(פתיח)

אשתדל לא להכיל ספוילרים. אבל יהיו.

תקציר- וואן פיס רד
העלילה עוסקת באוטה, הבת של שאנקס (אחד מארבעת הפיראטים החזקים ביותר בעולם אשר מכונים יונקו) שמופיעה בפני העולם באי האבוד אלג'יה. כשהמיירינס (המשטרה בוואן פיס) והפיראטים של ביג מאם נכנסים לשטח, וככל שההופעה ממשיכה, נחשפים סודות על אוטה ועל מה שקרה באי אלג'יריה לפני 20 שנים.

דעתי על הסרט
היה כיף לצפות בסרט יחד עם הבסטי שלי שגם אוהבת וואן פיס. האם זה מושלם? לא. גם יש דברים חסרי היגיון כמו שינוי התלבושות של כולם שהם לא אוטה. פרי השטן של אוטה מרגיש יותר מדי op ויותר מדי מוגבל לנרטיב של הסרט קצת יותר מדי. אך זה לא מה שיעצור אותי מליהנות מסרט (אלא אם יש יותר מדי דברים כאלה ואז חוויית הצפייה תהיה ביקורת אחת גדולה). יצאתי מהסרט בוכייה כשאני לא יודעת איך אני אסיע את חברה שלי הביתה (ספוייחר: נסעתי כמו גדולה)נהניתי מכל התלבושות והתפאורה של הסרט, השקיעו ברמות באנימציה. ההשקעה בדמות של אוטה... כל פעם שהיא הייתה על המסך, זה היה פשוט סיפוק. היא פשוט מושלמת ואני לגמרי רוצה לאמץ אותה וחבל שהיא לא קאנונית ביקום של וואן פיס.
פשוט אישה יפה:

גם הפסקול של הסרט מאת ado נהדר. אני שומעת אותו כמעט כל יום ורוצה לבכות כי מדובר בילדה היפה שלי אוטה.

מה שכן, אחרי צפייה בסרט זה לגמרי הרגיש שניצלו את שאנקס יותר מדי לפרסום של הסרט. אני מבינה את הרצון לדעת על שאנקס עוד כי הוא אחד מארבעת הפיראטים החזקים ביותר והיה בצוות של מלך הפיראטים גול די רוג'ר, אך הוא לא הופיע כזה הרבה בסרט + הסרט מרוכז באוטה. נכון שהרבה קשור אליו, אבל לא ברמה שצריך לפרסם את הסרט ליטרלי על הגב שלו. אבל הסצינות איתו היו מדהימות ואני לגמרי מעריכה אותו כדאדי.

אחרי שנתתי טיפה מידע שיכול להסביר גם את אהבתי לסרט ולמה רציתי לצייר פאנארט של שאנקס ואוטה, נעבור לציור.

בעבודה חשבתי מה אני יכולה לאינסטה שלי בצבעים כתום ואדום, הרי חשוב לי לשמור על הפלטה דל העמוד שלי (שזאת משימה מגבילה מדי אך זה חשוב) ואז עלה לי לצייר את אוטה ושאנקס כשהם פוגשים אחד את השנייה שוב אחרי שנים ברגעים האחרונים של אוטה לפני שינה ארוכה אחרי שהחזיקה סרט שלם על הכתפיים שלה. זוהי שעת שקיעה אפרסק-כתום-אדום-סגול, הם נמצאים ליד הים. אוטה קופצת במקום וזזה. לגמרי שמחה לראות אותו. האור נמצא מאחוריה, מעניק לה הילה עצובה-שמחה, משהו בסגנון של מנמה מanohana. אך שאנקס... שאנקס לא כזה שמח כמותה. הוא המום ושמח ועצוב. הוא רוצה להיות איתה, אבל לא יכול.

רציתי ששניהם יהיו על אותו דף אך בפריימים שונים כי אני רוצה שאוטה ושאנקס יתקשרו בניהם, אך איך שייראו את הפריימים ישפיע טיפה על איך שרואים את  כל המכלול. אתן לכם לראות את הפיירמים בסדר שונה ואז תגידו לי מה הרגשתם/ חשבתם.

התחלתי מהחצי של אוטה כי זה החצי שיותר ריגש אותי. כפי שציינתי, אני מתה על אוטה. רציתי שהיא תרכון לעבר שאנקס כמו הבנות האלה שהן סוג של maniac pixy girl ותחייך. חיפשתי רפרנסים כי תנועות מהסוג קשות לי. הנה דוגמה לפוזה:

כמובן הרבה פחות סקסי מברפרנס בדוגמה אבל כן.

נהניתי לחשוב על התנועה שלה, על איך שהשיער שלה קופץ תוך כדי, מהו סדר הפעולות שהוביל אותה לפוזה הנוכחית, הבעת פנים שלה, הדברים שהיא הולכת לומר.

