""למה?" שאלתי וניסיתי להסתיר את זה שאני מבואסת. התחלתי לחשוב במקביל על תוכנית ב'. האח הסתכל עליי בזמן שהאחות שלחה עוד זרם מים לספינה למעלה. הועפתי ממנו גם אחורה, ואז חזרתי אליהם במהירות, סמוקה כולי. 'איזה כיף', חשבתי בעגמומיות. "לספר לה?" האח שאל והאחות הנהנה תוך שליחת עוד זרם מים למעלה. "כן. מי יודע, אולי היא תוכל לעזור לנו" אמרה והסתכלה עליי במבט של 'אחרת הלך עלייך.' קפאתי במקום. "מה קרה?" שאלתי. האח נאנח. לפחות הוא הפסיק לשלוח זירמי מים למעלה, למרות שהאחות עוד המשיכה פה ושם לעשות את זה. "פוסידון גירש אותנו מהארמון שלו, בת קריוס. לא כיף בכלל" הוא רטן ושלח זרם מים חזק. שתקתי המומה. במקביל דמיינתי את עצמי בתוכנית ב' שוחה עד לספינה אם אני אצטרך לברוח מהם, אבל זאת נראתה תוכנית כושלת למדי. 'תוכנית ג', חשבתי בעגמומיות. האחות הנהנה ושלחה עוד זרם מים. קיוויתי שהם יפסיקו בקרוב. לא רציתי לדעת איך קייטי מרגישה עם המחלת ים שלה. הצטמררתי מהמחשבה. "אז יש לך רעיון כלשהו איך לחלץ אותנו מכאן?" שאלה האחות והעמידה את החנית לידה. חשבתי קצת. "אני אוכל להגיד לפוסידון," הצעתי והם החליפו מבטים כשוקלים את ההצעה. האח הניד בראשו. "לא." שתיקה מביכה. "אני מבטיחה להגיד לו," פלטתי והצטערתי על זה מיד. אף אחד לא הבטיח לי שאפגוש את פוסידון. האח הסתכל עליי וגם האחות. היא הנהנה והאח הפסיק לשלוח זרמי מים. "בסדר. היי שלום בת קריוס. וזכרי את הבטחתך," אמרה והנהנתי ברצינות. התאפקתי לא לחייך. הרגשתי שמרימים אותי בזרם מים למעלה, ועליתי לבסוף למעל הים. השתעלתי, ואז נזכרתי שאני לא יודעת לשחות. "הצילו!" צעקתי וניסיתי לצוף. עשיתי תרגיל כוכב ומהר מאוד שקעתי שוב. "מישהו," בכיתי וראיתי את אריאל מסתכל עליי המום.

אריאל גלגל אליי חבל מהספינה, ואני תפסתי בו שנייה לפני ששקעתי שוב במים. הם משכו אותי למעלה ועליתי בעזרת הסולם הקסום בסוף. השתעלתי מהים כשהגעתי לספניה ורעדתי מקור. קייטי גלגלה שוב את החבל וליאון הסתכל עליי. אריאל הדליק את עצמו כדי לחמם אותי- אש הקיפה את כולו והוא זהר בכתום צהוב. "מה קרה למטה? איך הסערה הופסקה?" אריאל שאל וסימנתי לו 'רגע.' נשמתי נשימה עמוקה וסיפרתי להם מה קרה מתחת למים. קייטי הייתה היחידה שלא נראתה מופתעת. אם כבר אדישה. ליאון הושיט לי בקבוק מים ושתיתי בתודה. "מגניב," קייטי מלמלה. הנהנתי. "אז את באמת נושמת במים," אריאל אמר לי והנהנתי. הרגשתי כבר יותר טוב. הוא חייך, כאילו יודע שההרגשה שלי השתפרה. חייכתי אליו חזרה וצחקנו כשומרי סוד. "אבל איך העננים הפסיקו?" שאלתי כשנרגענו. קייטי הסתכלה עליי. "בגללי," אמרה. חייכתי אליה. "מגניב," אמרתי והיא משכה בכתפיים. "שיהיה, בת קריוס. אני למטה מתחת לסיפון," אמרה והלכה בצעדים רועמים. בהיתי בליאון בשאלה. הוא משך בכתפיים. "מקנאה בך שלך קורים הדברים המגניבים?" אמר בשאלה וחייכתי בהיסוס. אריאל דפק עם היד על המצח וצחקנו. ואז חשבתי שזה לא יפה והפסקתי לצחוק. "אני הולכת לנוח, תשמרו על הספינה?" שאלתי והם הנהנו. חייכתי והלכתי לחדר. הים שוב היה שקט והשמיים בהירים בלי עננים. קרסתי במיטה וחלמתי על קריוס. קפאתי בפחד בחלום, אבל לשמחתי הוא לא ראה אותי. הוא עשה משהו שלא ראיתי כי הוא היה עם הגב אליי. ניסיתי לראות, וראיתי רק משהו שנראה כמו שולחן למגהץ בגדים. 'לא מעניין במיוחד,' חשבתי באכזבה. עופפתי בחלום לשולחן מגהץ והוא עדיין לא ראה אותי, אפילו שהייתי ממש מולו. הלב שלי דפק במהירות. תהיתי מה קורה כאן.

הוא הסתובב לרגע כמרגיש משהו, אבל משך בכתפיים וחזר להתעסק עם הבגדים הענקיים שלו. התאפקתי מלנשום בהקלה. "הבת שלי. בוגדת," שמעתי אותו ממלמל וקפאתי. המשכתי להקשיב בתקווה לפרט חשוב או שאני אגלה אולי נקודת חולשה אצלו. הוא הניד בראשו. "צריך לעשות משהו לגביה. תפקיד חשוב לכל העולם? שטויות..." מלמל לעצמו ושם את הבגד שנראה כמו חולצה בצבע בורדו אבל ענקית על השולחן. הרגשתי את הבד, אבל הוא עדיין לא ראה אותי. פערתי את הפה. הוא המשיך לדבר לעצמו. "בת קריוס... בת קריוס..." מלמל. התעוררתי מופתעת בחדר. אריאל היה מולי. הוא חייך כשהתעוררתי. "מה?" שאלתי ועברתי לישיבה. "תורך להיות בשמירה," אמר ונשמע עייף. הנהנתי ושתיתי מים מהבקבוק שהיה בחדר. קמתי וטפחתי לו על הגב. הוא חייך אליי ויצאתי החוצה. העננים חזרו שוב ונרתעתי לאחור. 'מה?' חשבתי בהפתעה. אבל קייטי גרשה אותם! ואז ראיתי בן אדם על הספינה, אלא שאף אחד מהצוות שלי לא היה שם. חייכתי. 'פוסידון,' חשבתי.