדר." שיי תיקן אותו.

"כשנציל אותה נציל את כולם, פשוט." קאלין אמר.

"פשוט לומר." טנא הוסיף. "יש לך איזושהי תוכנית?"