קריוס פיהק מיד שהוא ראה אותי. נזכרתי ב'פגישה' הקודמת שלנו ושתקתי. אני לא מהטיפוסים המדברים. הוא חייך אליי וקרץ. "איך המסע?" הוא שאל. משכתי בכתפיים והוא צחק. התכווצתי מהצחוק שלו, שמילא את כל המערה שהיינו בה. כשהתאוששתי (בערך) הסתכלתי מסביב בזמן שהוא צחק. עמדנו בתוך מערה שהייתה בה מדורה, בגדים או מפה על השולחן, ונראה לי שגם מפה כמו ווויז. חייכתי לעצמי כשנזכרתי בוויז, ואז חשבתי שהמפות זה האמא של הוויז. צחקקתי וקריוס הרים גבה. "מה קרה?" הוא שאל והעיף מבט אחורה. מצמצתי ומיהרתי להפסיק, אבל לא הצלחתי. עד מהרה כבר התפקעתי מצחוק, למרות שקריוס הפחיד אותי מאוד. זה עצבן אותו ובסוף הוא הרביץ לי על הגב וקרסתי על הבטן. נאנקתי. "תסבירי לי מה מצחיק כאן, או ש..." הוא איים עליי וקפאתי. ניסיתי לא לזוז. 'כבר עדיף האבא הקודם שלי,' חשבתי בעגמומיות. לפחות הוא היה בעדי. "חשבתי..." מלמלתי במאמץ. "המפות..." הוא הרים גבה שוב. "המפות? "הוא שאל והסתכל בשולחן. "מה מצחיק בהן?" שאל וחזר אליי. נאנקתי שוב. שמחתי שאני לא כאן במציאות. כן, אכשהו ידעתי שזה חלום- זה תמיד קרה כשחלמתי חלום מהסוג שחצויים בלבד חולמים. "סתם בדיחה פרטית," מלמלתי לבסוף והתפללתי לזאוס ולאפולו שיעזרו לי לצאת מכאן. "שתפי אותי," קריוס נהם. בלעתי רוק בפחד והסברתי לו מה זה וויז. ברגע שהסברתי קלטתי שנפלתי במלכודת. אם הוא ידע מה זה וויז, פירושו של דבר שתהיה לו דרך למצוא אותנו בזכותו. וויז יותר טוב ממפה. התכווצתי שוב כשגיליתי את זה וקיוויתי מאוד שהוא לא יעשה את ההקשר בין מפות לוויז. בסוף הוא הרהר לצערי. "מעניין... וויז.. מפות..." מלמל. 'בבקשה אל תעשה את הקישור, בבקשה אל תעשה את הקישור' התפללתי. "נחמד!" הוא צחק ושוב נבהלתי. התעוררתי מבוהלת בספינה וצעקתי כשהתרוממתי לישיבה. אריאל בהה בי מהדלת החוצה לסיפון. "הכל בסדר?" שאל אותי ומצמצתי בעייפות, עדיין רועדת מהחלום. הזזתי את הפוני שלי הצידה. "כ..כן," שיקרתי. "מה קורה?" שאלתי כדי להסיח את דעתו וקמתי וניסיתי לא לחשוב על החלום.

הוא בהה בי. "כלום, האמת. יום חדש, אז חשבתי שתעזרי לי בשמירה" אמר בקול מוזר. בגלל שהכוחות שלי הוא לדעת מה אחרים מרגישים ומתי משקרים לי בנוסף, ידעתי שהוא לא באמת מתכוונת למילה 'כלום' או שהוא לא מאמין לי כשאמרתי שאני בסדר. אחד מהשניים. נשמתי נשימה רועדת. חצויים הפכו את כל הקטע של שקרים לעסק מסובך. "א..ני בסדר. רק חלום על אבא," מלמלתי ומחיתי זיעה מהמצח והסתכלתי לצדדים כאילו שקריוס יכול להיות כאן. אריאל חייך לרגע בניצחון כי צדק, אבל מיד ירד לו החיוך כי...צדק. "קריוס הטיטאן?" שאל בזהירות והנהנתי בעגמומיות, חושבת בלית ברירה על המערה המפחידה. "אה," הוא מלמל. שתקנו. "טוב, בואי. קייטי וליאון בסיפון עושים שמח," הוא ניסה לחייך וצחקתי ברעד והלכתי איתו לסיפון אחרי שהתארגנתי בשירותים. צחצוח שיניים וכל זה, אתם יודעים. קייטי שרה וריחפה בכל הסיפון וליאון מחה לה כפיים לתת לה קצב. היא עלתה לאוויר כל מחיאה וליאון עלה באש בידיים בנוסף תוך כדי מחיאות כפיים. אני ואריאל צחקנו וגם הם. שחף עשתה גלגלון קטן באוויר ואז חזרה לעוף רגיל. הצטרפתי אליה באוויר כדי להסיח את דעתי מהחלום ורקדנו. 'נראה אותך עכשיו, אבא.' חשבתי ברשעות וזימנתי רעם שירעים. צחקתי וגם קייטי. אריאל מחא כפיים והצטרף לליאון בחיוך. אני וקייטי רקדנו באוויר ובסוף נחתנו בעייפות כעבור חצי שעה בערך. התנשפתי ושתיתי מים מבקבוק שליאון נתן לי. קייטי צחקה ואז שתתה גם מים. נשכבתי על הגב בסיפון ובהיתי בשמיים. 'למה אתה לא אבא שלי, זאוס?' חשבתי בעצב והתרכזתי בענן אחד שריחף מעליי. 'מה בשם האדס'... חשבתי ומצמצתי כשקלטתי שהוא יותר מידי קרוב ואני מרגישה בו נוכחות. החזקתי בסופי. "מה קרה?" אריאל מיד שאל וחייכתי בהיסוס. "הענן הזה... מרגיש מוזר." מלמלתי והדגשתי את המילה 'מרגיש'. עננים לא אמורים להרגיש. הם בהו איתי בענן, שעכשיו כבר היה ממש מעל הראש שלי. עשיתי לו שלום וליאון צחק ברעד. "מה את עושה בת קריוס?" שאל אותי והסתכלתי עליו ואז שוב על הענן, שהתחיל להראות כמו בן אדם. קמתי לעמידה וכרעתי ברך.

עכשיו כבר היה אדם נוסף על הסיפון- הוא היה לבן כולו ועדיין נראה קצת כמו ענן, אבל הפה שלו חייך. זה היה מוזר. "שלום, בת קריוס." הוא אמר והנהנתי. 'למה כולם תמיד פונים אליי?' חשבתי בעצב ולחצתי לו את היד. ככה כולם עשו וקייטי נראתה המומה משום מה. ואז הבנתי..."לורד זאוס," אמרתי בקול רועד והוא חייך חיוך גדול והנהן. קייטי נראתה כאילו היא עומדת להתעלף וצחקתי. סוף סוף קורה גם לה משהו מגניב, ושמחתי בשבילה מאוד. זאוס גם צחק. "א..אבא," קייטי גמגמה.