חייבת לומר שלעשות ספורט ממש עוזר לציור. כאילו... אחרי שהתחלתי להתאמן, התחלתי להשקיע יותר באנטומיה של הדמויות, דינאמיקה והפרטים הקטנים יותר בגוף האדם. ולצייר יותר שרירים כמובן. כל ידע הוא טוב, אך זה עדיין מפתיע אותי לראות איך כמה חודשים של אימונים עזרו לא רק לגוף שלי להתפתח אלא גם למוח ופחות בדרך הקלאסית של להרגיע את המוח, אלא ביצירת קשרים חדשים במוח.

רציתי לצייר גם את הכנפיים שלה, אך זה פחות הלך כי הוספה שלהן תפגע רק בחלל הנגטיבי של הציור בין אם זה איך שרואים את העיצוב של אוטה, או חלל נגטיבי ביחס פרופורציונלי לרקע. לא משנה אם אצייר את הכנפיים בתנועה או לא. הכנפיים עדיים יותר יגרעו מאשר יוסיפו. בכל זאת ניסיתי לבדוק אם אצליח להכניס את הכנפיים שלה, אז הנה:

הצד של שאנקס היה מאתגר כי לא חשבתי על הצד שלו כלל למעט הבעת הפנים ותאורה. ליטרלי מה שראיתי במוח שלי לגבי החלק של שאנקס הוא התמונה הזאת של שיאון מno.6:

כתוצאה מכך, זה לקח לי יותר זמן. שיניתי טיפה את המאפיינים של שאנקס לסגנון שלי. רציתי להדגיש את זה שהוא דאדי (הבסטי שלי תהנה מזה), גוף טיפה יותר ריאליסטי בפרופורציות מאשר הגוף של וואן פיס. החלטתי שאני מעבה את הזקן והשפם שלו בעקבות האוואטר של סוג האישיות intj מתיאוריית הmbti לפי הסגנון של אקו. תראו את הדבר הנפלא הזה:

בכללי הציורים שלה נהדרים. הם מכילים כל כך הרבה דינאמיות, רגש וstorytelling.

אחרי כל השינויים, יצא לי שאנקס אם וואן פיס היה שוג'ו/מנהווה לנערות.

הרוח בציור הסריטה אותי כי היא חייבת להיות באותו כיוון ובציור שלי זה לא כך. אז העברתי את זה לסכימה ממבט על וחשבתי על הרוח. בסופו של דבר הסתדר כי אוטה בתנועה, קודם כל. נכון, הרוח משפיע לחא קשר. אבל יכול להיות שזה קטע דרמטי כמו באנימה בו דמות א עושה משהו ואז יש רוח צדדית על דמות ב.

אך מה שהסריט באמת זה היד המושטת של שאנקס. הקצרה של גפיים ופרספקטיבה שלהם עדיין קשה לי, אז הסתכלתי על רפרנסים. בגלל שלא היה רפרנס שהוא האחד, עשיתי מיש-מאש רפרנסים. אבל היד לא לבדה. החר מושפעת גם מהפוזה וגם מהתנןעה של היד כי יש לה כת ארוכה מאוד (כמעט קו המפשעה עד החזה שלו)

בהתחלה הנוף היה אמור להיות סתם בניינים בהשראת הנוף של טוסקנה באיטליה (זה הדבר שעלה לי בראש באותו זמן), אבל אחרי יותר מדי האזנות לשיר where the wind blows מהפסקול של הסרט, החלטתי שאני רוצה שהנוף יהיה הכפר פושה. הכפר בו שאנקס, לופי ואוטה גרו. האם זה מתאים לשאנקס? פחות. אך זה מתאים לרעיון וזה מה שחשוב.

הליינארט הוא אהבה שלי. נהניתי ממנו מאוד. גיליתי שהעט הבינוני שלי פחות עובד, אז באסה. אולי כדאי לקנות עטים חדשחם לתואר המתקרב... אחשוב על זה כי בינתיחם הם עובדחם וזה מה שחשוב.

אחרי הליינארט, עברתי לצביעה. תוך כדי שמתי לי את האנימה oshi no ko כי יש לי להשלים סדרות אחרי כמה חודשים של חוסר חיים בעקבות ✨️פסיכומטרי✨️. אנימה טובה שחושפת הרבה על הצדדים האפלים של תעשיית הבידור והמדיה, ספציפית ביפן. עם זאת, אני חושבת שאחרי פרק 1, הקצב של האנימה נהיה מהיר מדי וקשה להתחבר לדמויות ולעלילה. אם נסתכל על זה במובן הטכני של כל פרק אומר משהו וכל דבר מוביל ךמטרה הסופית, הבנייה נכונה. אך היא לא מדויקת מספיק לעומת הפרק הראשון. חסר רגעים לנשום ולהכיר, חסרים רגעי מתח. חסר הכל. אז זה טיפה מאכזב כי יש המון הייפ על האנימה הזאת. מקווה שהמנגה לא ככה.

