ארטמיס נעלמה. חזרנו לספינה שלנו בתוך רגע, עם צבי עליה הפעם גם. מצמצתי ובהיתי בו. קייטי הסתכלה עליו ונראתה שקועה במחשבות. ואז היא התחילה לחייך, לרקוד ולשיר. "קיבלנו צבי, קיבלנו צבי!" שרה באושר וריין צחקק. ליאון עשה פרצוף והניד בראשו. "למה שאלה תיתן לנו משהו?" שאל. הנדתי בראש, מוטרדת. הספינה שלנו עצרה במהרה שוב- עדיין ליד היער. בהיתי בו והספינה צפרה בצופר. הסולם הקסום ירד וקפצתי בבהלה. ליאון קימט את המצח. 'רדי,' אמר לי זאוס בראש. ליאון בהה בי. אכשהו ידעתי שגם הוא שומע את זאוס והסתכלתי עליו. (על ליאון, לא על זאוס) הוא הנהן והתחיל להתקדם לכיוון הסולם. נגעתי לו בכתף והוא הסתובב אליי עם הראש. "הממ?" שאל. בלעתי רוק. "מה אם יקרה משהו?" לחשתי. הוא הסתובב כולו עכשיו והסתכל על קייטי וריין, שהחליפו מבטים. "אנחנו נשמור כאן," קייטי אמרה וריין הנהן. היססתי, אבל ליאון טפח לי על הכתף. "יהיה בסדר, בת קריוס." אמר ומשך אותי לסולם. ירדנו שנינו בשתיקה וכשהגענו לאדמה היערית ליאון העיף מבטים מתוחים לכל הצדדים. "אני אשמור. לכי," אמר. הנהנתי, אף על פי שלא ידעתי לאן 'ללכת'. התרחקתי ממנו לפי תחושת בטן. שקעתי במחשבות על הצבי שהיה לנו בספינה. בטח קייטי משחקת איתו עכשיו לפי ההכירות שלי איתה. חייכתי קצת למחשבה על קייטי דוהרת עליו וצחקקתי. "שלום," שמעתי קול נעים של אישה וקפצתי בבהלה. הסתכלתי לכל הצדדים. הספינה נראתה כנקודה קטנה מאחוריי והיו עצים בצדדייי. הסתכלתי למטה וראיתי אישה יושבת על סלע אפור-חום-לבן- וכלב שנבח מידי פעם באופן ידידותי מכשכש בזנב והיא מלטפת אותו מידי פעם. הוא הלך סביבה ודילג באושר וניסה לצוד פרפרים. הוא היה בצבע חום כולו. בהיתי בכלב ובאישה. התיישבתי מולה והכלב בא אליי ושם את ראשו על הברכיים שלי ועצם עיניים. ליטפתי אותו בשתיקה.

האישה חייכה אליי. "מי את?" שאלתי. היא צחקקה בנועם. לא הרגשתי שהיא אוייבת שלי לפחות. "שליחה, יקירתי. שליחה של אביך." אמרה. צמצמתי עיניים. "פרספונה?" שאלתי. היא הנידה בראשה. "דמטר?" ניסיתי שוב. היא צחקקה והנידה שוב בראשה המהמם. היה לה שיער לבן כסוף, עור כסוף ובגדים לבנים כסופים. כולה זהרה. "אני בשליחות כאן. באתי לתת לך משהו." אמרה והוציאה ספר מתיק חום שהיה ליד הסלע האפור הגדול שהיא ישבה עליו בשילוב רגליים. בהיתי בספר ולקחתי אותו בסקרנות. הוא היה כתוב ביוונית עתיקה או לטינית, זה לא היה ברור, אבל מה שבטוח, לא הצלחתי לקרוא אותו- הוא נראה כמו קליגרפיה יפנית. ואני יודעת על מה אני מדברת כי אבא שלי לומד קליגרפיה. האישה חייכה. "הספר הוא מתנה מאביך. הוא ידריך אותך כשתיהיי בשאול." הבטיחה. מצמצתי כמה פעמים. מתי אני אהיה בשאול? ולמה? הצטמררתי מהמחשבה. "הרגע יגיע בקרוב," האישה הבטיחה לי כמו קראה את המחשבות שלי. מה שאמור להיות הפוך. חייכתי בהיסוס ושמתי את הספר בזהירות על הכלב, שכשכש בזנב כאומר לי בכלבית ששמתי את זה באופן שלא מכאיב לו. האישה צחקקה שוב. רציתי להישאר איתה לנצח- מוגנת, לא בורחת. ואז חשבתי שוב מי היא. הרגשתי ממנה עוצמה ואנרגיות קסם. "הקטה?" שאלתי והיא חייכה וקרצה. היא הנהנה והנידה בראשה, ככה שלא ידעתי אם זה נכון או לא. עשיתי פרצוף. היא חייכה. "להתראות האנה, ובהצלחה," אמרה. קמתי והכלב הסתכל עליי. "קחי אותו. הוא שלך עכשיו," אמרה. קימטתי את המצח, אבל הנהנתי. "בוא!" אמרתי לכלב והתחלתי ללכת חזרה לספינה. התחושה שאני מוגנת נעלמה כמעט מיד ושמתי יד על סופי.

הכלב הלך לידי באושר. ניסיתי למצוא לו שם. אולי חומי? חרוש מידי. ליאון חיכה לי ליד הסולם הקסום והופתעתי לראות שיש לו חרב בחגורה שחורה חדשה. "ממתי יש לך חרב?" שאלתי בפליאה. הוא הרים גבה והסתכל על חומי. "וממתי יש לנו כלב?" שאל. חייכנו אחד לשנייה. ליאון צחקק וסימן לי לעלות עם אצבע למעלה. "כדאי שנתעדכן עם הבנות האחרות. קדימה." אמר והנהנתי ועליתי בסולם כשהוא מתחתיי. הגענו לסיפון וקייטי שיחקה עם הצבי, כמו שניחשתי. חייכתי. ריין הסתכל עליהם ואז עלינו ואז על הכלב. המבט שלו הפך למבט מופתע. "מה-" התחיל להגיד. סיפרתי להם על האישה, אבל משהו מנע ממני לספר להם על הספר-שנעלם לי. נבהלתי, אבל ידעתי אכשהו שהוא יופיע כשאני אצטרך אותו. וזה יהיה בקרוב. ליאון הנהן כשסיימתי לספר. "חומי זה שם טוב," אמרה קייטי וליטפה את הכלב. בין רגע, אוכל ודברים לכלבים הופיע לנו בסיפון. כל כך התרגלתי להפתעות שזה לא הפתיע אותי, אבל קייטי וריין קפצו. נראה שגם ליאון התרגל לחיים המוזרים שלנו. חייכתי. "ומאיפה החרב שלך ליאון?" שאלתי והסתובבתי אליו. "פגשתי את הפייסטוס," הוא אמר בגאווה ושילב ידיים. קייטי הרימה גבה. "ספר," אמרה. ליאון היסס אבל סיפר. "נפגשתי איתו ממש כאן, ליד הספינה והיער. הוא נתן לי את החרב שלי ואמר לי שהמסע עוד לא נגמר. ויש עוד הרבה סכנות. והוא אמר משהו על ביאנקה כלשהי? בכל מקרה, זהו." אמר. שתקנו וחזרנו לשוט.