זה עוד ציור שצויר מחדש. הרעיון של הציור הוא משני ציורים ישנים שלי שעונים על אותה כותרת כללית בראש שלי והיא הזחל הרעב. כולם מכירים את סיפור היחדים הזחל הרעב, נכון? זה זחל שאוכל כל יום בהתאם למספר של היום בשבוע (ביום ראשון אכל דבר אחד, סיום שני אכל שניים...) ואז אחרי שאכל הרבה במהלך השבוע הוא גדל להיות פרפר יפה.

הרעיון גם מזכיר לי את החברה הכי טובה שלי כי היא אובססיבית לזחל הרעב, או יותר נכון לעובדה שהוא אוכל ואוכל ללא הפסקה עד שהוא פשוט אוכל אנשים וערים שלמות והרבה דברים לא אכילים. זאת נקודה לא הכי קשורה לנושא של הציור, אבל לעד יהיה לי את הקישור בינה לבין הזחל הרעב.

אז בשבילי הזחל הרעב הוא מה שאני הרגשתי בזמן שציירתי את הציור (גיל 18)   והאמת מרגישה גם עכשיו כשאני חוזרת אליו. אני צורכת עוד ועוד ידע בכמויות מפגרות עד שאני מביאה להרס העצמי שלי. אני יודעת שלפעמים צריך להוריד את הרגל מהגז, להירגע עם השאיפות, לא להעמיס על עצמי. אבל לפעמים זה מרגיש בלתי נמנע. תמיד הייתה לי את הנטייה לצרוך ידע בכמות מפגרת בצורות רדיקליות ולעד היא תהיה.

הנה הציורים מזמנו של הזחל הרעב:

וואו מדהים אותי לראות כמה השתפרתי מאז בין אם זה באיך שאני ניגשת לרעיון או טכניקה. השיפור עצום והכי הרבה שיצא לי לצייר מאז השחרור הוא בשלושת החודשים האלה.

פעם כדי להדגיש את הצרכנות האובססיבית שלי לידע ברעיון הזה הלכתי על מבנה גוף שמן כי הרי לפי הסימבוליזם של החברה שלנו כיום שמן=זללן אנוכי. וציורים האלה הם ליטרלי חצי זחל חצי בן אדם, אין פה מקוריות בשיט. גם זווית הצילום בציור הראשון לא טובה. רציתי להדגיש שם את הזללנות שלו, ולכן בחרתי בזווית נמוכה. אבל בפועל הייתי צריכה ללכת על קלוז אפ ולהדגיש את התנועה והבעות הפנים של הזחל שלי כדי שיבינו "וואו, זה באמת דפוק". חייבת לציין שהזחל בציור הראשון נורא מנומס בצורת האכילה שלו. בציור השני זה יותר התוצאה אחרי. רציתי בשני הציורים להדגיש את הבלגן שהצריכה האובססיבית, אבל חייבת לציין שהחדר בתמונות האלה מסודר רצח. בטח המשוואה שהציורים האלה מסודרים מוזרה, אבל ממש לא ראיתם את החדר שלי בתקופת הבגרויות. ערימות של ספרים ודפים על הרצפה עם כמה נקודות בהן אפשר ללכת, סיכומים תלויים, הציוד לציור מפוזר בכל מקום. כאוס. גם רואים שרק התחלתי בפרספקטיבה פה כי היא עקומה רצח, אני מתה.

בציור החדש רציתי שזה יהיה דוחה, שייראו את הציור הזה ויקיאו לי מול הפנים. אני רוצה שייראו את הכאוס, את האימה בזללנות, את הגורל הבלתי נמנע שלי. הבעיה הייתה אחת: מחסום ציור. אני יודעת איך אני רוצה שזה יהיה, אך היד שלי מרוב הסטרס שאני חווה לא הצליחה להביא את עצמה.

התחלתי בעיצוב הדמות. היא אחד הדברים שהכי עברו שינוי. הנה אראה לכם ואז אסביר

מבנה הגוף הוא של זחל כדי להמחיש את החלק של הזחל הרעב. בחרתי שהגוף יהיה שרירים אבל לא שרירים יפים ומעודנים אלא כאלה מעוותים על סטרואידים. בכוונה הלכתי על הכיוון הזה כי שרירים (וספורט) נחשבים לפיתוח העצמי שלנו, מתיחת גבול היכולת, שיפור עצמי, ידע. אבל במצבם המעוות השרירים מדגישים כמה רחוק אנשים יילכו בשביל להתחזק אפילו טיפה. והראש של העכבר נובע מהביטוי "מירוץ העכברים". לאלה שלא מכירים את הביטוי, הוא אומר מרדף אינסופי חסר תועלת שנועד להיכשל. וזה מתאים לצמור הזה כי אני, החל הרעב, תמיד במרדף אחר ידע ושאיפות, דברים שמובילים אותי בסופו של דבר לכאוס.

רק ביום שבת כשניסיתי לצייר את פפסי לתיק העבודות שלי ראיתי את הציור בראש, אז הייתי חייבת לצייר סקיצה של זה.

ניסיתי ללכת על קומפוזיציה שהיא יותר שני שליש שהיא נחשבת לקומפוזיציה יפה. הזווית טיפה נמוכה כי כמו בציור של הכלה, זה נועד להדגיש דרמטיות. השתדלתי שזה יהיה מבולגן ומגעיל ועמוס. השולחן מאחור הוא צלם האנוש של הזחל הרעב, תזכורת מגעילה להוא השפוי שהיה פעם. רציתי שהפעולה שלו תראה את הניסיון שלו לאכול עוד קצת, רק עוד טיפה וזהו. הפלטה תהיה בצבעי צהוב-ירוק-וחום כדי להדגיש את הגועל שבדבר. ושוב, אני לא רוצה לצייר אימה בצבעי אדום-שחור-אפור-לבן. הציור הזה אמור להיות מעוות כדי להדגיש כמה מעוות נהיה הזחל הרעב בעקבות הזלילה לסרת הפרופורציות שלו. מקווה שבאקדמיה יבינו את זה, כי אם אני בתור בוחנת הייתי רואה את זה, הייתי שוחטת את המועמדים על זה למרות שאני מעריכה ומבינה.

ביום שני בשמונה בערב טסתי לצייר את זה כי אני חייבת לשלוח מייל עד ה1.2.23 של תיק העבודות שלי. זה היה הכי מלחיץ שלי. איך אני מציירת משהו מושקע ביום? איכשהו הצלחתי. תוך כמעט 3 שעות סיימתי עם התמונה והליינארט יחד, ואז עוד שעתיים שלוש כזה צבעתי. ידעתי שלא יהיה לי זמן לצביעה מושקעת, אז הצביעה שלי הייתה מאוד אור-בסיס-צל-צבעי חיבור. וזה עובד ממש יפה פה. מעוות, אבל יפה.

יהיה נחמד לצייר את זה בסמי ריאליזם באפקט כזה של תמונות ישנות שצולמות בשנות ה90.

אני שמחה לדעת שסיימתי עם התיק הזה. לא הספקתי להביא 20 עבודות, אך כן הצלחתי להביא 17, שזה מכובד. איכשהו הצלחתי להפליץ עבודות וזה מדהים. והתיק חזק יחסית. תמיד יש מקום לשיפור, אך העבודות מראות את השיפור שלי, יצירתיות, הקשבה וטכניקה בכמה תחומים.

מקווה שאהבתם. אני בהחלט אוהבת את העובדה שסיימתי ושעכשיו אני יכולה לנוח טיפה לפני הדבר הבא: פסיכומטרי.

נתראה בציור הבא~