היי לכולם! איך אתם מרגישים? אני ממש אשמח לשמוע. לא יצא לנו לדבר הרבה זמן~

החיים שלי עמוסים כהרגלי. אני לומדת לפסיכומטרי כי כבר שילמתי על קורס, אני צריכה ציון אנגלית לתואר בכל זאת (אמן שאקבל פטור אנגלית) וזה אחלה דבר שיהיה לי ליתר ביטחון. למרות שרוב הזמן אני מוצאת את עצמי נותנת ביקורת או מעירה על דברים מאשר ללמוד. וזה לצד עבודה, טיפול בבית, אימונים, חיידק בבטן שלא מאפשר לי לאכול כלום בייסקלי וקורס שרטוט שהתחלתי באוקטובר; זה קצת להמשיך אפילו שאני יודעת שעוד קצת ואקבל קצת חופש עד אוקטובר. לפעמים זה מכניס אותי לדיכאון של "איך כולם מספיקים לעשות את מה שהם אוהבים ביום? למה אני לא יכולה לעשות את זה?" או "אוף, אני צריכה לעבוד בשביל כולם ואף אחד לא יעזור. כולם במשפחה נותנים לי את המשימות/אחריות אבל לא נותנים את הכוח שבדבר" או התחושה שאני לא מספיקה לעשות את מה שאני רוצה. כל המחשבות האלה הן מעין ענן אפור שמלווה אותי ממקום למקום.

בתקופת הזמן הזאת יצאה בגנשין דמות חדשה בשם קאבה (kaveh), והוא אלהיית'ם (alhaitham) כאלה מושלמים ביחד! אבל לפני שאחפור על הציור, אדבר על השניים האלה וקצת העלילה של גנשין כי הרוב פה לא משחקים בגנשין.

זה אלהיית'ם, הוא לבלר (scribe), שזה בעצם אדם שכותב מסמכים רשמיים כגון: מכתבים, צווים, צוואות וחוזים. הוא גאון ברמה שחוששים ממנו באקדמיה של סומרו, מדינת הטבע והידע. למרות ההתברכות בשכל חריף, הוא יעשה כמיטב יכולתו לעשות את המאמץ המינימלי ביותר, לברוח מהעבודה, לישון ולקרוא ספרים כל היום. אחרי האירועים האחרונים בסיפור של סומרו, הוא קודם לתפקיד החכם הגדול (grand sage).

זה קאבה, הוא אדריכל מפורסם בסומרו בזכות יצירת המופת שלו "הארמון של אלקזאזרי". אממה, בגלל שהוא ניסה שהפרויקט יהיה מושלם, הוא לקח הלוואות מהלקוחה שלו דורי, סוחרת חריפה מאוד בשוק השחור + בזבז את כל הכסף שלו על חומרים. כך הוא מצא את עצמו בחוב גדול שהוא צריך לשלם והומלס. בלית ברירה, הוא גר אצל אלהיית'ם כי הם חברים על פי הסיפור ואלהיית'ם היה היחיד שיכל לעזור. עד שישתקם, קאבה חי בפרופיל נמוך, מפחד ממה שיחשבו עליו.

אני לא צוחקת איתכם, אני אובססיבית לשניים האלה בקטע מפגר. המוח שלי כל הזמן חושב עליהם ועל מצבים אפשריים בניהם. אני חורשת פאנארטים שלהם באינסטגרם, פינטרסט, יוטיוב וגוגל בקטע פסיכי. אני מציירת סקיצות שלהם ומדברת עליהם כל הזמן. האם אני אובססיבית ליאוי בכללי? כן. אבל בנייה טובה היא בנייה טובה, ובהחלט השקיעו בבנייה שלהם. למרות חילוקי הדעות בניהם על הכל כי אלהיית'ם מונע מהיגיון בעוד שקאבה מונע מהערכים שלו, הם מבינים אחד  את השני כשאף אחד לא. גם כל הרגעים בניהם, כל מילה שהם מוציאים מהפה מעידה כמה הם אכפת להם מהשני ואני אפילו לא אומרת את זה בקטע רומנטי. אצל אלהיית'ם בפרופיל דמות כל משפט שני שהוא מוציא עוסק בקאבה. כל פעם שקאבה מדבר, זה איכשהו מסתיים בדיבור על אלהיית'ם. אצל קאבה יש תיאור שלם על הטוב והרע של אלהיית'ם, ממש נאום שלם. בנוסף, גם העיצוב שלהם מאוד משלים זה את זה כפי שאפשר לראות. אלהיית'ם נוטה לצבעים קרים ושחור בעוד שקאבה נוטה לצבעים חמים ולבן. לא סתם מדובר בחם וקר אלא בצבעים משלימים, ירוק ואדום משלימים זה את זה.

בואו גם נדבר על השיר הזה שאשכרה אושר על ידי הויו-וורס (החברה שיצרה את המשחק) באחד האירועים של גנשין, החברה שיצרה את גנשין

החרא הזה קליט. קליט מדי אפילו.

