סיימנו לאכול ופיהקתי. "היה טוב," אמרתי והם חייכו. הרגשתי שאנחנו מתלכדים לאט לאט וחייכתי באושר. לאט לאט כל אחד קם ולקח את הצלחת שלו לכיור במטבחון. אני נשארתי אחרונה וגם ליאון. "תגיד, קרה משהו מקודם שלא באת?" שאלת בהיסוס והוא הסתובב אליי ובהה בי בחוסר הבנה. כחכחתי בגרון וניסיתי להסביר. "מקודם, כשכל אחד התארגן למסיבונת של קייטי עם החרב אריאל בא לבדוק מה קורה ולא היית." ניסיתי והוא מצמץ. "אריאל זה לא בת?" שאל. חייכתי והסברתי לו שהוא טרנסג'נדר ושיפנה אליו כבן. הוא הנהן בהבנה, ואז פתאום הוא חייך חיוך גדול וצחק. "מה?" הפעם היה תורי להיות בחוסר הבנה. הוא ניסה להרגע. "פגשתי את אבא," אמר באושר ופערתי את הפה. "הפייסטוס?" שאלתי המומה והוא הנהן באושר ואז עלה באש. צחקקתי. הוא האדים וכיבה את עצמו. אני מתכוונת, לא האדים, אלא האדים במובן של הסמיק. הראש שלי הסתחרר מהאירוניה. "אוקייי...אז איך הוא?" שאלתי והוא חזר לחייך חיוך גדול. "נחמד מאוד. אני מבין למה אמא שלי התאהבה בו." אמר ובהה באוויר. נתתי לו קצת זמן לחשוב. אחרי זה שאלתי: "ואתה בסדר עם זה שהוא אבא שלך?" בעדינות והוא הנהן במהירות. חייכתי וסימנתי לו שנגמרו לי השאלות. הוא דילג החוצה מהחדר אוכל וצחקתי. פיניתי את הכלים שלי ושטפתי אותם בשריקת שיר. פתאום קפאתי כי הרגשתי נוכחות מפחידה, וסגרתי את הברז ניגבתי ידיים וקפאתי. "זה לא נגמר, ילדונת." זיהיתי את הקול של קריוס מאחוריי. אבל איך הוא כאן? לא יכול להיות ש... הסתובבתי בחדות אחורה ושלפתי את סופי. לא ראיתי כלום, אבל ראיתי את קריוס בעיני רוחי. הוא חייך אליי חיוך שטני. הלב שלי דפק בפחד. "עוד לא סיימת איתי, בת קטנה." אמר וצחק. שמעתי צעדים מאחוריי וזיהיתי שזה אריאל. "מה קרה?" הוא שאל בבהלה כשראה שהחרב שלי בידי. בלעתי רוק והצבעתי בכלליות לצדדים. "אבא שלי כאן," גמגמתי והוא בהה בי. "אני מרגישה בו." הוספתי ונשמתי נשימה עמוקה. הרגשתי שקריוס הולך והחזרתי את סופי למקום. אריאל הניד בראשו. בטח הוא לא הרגיש בקריוס וסתם יצאתי מוזרה. הרגשתי צביטה בלב. כמו תמיד, אני המוזרה. "שיהיה. בואי, בת קריוס הקטנה, לישון עכשיו" אמר והנהנתי והלכנו למיטות. יש לנו חדר קטן למיטות- במיטה מעליי ליאון ישן ובמיטה לידי אריאל, ומעליו קייטי.