בצביעה התחלתי מהחצי של אוטה כי משם מתחיל האור. אין לי באופן ספציפי צבע אפרסק, אז הייתי צריכה לעבוד עם צבעי מים מהולים יותר ועם הרבה יותר שכבות. אני פחות אוהבת את זה, אני מעדיפה צבעים מרוכזים יותר וטיפה פחות שכבות, אבל חשוב לדעת לצבוע גם ככה. בציור הזה רציתי עננים טיפה יותר ריאליסטים, אבל פחות יצא לי וזה טיפה חבל. נו טוב, בציור הבא.

אני מופתעת שלא שנאתי לצייר ולבצוע את הנוף בציור של אוטה, אני לא אוהבת נוף של ים ושקיעה כי הוא משעמם וחרוש. אם כבר, נהניתי מאוד מהרוגע שלו ואיך שהוא מתאים לאוטה. מסתבר שכדאי לי להתאמן איך לצייר תאורה על המים כי נראה שאני טיפה חלשה עם זה...

נזכרתי שאני צריכה לקנות טושים באמת... רוב הטושים שלי גם ככה מתים, אין צבע, ואני מעזה להשתמש בהם במצבם. טוב, אני אעשה כבר קנייה גדולה להכל כי מסתבר שאני צריכה המון כלים חדשים... למה תחביבים זה יקר?

הצל היה מפחיד בהתחלה כי לא ידעתי אם לעשות את זה כמו מולטיפליי (שכבה חצי שקופה של צבע על גבי הבסיס) או אנלוגי רגיל (שימוש בצבע כהה מצבע אחד ליד בגלגל הצבעים), שכחתי את הטכניקה של עצמי. הסתכלתי על ציורים ישנים ונזכרתי. עם זאת כשמתחילים, דברים הרבה פחות מפחידים. הצל לא היה כזה רע. אם כבר, מצאתי טכניקה חדשה נוספת בטעות. צבעי מים הם צבעים שחוזרים לתחייה מהר מאוד כששמים להם טיפה מים. בנוסף, אם מוסיפים יותר מדי מים לצבע מים שנמצא על הדף, זה מופיע ככתם בהיר ומגעיל. אך אם מערבבים מים עם טיפה טבע ומחזירים צבע מים לתחייה, זה יוצא אפקט תאורה נהדר, לפחות בתאורה הספציפית הזאת. ניצלתי את זה לגוף של אוטה בגוון המעבר. כדאי לעשות גוון מעבר ורדרד בין בסיס לצל וזה בהחלט מוסיף. הנה טוטוריאל מצול רבים לצביעה של גוון אור רק בשביל שתבינו למה אני מצכוונת.

ידעתי שכמו בציור של אלהייתם וקאבה רציתי שתהיה שכבה של צבע מים לבן על הליינארט וליצור אפקט שהוא זוהר. קצת מבאס שלא רואים זאת בבירור, אך בהחלט מרגישים את זה.

זה החצי של אוטה:

כל הפרמטרים שניצלתי פה מעולים. בgrayscale העננים בציור פחות טובים, אך זה ציור נהדר ללא קשר. אני חושבת שזה מוכיח את השיפור שלי. 

יום למחרת עברתי לצביעה של החלק של שאנקס. שוב, אותו פחד כמו אתמול, אז חיפשתי רפרנסים. הנה הרפרנס של השקיעה

והנה הרפרנס לתאורה על הגוף של שאנקס

ורפרנס של תאורת שקיעה מלאכותית אבל בו השתמשתי מאוחר יותר בתהליך. דוגמה לכך:

שיטת העבודה שלי על שאנקס הייתה אזורית, והכוונה לאזורית שאני צובעת כל אזור במלואו ואז עוברת לאזור אחר. לעומת זאת בחלק של אוטה צבעתי כללי יותר בהתאם לאור (היילייטים--->בסיס--->צל).

מודה שהעבודה שלי על הצביעה של הציור של שאנקס פחות טובה, בעיקר כי זה פחות באזור הנוחות שלי. בעיקר בהבעה, אני מרגישה שהעצב שלו נמחק לטובת שמחה כי כל מה שהיה עצוב בהבעה נעלם. זה פחות מה שאני רוצה, אבל בצד החיובי, אני אוכל לקבל רגע שמח שלהם. הם יכולים לקבל רגע שמח שלהם.

הנה החצי של שאנקס:

והנה שניהם יחד:

אני חושבת שהתאורה בשני הציורים טיפה מנותקת זו מזו כשאוטה נשענת על צהוב ושאנקס עכשיו על כתום. אך כן אני שמחה מהתוצאה בסך הכל ומהתקשורת בניהם.

הו, לפני שאפנה לעיסוקיי שוב, יש לי שאלה לכל הציירים פה: מה אתם חושבים שהמומחיות/הדבר שאתם הכי טובים בו בציור?  אני שואלת כי מומחיות של צייר מרגישה כמו כוח על כזה. למשל, אני טובה מאוד בצבע, זה מעין כוח העל שלי. ומרתק אותי לדעת מה אתם חושבים על הציורים של עצמכם.

נתראה בציור הבא~