אחרי שיש לכם הקשר, אדבר טיפה על הציור. אז אחרי יותר מדי פאנארטים והאזנה לשיר ששיתפתי פה, לא יכולתי פשוט לצפות בכל הכיף מהצד. אני רוצה להצטרף לחגיגה! ישר פניתי למחברת הסקיצות שלי והתחלתי במלאכה.  רציתי לצייר אותם כמעט מתנשקים כי אני אוהבת את הרגע הזה בו הדמויות קרובות זו לזו ויש מתח בניהם. האם זה יקרה או לא? כאילו... במציאות זה פחות עובד עליי כי אני ישר אתחמק מזה במקרה הטוב, ובמקרה הרע אתן סטירה לפנים. זה בגדר האינסטינקט פה, אבל לא מדובר עליי פה. חיפשתי רפרנס מקיי דרמות כי שם מתעללים בקונספט של הכמעט נשיקה לחלוטין וגם בכללי יש להם אחלה רפרנסים. אחרי מעט חיפוש הגעתי לרפרנס הזה:

הרפרנס פשוט נהדר. כמובן הייתי צריכה לעשות שינויי גבהים כי ההפרש בין אלהיית'ם וקאבה הרבה פחות מהשניים האלה. ציירתי את הסקיצה והרגשתי איך כל הדיכאון, הלחץ והעייפות מתנדפים ממני. עד שלא ישבתי על הסקיצה הזאת, לא הבנתי כמה אני צריכה ציור בתקופה הזאת. בכללי את כל התחביבים שלי. וגם הסקיצה יצאה לי סופר מהממת אז ממה אין להתלהב פה?

אני נמסה מלראות אותם!

אחרי שבוע העברתי את זה למחברת החדשה שלי. אני אוהבת ציור רקעים ועל פי הסקיצות שהעלתי כן רציתי לצייר אותם עם רקע, אבל פה אני רוצה שזה יהיה אינטימי מאוד, רק שניהם בעולם. שירגישו את המתח שבאינטראקציה הזאת.

"קאבה, תן לי סימן."

"אלהיית'ם..."

אני יכולה לשמוע את הסצינה הזאת בראש שלי. כשאני רואה את הסקיצה הזאת, ישר עולה לי הנייטקור של safe and sound

אין יותר מדי מה לפרט על השלב הראשוני למעט שמיקמתי אותם בכוונה טיפה יותר ימינה מאשר במרכז כדי להדגיש את האינטימיות שלהם יותר בלי שזה יבלוט מיד. זה גם יותר נושם כזה, אז אפשר לשחק עם הרקע. נהניתי לצייר את השרירים של אלהיית'ם. אני אוהבת שרירים מאוד, ואחרי שהתחלתי להתאמן אני עוד יותר אוהבת. אם הייתי יכולה למשש כל אדם שרירי, הייתי עושה זאת. אבל זה סוטה מדי ומביך אפילו שזה למטרות ציור בלבד. נהניתי מאוד מההתעמקות בפרטים למרות שפרטים זה זין ובייחוד אם זה דמות מגנשין. משום מה לאחרונה אני משיגה המון הנאה מהשקעה בפרטים למרות שזה פחות חכם בעיניי כי אז שוכחים מה העיקר. אבל זה כיף.

יום אחרי עברתי לליינארט ובהתחלה נורא חששתי כי אני התחלתי לצייר את הקווים, היד שלי רועדת עם העט והקווים לא חלקים בעקבות זה. הקווים נראו לי מאוד חסרי רגש כי בשלב הראשוני היה המון רגש בקווים ואז הכל נעלם. אבל אי אפשר לחזור אחורה. סיימתי עם הליינארט וזה נראה פשוט נקי תוך כדי שהרגש נשמר.

לא מאמינה שאומר את זה, אבל הצביעה הייתה החלק הכי מפחיד בציור הזה. מיד ראיתי שהצבעים לא יהיו בוהקים והפלטה תהיה אפור-ירוק זית, מקור אור לבן שממוקם מאחוריהם בערך בגובה של השפתיים. אבל בגלל חוסר הניסיון עם אפורים, לא הייתי בטוחה איך לגשת לזה, מאיפה להתחיל, איך זה ייראה במדויק, אילו טכניקות אצטרך לנצל. ניסיתי לצבוע על הסקיצה עם עפרונות כדי לבדוק איך זה יהיה, אבל זה נכשל מיד כשראיתי שזה יותר מדי ירוק, פחות מדי אפור ושום דבר לא מסתדר.

מה עושים כשלא יודעים מה לעשות? מחפשים רפרנסים. בהתחלה חיפשתי חדרים אפורים, אבל זה לא עזר. אז חיפשתי ימים גשומים כי הם מאוד אפורים, תאורה עם קונטרסט נמוך ודגש מאוד חזק על ירוק. לצד הרפרנס התחלתי מהרקע שלי. תמיד נוח לראות את האור והצל מהרקע/סימון מקורות תאורה וכיוון האור.