בהתחלה פחדתי מאוד לישון בים- אני לא יודעת לשחות ואני שונאת מים- פוסידון הוא האוייב שלי אפילו שאני בת קריוס- אבל לאט לאט הבנתי שפוסידון בעדינו ונרגעתי וישנתי בשקט. טוב, חוץ מחלומות על אבא פה ושם אבל חוץ מזה בסדר. הכל מעולה. הלכתי לישון אחרי ששמתי את סופי ליד המיטה ונרדמתי. השעה הייתה שתיים בצהריים והשמש הייתה בדיוק מעלינו והרגשתי שאפולו כאן. חייכתי לעצמי ונרדמתי. לא חלמתי כלום לשמחתי, אולי חוץ מעל מצריים ועל התיבה לכמה רגעים- שזה היעד שלנו. פתאום קמתי בקפיצה כי אריאל מחא כפיים וגם ליאון. ראית שגם שחף מתעוררת רק ולא הבנתי מה השמחה הגדולה. "יבשה," אריאל אמר בשמחה וקמתי מיד והרגשתי הרבה יותר טוב. "איפה?" שאלתי ושמתי את סופי בנדן ליתר ביטחון. קייטי מצמצה ולקחה גם את הנשק החדש שלה איתה. "כמה קילומטרים מכאן. בואו! יוצאים לחופשה קטנה." בן אפולו הצעיר אמר בשמחה ועשיתי לו פרצוף חמוץ. בזמן שלא נהיה, יכולים לשדוד את הספינה שלנו או שתוסח דעתינו מהמסע. אריאל גלגל עיניים. "אויי, נו בת קריוס. זה לא יזיק. התיבה תוכל לחכות קצת," הוא התחנן ונאנחתי והנהנתי. העיניים שלו אורו ושמעתי שהוא רץ בכל הסיפון בהתרגשות. חייכתי בהיסוס והתארגנתי עם כולם למסע. עגנו ביבשה בתקווה שהעירפול יסתיר את הספינה שלנו והלכנו לחפש מלון. אני שמרתי במאסף עם יד אחת על סופי וכל הזמן הסתכלתי לצדדים בערנות. אריאל דיבר עם כל מיני אנשים וסידר לנו מלון. שמחתי שאני עם אנשים שיודעים אנגלית. בגלל שאני לקויית למידה למשהו שקשור בשפות, קשה לי ללמוד יותר מאחרים כל מיני דברים. עוד משהו שאני יוצאת דופן בו...השפלתי את המבט. לבסוף אריאל חייך אלינו חיוך גדול ונתן לנו כרטיסים. לקחתי את שלי בלית ברירה. "אני ישנה עם קייטי!" הודעתי ואריאל הנהן ועשה פרצוף. חייכתי וצחקקתי.  קייטי אמרה משהו מיד אחרי זה באנגלית שהפירוש שלו נראה לי היה  'יאיי! החברים הכי טובים!' קייטי יודעת שאני לפעמים בן. חייכתי. לפחות אני אשן עם מישהי שאני מכירה- פגשתי את קייטי כבר פעמיים. קייטי צחקקה והלכנו לחדרים כשאנחנו גוררים איתנו את התיקים. בטח נראינו כמו תיירים רגילים.

בכל אופן המוכרת לא נראתה כמו מפלצת או משהו כזה, ובקושי הרגשתי ברוחות כאן. חייכתי לעצמי בזמן שפירקתי את המזוודה קצת. קייטי קרסה במיטה בעייפות ובריחוף. צחקתי והלכתי גם לישון. שמעתי את אריאל וליאון מתארגנים גם בחדר לידינו וקצת מדברים פה ושם. קייטי נרדמה ואני שקעתי במחשבות. לא הייתי עייפה, הרי ישנתי מקודם. בסוף נרדמתי גם והתעוררתי כשאריאל מולי. "חוזרים," אמר בעצב. קמתי במהירות וקייטי מחתה כי רצתה להמשיך לישון. "מה קרה?" שאלתי בחוסר הבנה. עד שהתחיל להיות כיף. אריאל בלע רוק וליאון הסתובב בחדר בפאניקה. "עוקבים אחרינו. בואי! את לא מרגישה בזה?" הוא שאל בלחץ ומצמצתי וקפאתי במקום. כשחושבים על זה באמת הרגשתי נוכחות רעה. הנהנתי ומיהרתי להתארגן. טסנו לספינה כשכולם היו מוכנים וחזרנו להפליג במתח. משהו רע עמד לקרות.