הסתכלתי על הים עם יד אחת על סופי. אריאל הסתובב בכל הספינה במתח. ליאון סקר את הים וקייטי הסתכלה על השמיים. נשכתי שפתיים והלכתי לישון בסוף כי לא יכולתי לסבול את המתח. לא חלמתי כלום, רק על אור חזק שנראה כמו של התיבה, ומשהו עם ג'ונגל שלא ראיתי בבירור. התעוררתי ושקעתי במחשבות בזמן שהספינה המשיכה להפליג ובסוף הלכתי לאכול משהו קטן. הלכתי לשולחן אוכל ואכלתי גבינה לבנה. כשאתה צליאקי, אתה מתרגל לאכול דברים בלי לחם. מתישהו אריאל רץ אליי עם פרצוף מבוהל. הרמתי אליו את המבט. "מה קרה?" שאלתי וניגבתי את הפה. הוא התנשם. "מפלצת...תוקפים אותנו..." מלמל והבנתי וקמתי לסיפון איתו. שלפתי את סופי וקייטי וליאון כבר היו מוכנים להילחם גם. היצור היה ענק- לא ידעתי מה הוא. מוזר. לא ידעתי בכלל מה היצורים שתוקפים אותנו. הצטערתי שריק ריירדן לא כאן, הוא בטוח היה יודע. אני רק יודעת שהיצור היה פעם ירוק ופעם בצבע בז'. "האנה בת קריוס!" הוא צעק ואז צחק. בהיתי בו. אוקיי, איך כולם יודעים בת מי אני? זה ממש לא מצא חן בעיניי. בלעתי רוק ואריאל החזיק לי ביד. הוא הסתכל עליי במבט של 'אל תפחדי, אני איתך' ואז הסתכל על היצור שהיה בגודל של בית קטן. 'בטח,' חשבתי. 'מי פוחד?' קייטי נרתעה לאחור והסתכלה עליי בתהייה, כאילו גם חושבת לעצמה איך הוא יודע. חייכתי אליה חיוך מאומץ והסתכלתי על היצור. ליאון הבעיר אש בידיו. "חכה," אמרתי לו. רציתי לדעת מה היצור רוצה. ליאון מצמץ וכיבה את האש. "מה בת קריוס?" הוא שאל אותי ועשיתי פרצוף חמוץ כי הוא דיבר כמו המפלצות. ליאון חייך לעצמו. היצור צחק שוב. "בואי. תילחמי בי. נראה אותך," הוא התגרה בי. הרגשתי מוזר והלכתי בלי לשים לב קדימה, מושיטה את סופי אליו. היצור חייך אליי. "בואי," זימר, "בואי.." "לא!" אריאל צעק וקפצתי בבהלה והסתכלתי עליו. יצאתי מהטראנס וחזרתי אחורה במהירות. הרגשתי שהיצור מאוכזב, אבל הוא צחק. "נו באמת. אני לא אעשה לך כלום! בואי, חמודה." אמר והושיט ידיים ענקיות קדימה. בהיתי בו. לרגע מפחיד אחד באמת רציתי לבוא- משהו בו הקרין ביטחון, והוא חייך חיוך אוהב ומבטיח. התעשתי במהירות וטלטלתי את הראש. "לא," אמרתי. הוא מצמץ ונאנח. "אז אני אאלץ להילחם בך," מלמל ונעלם. החלפנו מבטים מודאגים. לאן הוא הלך? ומה הוא רוצה ממני?

בסוף הוא פרץ בבת אחת מהמים וטלטל את הספינה ימינה ושמאלה. קייטי נהייתה ירוקה כולה והקיאה מעבר לספינה. הגנתי עליה וגם ליאון מהיצור, ועכשיו התחילו להיווצר גלים. "זה בגללך?" אריאל שאל אותי בלי קול והנדתי בראש והצבעתי על היצור שטלטל עדיין את הספינה. אריאל השפיל את המבט. הלכתי ליצור והתחלתי להילחם בו בסופי. הוא צחק והחזיר מלחמת אגרופים. נלחמנו אחד בשני וליאון ירה מתחי אש ואריאל ירה בקשת שלו חיצים במרץ. היצור רק צחק. 'קדימה..קדימה' חשבתי והמשכתי להילחם בו. הוא החזיר מלחמה באגרופים שלו ולא נראה שהוא מתעייף. לא כמוני, שהיד שלי התחילה להתעייף מלהחזיק בחרב. התנשפתי לרגע ועצרתי שנייה. הוא חייך אליי חיוך מרוצה מעצמו. "התעייפת?" שאל. עשיתי פרצוף חמוץ שוב והרמתי את סופי למעלה. "בחיים לא!" קראתי והתרכזתי בים. 'אוקיי. איך פרסי עושה את זה?' חשבתי. טוב. שמעתי והרגשתי את הים בספינה, אז קל היה להתרכז בו. עצמתי את העיניים וכמעט קרסתי על הברכיים מריכוז. היצור תפס אותי בידיו ונבהלתי. נלחמתי בו בסופי והיה גל. נדהמתי. סופי עוזרת לי לזמן? חייכתי בביטחון גובר וסובבתי את סופי עם היד. נשמע רעם ואז ברק הוטח ביצור בעקבות זה. זה רק השחיר אותו בפחם אבל לא פגע בו. עכשיו כבר נחלשתי באופן רציני. העולם הסתחרר והתאמצתי לא להרדם. ליאון ואריאל המשיכו להילחם בו, אבל הקולות שלהם היו רחוקים מאוד. 'להתמקד', חשבתי והמשכתי להילחם למרות שהרגשתי כאילו אני סביבון. כנראה היצור הרגיש שנחלשתי כי הוא החזיק אותי מעל המים עכשיו. הלב שלי דפק. "לא!" אריאל צעק וליאון ירה עוד אש. גם הוא התחיל להראות מותש.

עכשיו נלחמתי מעל הים ביד אחת. הענק צחק והשליך אותי למים. אריאל התקרב אליו וירה עליו חץ, ואז הסתכל עליי שנפלתי למים. ניסיתי לרכך את הנפילה בזה שאני אשכב על הבטן. בום! פגעתי במים ולהפתעתי לא בלעתי אותם. הסתכלתי לספינה. אריאל עמד לקפוץ למים, אבל קייטי עצרה אותו. "היא תהיה בסדר," אמרה בת זאוס בביטחון ועצרה מאריאל לקפוץ למים. אריאל הסתכל בכעס על הענק וירה עליו חץ. הוא צחק ונעלם. אריאל בכה על הסיפון ואני נשטפתי עם המים. 'פוסידון תעזור לי,' חשבתי מטושטשת ואז הכל החשיך.