""אתה מכיר אותנו?" שאלתי עם יד אחת על סופי וריין הסתכל עליי בחוסר הבנה ואז על האיש, שחייך לעצמו. "כנראה. שמעתי עליכם ועל המסע שלכם." אמר וריין החוויר ונרתע לאחור, אבל ליאון תפס אותו ביד ונתן לו מבט מלא משמעות ואז הסתכל על האיש. "אז שמעת עלינו. אם כך אתה יודע שלא כדאי לך להילחם בנו," אמר בן הפייסטוס והאיש האדום הרים גבה. עכשיו שמתי לב שהייתה לו גם גלימה אדומה ושיריון אדום. בלעתי רוק באימה. הוא צחק וצמרמורת עברה בי. "כן. ממש. לא עשיתי את כל הדרך הארוכה הזאת לחינם כדי שאתם תיכנעו בלי להעיף מבט בצבא שלי?" אמר האיש האדום והחווה לצבא האדיר שלו. מחנה החצויים התנשף. היו שם קנטאורים רעים, חצויים רעים, בת זאוס אדירה ומבוגרת, חצויי שלא היה לי מושג מי ההורה האלוהי שלו. הרטבתי את השפתיים. "בסדר. אז לא ניכנע. אבל למה אתה רוצה להילחם בנו?" שאלתי באומץ. האיש הרים גבה שוב. "לכיף." אמר וגיחך."סתם. אני שונא את כירון." אמר וכירון התקרב אליי ופרש ידיים. "אני מצטער אם פגעתי בך בצורה כלשהי, בן ארס. עכשיו-" התחיל להגיד אבל האיש האדום קטע אותו. "'מצטער? פגעת בי. לא התעניינת בי בזמן שהייתי בחוץ ואספתי את הצבא הזה נגדך." אמר והצביע על הקנטאור. כירון סקר את הצבא בדאגה. "אני מצטער." אמר שוב כירון. "עכשיו עזוב בבקשה בשקט את מחנה החצויים ונפתור את זה בינינו." היה שקט מתוח מאוד שבו החצויים עברו במבטיהם מכירון לאיש האדום במתח ועם התכוננות לקרב. האיש האדום חשב- שמעתי אותו חושב. 'ארס,' חשבתי אני. 'כמו פרנק. זה מסביר למה הוא הופך לחיות- הוא נצר פוסידון! או נפטון.'

'אולי להסכים לו...?' הוא חשב ואז מישהו מהצבא שלו נעמד על הסוס. "היי! לא עשינו את כל הדרך הזאת סתם," מחה והצבא הריע והסכים איתו. התנשפתי ואריאל יבב. קייטי התכוננה לקרב בנחישות וליאון התכונן להבעיר אש בידיו. הרגשתי כמו בסרט נרניה וחייכתי קצת. "מה את מחייכת?" בן ארס שאל אותי ומשכתי בכתפיים. שוב היה שקט, ואז האיש האדום זז לכיוון החרב שלו. "מחנה החצויים!" כירון שאג והמחנה הריע והתחיל להילחם בצבא. מצמצתי ונדחפתי קדימה עם כולם. האיש האדום נבלע בין כל האנשים והחצויים, וראיתי אותו בורח. ניסיתי לרדוף אחריו אבל היו כל כך הרבה אנשים וסוסים שלא הצלחתי. "חכה! פחדן!" צעקתי והוא נעלם מעבר לגבעה. "קייטי! פשוט תעשי את זה!" מישהי צעקה והיה לי דז'וו מטורף. הסתובבתי וראיתי את קייטי מבועתת מול קנטאור שהיה על הרצפה והתחנן לרחמים. הילדה והבת הג'ינג'ית עמדה באוויר מול שחף והיה רעם. "קדימה!" פקדה וקייטי הנידה בראש. "לא! אני לא אהרוג מישהו רק משום שהוא האוייב שלי!" אמרה בקול תקיף וגלגלתי עיניים. ריין התקרב והרג את הקנטאור בחרב שהוא הרים מהרצפה מקנטאור שגסס בהבעת גועל מהדם. הילדה הג'ינג'ית הסתכלה עליה והרגשתי עד כאן שהיא מעריכה אותו. "ככה עושים את זה," אמרה נצר זאוס לקייטי שבלעה רוק והתחילה להילחם ולהרוג בעצמה. 'תודה לאלים,' חשבתי והתחלתי להילחם גם, הורגת קנטאור אחרי קנטאור. נזהרתי לשים לב שזה לא כירון במקרה, אבל לשמחתי זה לא היה הוא אף פעם. ואז שמענו ברק גדול וצעקה, ואני ריין קייטי החלפנו מבטים מבוהלים ורצנו למקור הברק. את ליאון איבדנו, אבל ראיתי שהוא נלחם באומץ עם חבורת נערים, נותן פקודות והם מצייתים לו. רצתי בגאווה גוברת..

הילדה הג'ינגית נאנחה והמשיכה להילחם. "תחזרו בקרוב," אמרה לי והנהנתי והמשכתי לרוץ. היא הנהנה בכובד ראש והגעתי למקור הברק. טוב, לי זה היה קל- ריין וקייטי כבר מצאו את מי שנפגע. כירון. הזדעזעתי והוא ניסה לקום ללא הצלחה. "תקום," ריין אמר ברעד וניסה לעזור לו ולא הצליח. כירון נאנק ועזב אותו. "אני בסדר. לכו! הקרב יותר חשוב ממני." אמר וקייטי הנידה בראש. העיניים שלי התמלאו דמעות. "נוכל לקרוא לבן אפולו כלשהו שיעזור לך," אמרה קייטי בעקשנות ושמה ידיים על הפה כמו מיקרופון. מסביבינו המשיכו להילחם. "הצילו! יש כאן בן אפולו כלשהו? כירון פצוע קשה!" צעקה והרגשתי מישהו מאחוריי שבא בריצה. הסתובבתי וראיתי שזה מישהו עם שיריון של ילדי אפולו. כירון חייך בעיניים מלאות כאב לילד וסימן לאריאל לזוז אחורה כדי שהילד יהיה שם במקומו ויטפל בו. הוא הנהן והילד בא במהירות. היה לו שיער שחור והוא ממש דמה לאפולו...יותר מאריאל. זה עשה לי הרגשה לא טובה, כאילו שטעינו במשהו ענקי. "תודה." כירון לחש לקייטי, שהנהנה ברצינות. "לא נוותר עליך בקלות, כירון." אמרה וחייכה. צחקתי ברעד וריין הנהן בהסכמה. הילד בן האפולו הנוסף חייך ומיהר לטפל בכירון. נשמע עוד ברק וקפצנו בבהלה. "קדימה. לכו! אני אהיה בסדר." פקד כירון והנהנו בהלם אבל חזרנו לקרב.