אז את זה אני מתכוונת לכתוב רק כי זה ממש מכעיס אותי, כמו כל דבר אחר שכתבתי עד היום בעצם.

התקציר:

האם תמיד יהיה צייד שיבוא להציל אותך?

התשובה היא לא. ממש לא.

מוסר ההשכל שגדלנו עליו כל חיינו הוא שגוי לגמרי.

רוב הזמן, לא יהיה אביר על סוס לבן שיעניק לך נשיקה של אהבת אמת אחרי שנגסת מתפוח מורעל. אחרי שנדקרת מגלגל טוויה. אחרי כל טעות מטומטמת שאי פעם עשית. הדברים האלו קורים רק בסיפורים. ומה אנחנו למדנו מזה? לתת אמון באנשים זרים, אנשים רעים, כי תמיד יהיה גבר חזק שיציל אותנו. למדנו שאם אדם נראה מכוער, מעוות, הוא רע. אבל לא, גם אנשים רעים הם יפים לפעמים. ולא צריך לתת אמון בזרים.

אני מזהירה מראש, הספר הזה לא מיועד לאוזניים צעירות. מסופר פה על אונס, על רצח, על קניבליזם, וגם מעבר.

רוצים לדעת את מוסר ההשכל האמיתי? מה שאתם צריכים לעשות הוא להיכנס ולקרוא.

רוצים להמשיך לחיות בשקר? תעברו הלאה ותשכחו מזה שקראתם את התקציר הזה.

זה בידיים שלכם.

כמה דרמטי. אבל כן, זה נכון. נמאס לי שמלמדים ילדים שטויות! ואנשים עוד מאמינים בזבל הזה!

חוץ מזה, לדעתי האגדות המקוריות הרבה יותר מוצלחות מאלה שסיפרו לנו.

אבל כן.. כמו שאמרתי בתקציר, לא לאוזניים צעירות. הסיפורים האלו מאוד אלימים; הם מכילים כל סוג של אלימות שאפשר להעלות על הדעת.

ובנימה משמחת זו, שבוע טוב לכולם!