""איך להתאמן באש?..." שאלתי בזהירות ובעיני רוחי ראיתי את כל המחנה בורח בצרחות כשבטעות עשינו שריפה. הצטמררתי. קולין הסתכל על משהו. אסף הסתכל עליי. "ככה." אמר וירה אש. אלה שהיו במדורה מולינו צרחו כשהיא גדלה, ואז הסתכלו על אסף בזעם, שצחק. הרגשתי שהוא פוחד והנדתי בראש. קמתי והתמתחתי. "אני הולכת לישון," אמרתי וקולין הנהן והלכתי משם. האמת שסתם לא רציתי יותר להיות שם. "היי האנה," אריאל אמר לי והסתכלתי עליו כשהנחתי את היד על הידית. חייכתי. "מה קו-" "שום דבר," הוא קטע אותי וחייכתי וצחקתי. ריין חייך גם ואז צחק. "את תמיד שואלת 'מה קורה?'" אמר בחיוך ומשכתי בכתפיי. "כנראה," אמרתי והתחלנו ללכת במחנה, כשפתאום נהיה חם מגדר הרגיל. "אימוני פתע!" שמענו צעקה, ונהייתה רעידת אדמה. אני וריין נבהלנו ושילבנו ידיים. הלב שלי דפק. מה זה 'אימוני פתע?' "שלום," מישהי הופיעה לידינו ואני וריין צעקנו ונפלנו בצורה מביכה. הילדה הג'ינג'ית צחקה והצביעה עלינו. "תרגיעו. אני לאה. שלום," אמרה שוב וקמתי במהירות. ריין התנשף וקם והלך ברטינות. "שלום," מלמלתי, מנערת אבק מהבגדים ושוב נעלבת בגלל ריין שהלך. "מה זה אימוני פתע?" שאלתי מיד. היא הרימה גבה והצביעה לצד שמאל. הסתכלתי וראיתי ילד עף, קופץ כמו צפרדע ושוב עף. במקום אחר ראיתי קרב אש. קרב מים. בום! מישהו דחף אותי ונפלתי שוב. נאנקתי והילדה, סליחה לאה טפחה לי על הגב ומלמלה משהו לא ברור. זה נשמע כמו 'שיקומי.' נאנקתי שוב בכאבים, אבל אז הרגשתי חמימות בכל הגוף ומצמצתי בהפתעה בזמן שעברתי באיטיות לישיבה. "מה קרה כאן?" שאלתי ושפשפתי את הרגליים. לאה חייכה לעצמה בסיפוק, נאנחה בשביעות רצון ומתחה את הידיים למעלה. "לא קראת פרסי ג'קסון?" שאלה והנהנתי ושילבתי ידיים. "בטח שכן. מה הקשר?" שאלתי והיא צחקה כלא מאמינה..

""ריפאתי אותך. אפולו בירך אותי בכוחות שלו. אני לא רק נצר שקר." אמרה בעגמומיות ופערתי את הפה. "תודה," אמרתי חלושות והיא משכה בכתפיים וקמה כשהיא עוזרת לי לעמוד. הסתחררתי לעמידה. "כדי שנהיה ערניים, בת קריוס. זה שטח מסוכן. בואי. אני כאן כבר מלא זמן, אני מכירה משהו" אמרה, חייכה בערמומיות והתחילה ללכת קדימה. היססתי. לא הייתי בטוחה אם כדאי להיות חברה שלה, עם מישהי חזקה כמוהה. מצד שני היא ריפאה אותי עכשיו. נאנחתי והלכתי אחריה בהיסוס. רצתי אליה. הכאב נעלם לגמרי. "את גדולה," אמרתי. "ממש לא שקר." היא חייכה אליי ואז חזרה ללכת. "כן. לא שקר. אמרה בת קריוס." לאה אמרה וצחקה מסיבה שלא הבנתי. חייכתי בביישנות והתכופפתי כשהיא סימנה לי להתכופף. שיח ירוק היה מולינו, אבל מאחור הרגשתי חשופה. "מה קורה כאן?" שאלתי שוב בלחש. התחלתי לפחד. היא נאנחה וכחכחה בגרון. "כירון. שוב. אימוני פתע זה...טוב...קשה להסביר..." מלמלה ועצמה עיניים. שתקתי. "תביני תוך כדי," לאה אמרה לבסוף והסתכלה עליי. הנהנתי ומשכתי בכתפיים. היא חייכה קצת וחזרנו להיות בשקט. היו פיצוצים רחוקים והרחנו עשן ושמענו מים. בלעתי רוק באימה. עמדתי בדחף לשאול שוב 'מה קורה כאן', אבל נראה שלאה ניחשה את זה כי היא שמה לי יד על הרגל בהרגעה. "ששש." אמרה ועצמה עיניים בריכוז. 'או או,' חשבתי. בום! עננים אפורים הגיעו בבת אחת ושמענו רעם ואז ברק. הלב שלי דפק שוב והסתכלתי מבוהלת לכל הכיוונים. "חשבתי שאת מבורכת אפולו!" אמרתי ונעמדתי. היא הסתכלה עליי ונעמדה בעייפות. "כן, אבל אמא שלי בת זאוס! אני נצר שכחת?" צעקה כששוב היה בום. כעסתי והלכתי משם. היא נהמה. "טוב! תישארי חסרת הגנה בשטח! מה איכפת לי!" צעקה וקפאתי. מסביבי חצויים נלחמו בלי רחמים אחד עם השני, שוכחים לגמרי שרק מלפני רגע הם שרו ביחד מסביב למדורה. בלעתי רוק וחזרתי בעצב ללאה, שחייכה בניצחון.

"יופי." אמרה. נזכרתי שהיא ריפאה אותי. "את יודעת יוונית עתיקה?" שאלתי והיא מצמצה. "כן. זה משהו שנקלט כאן עם הזמן. כמו פרסי ג'קסון," השיבה. עוד בום נשמע. הנהנתי בהבנה. "ולמי שקרא פרסי ג'קסון יש כאן יתרון עצום בידע וביכולות שלו." הוסיפה והרגשתי שהיא גאה בעצמה. "למה?" שאלתי. היא מצמצה וגלגלה עיניים. "את בת קריוס. תחשבי." אמרה, כאילו שהעובדה שאני בת של טיטאן אומרת שאני יודעת הכל. החמצתי פנים ואז קימטתי את המצח. היא צחקה. "סתם. כי פשוט ככה," אמרה. עשיתי פרצוף חמוץ. האמת שהבנתי למה. "שיהיה. שנלך להילחם?" אמרתי ומיד התחרטתי על זה. אני נוטה להחליק הרבה. לצערי לאה הנהנה בהתלהבות, מחאה כפיים וגררה אותי איתה.