בשביל הרקע הזה השתמשתי בדיו השחור שלי מחברת oaler rowney כי הוא הכי פחות מרוכז מהשניים האחרים שלי. הוא יותר אפור בגוון שלו מאשר שחור, צבע מים לבן מחברת ecoline וצבעי מים חום וכחול בשביל הגוון הירוק הזה. לאפורים לקח לי זמן לקלוט את הריכוזים של כל צבע, אבל זה הסתדר בסוף.

לא, אני לא מנסה לפרסם מוצרים. אבל כן כדאי לדעת אם תרצו להשתמש ליצירות שלכם. בכללי, צבע המים הלבן של ecoline נהדר. תודה לpuma161g שהביאה לי אותו. הצביעה של הרקע הייתה כל כך מלוכלכת שרציתי לשמר את זה על כל הציור. נקי אך מלוכלך. 

השלב הבא הוא כל הדברים הזוהרים + צבע בסיס. בדרך כלל התהליך שלי בצבעי מים הוא היילייטים, בסיס ואז צל, אבל פה בגלל הפלטה והאפקט שרציתי לעשות, ההצללה האנלוגית שלי לא הייתה מתאימה מחוסר צבעים, טכניקה וזמן. יותר קל לאווירה האינטימית הרצויה בתמונה לעשות את האור עם צבע אחד, את הצל עם צבע אחד ולשחק עם הדירוגים בעזרת מים.

צביעת הבסיס גרמה לי להבין שאני חייבת לקנות טושים חדשים דחוף כי 75% מהצבעים שלי לא עובדים ואני מתעללת בכל הצבעים שלי.

שלב הבא הוא התאורה. ערבבתי לי דיו לבן וצבע מים שחור. בגלל שהצבע הלבן סמיך יותר, חלק מההיילייטים הסתירו את הליינארט. אהבתי את האפקט שזה יצר, אז עברתי גם על הליינארט עם האפור הזה שיצרתי.

זה נראה הרבה יותר נהדר משחשבתי. זה דומה במהות שלו לטכניקת הבהרת קווי ליינארט במחשב דרך חיבור שכבה מעל לשכבת הליינארט שייראו את כל השימוש במברשות שאוויר במחשב רק על הליינארט.

ועכשיו לחלק המפחיד ביותר: צל. אני לא אוהבת את האפקט הזה בציור במחשב שנקרא multiply שזה לחבר לשכבת הבסיס שכבה שתהפוך צבע מסוים שבחרנו לכהה יותר על הדף ולשקוף יותר. הרבה אמנים מתים על זה, בעיני זה רוצח את החיות של התמונה, זה יותר מדי אפור בשבילי. אבל זה כלי נהדר ללא קשר לציורים שמתארים שעת לילה , אווירה של גשם או כל ציור שעוסק בתאורה נמוכה. זה חוסך זמן ובמקום להסתבר עם הפלטה איזה צבע לקחת, פשוט עושים את האפקט הזה או משהו דומה לזה (אני במחשב לציורים ליליים צובעת שכבה על כחול ואז מורידה את האטימות ל50-60).

ערבוב הגוון של הצל היה מאתגר כי אם לא מכניסים שחור, זה יוצא בהיר מדי. אם שמים טיפה אחת יותר של שחור, זה כהה מדי. בסופו של דבר השתמשתי בכל הגוונים שיכולתי ליצור מזה. החלק שהכי חששתי ממנו זה הגוף שלהם. זה משהו שקל להרוס וזה מאוד הפחיד אותי. מפחיד לדעת שבזבזתי הרבה זמן ואני צריכה לזרוק את העבודה שלי לפח.

שמתי את הירוק הכי בהיר שיכולתי להוציא מהצל על הגוף שלהם וזה נראה חיוור מדי. ממש מזעזע. כדי לאזן את זה, לקחתי את צבעי המים אדום וצהוב, אדום להשלמה וצהוב לחימום. זה היה ניסיון כושל כי עכשיו יש לי חלקים אדומים בוהקים למות וגוף שהוא עדיין חיוור. אז שילבתי צבע אוקר (או חרדל) וחום לא בהיר מדי ולא כהה מדי בשביל חימום ותיקון נזקים. אחרי מאבק לא קל הצלחתי איכשהו להציל את הציור הזה. אל תשאלו אותי איך, זה היה ניסוי וטעייה מוחלט.

אם מסתכלים על זה כפרטים/חלקים הציור יותר בעייתי. המון פאשלות בתהליך בין אם בחירת גוונים, תכנון לקוי, התנסות על חיקוי. לעומת זאת בצורה הוליסטית, הציור נהדר. השתפרתי המון מבחינת טכניקה, בהחלט אתגרתי את עצמי פה לצאת טיפה מאזור הנוחות שלי. הצלחתי בעיניי להשיג את מה שרציתי. כשאני רואה את הציור הזה, אני חושבת על השיר tenbyuo no uta וזה מאוד מתאים.

אבל מה אתם חושבים? אשמח לשמוע רת מה שיש לכם לומר.

מקווה שתכניסו לשגרת היום שלכם דברים שאתם אוהבים. לי זה בהחלט עזר הפאנארט הזה, אני הרבה יותר רגועה והצלחתי ללמוד הרבה יותר טוב.

לילה טוב, ניפגש בציור הבא!