אז הפרק הזה יהיה קצת שונה מאחרים.

הוא יותר רציני...

הוא מדבר על נטייה מינית+ רגשות ותחושות שלי לגביי העולם והחברה 
(זה לא מדבר על הכחשה {טוב אליי רק טיפה}+ אפליות כלפיי הלהט"ב זה שונה ממה שתצפו)

אני לא יודעת אם מישהו יקרא את זה בכלל...
אבל אני צריכה לפרוק.

.

(קודם כול למי שלא יודע אם לא אמרתי את זה קודם אבחנו אותי כאותיסטית אספרגר)

אז מאז ומתמיד לא הרגשתי כמו כולם.
שאני אומרת את המילה הרגשתי אני מתכוונת ליטרלי במובן של רגשות שלא הרגשתי

גם בתור ילדה קטנה אמא שלי הייתה אומרת לי אני אוהבת אותך! ואני בתור הילדה שהייתי עניתי גם אני אוהבת אותך! אבל מעולם לא באמת  הרגשתי. אלה היו מילים ריקות עבורי.

במשך שנים המשכתי בהעמדת פנים הזאת.

ראיתי אנשים אחרים מדברים על אהבה, על חברות, או אפילו על שנאה, ולא הצלחתי להרגיש את הדברים האלה.

מעולם לא הצלחתי להתחבר לאנשים במובן הרגיל של חברות. ראיתי אנשים אחרים מתחברים זה לזה ראיתי את הקשר הזה והשתוקקתי לזה, אבל מעולם לא באמת הצלחתי לחוות חברות כזאת. כן היו לי חברים אבל אני לא חושבת שאפשר להגדיר את זה כחברות זו הייתה יותר תלות שלי בהם

גם שנאה לא הצלחתי להרגיש.
כן יצא לי לכעוס על אנשים עד שדמי התרתח, ויצא לי להיפגש באנשים מעצבנים מאוד, אבל אני לא יודעת אם זה באמת היה שנאה.

אני לא יודעת אם אני ככה כי אני אותיסטית או לא, או שבכלל החומה הרגשית שהפרידה ביני לבין שאר האנשים לא קיימת ויצירת דימיוני, אבל ככה זה. אני לא מישהו נוסף שהייתי יכולה להשוות את עצמי אליו.

בכול מקרה אני חושבת שהאבחון שלי כאותיסטית שגוי.
אני יודעת שאני משהו, אני רק לא חושבת אותיסטית.
זה לא בקטע של הכחשה. אני פשוט לא מרגישה ככה

אולי זה קצת בקטע של הכחשה לא יודעת

בנוסף אני גם מודעת לעצמי יותר מידיי

לא בקטע של מראה חיצוני...

בקטע נפשי יותר.
אני מנתחת את עצמי. זה משהו שאני עושה מגיל קטן.
מבחינת התנהגות. מבחינה נפשית. מבחינת אופי. כול מיני כאלה.
חלק כבר אמרתי כאן את אלא שלא אני אשמור לעצמי+כדיי לא להעמיס

אני לא יודעת אם אחרים עושים את זה... מאיך שאני רואה אחרים הם לא... אבל כמו שאמרתי ממקודם אין לי מישהו להשוות אליו

אז מאז ומתמיד הרגשתי את כול הדברים האלה... בין עם במודע ובין אם לא.
ויש לי עוד הרבה דברים לא פטורים לגביי

בכול מקרה...

בנוגע לנטייה המינית שלי

אני חושבת שאין לי כזאת. כאילו שאני א מינית

למי שלא יודע א מיני זה אדם שלא נמשך בכלל. לא לגברים לא לנשים- כלום

אני לא בטוחה
ולכן אני מתמודדת עם דילמה פנימית כזאת.

שמעתי וראיתי במו עיניי סיפורים על ילדות בנות 14 חלק אפילו רק בנות 13 שכבר איבדו את הבתולין (מרצון).

והייתי בהלם.

אני עצמי בת 14 ב8.9 שזה ממש אבל ממש לא רחוק אני אהיה 15.

מעולם לא הרגשתי משיכה. מעולם לא חשבתי על מישהו כחתיך.
כן יש לי אידיאל יופי כזה אבל זה משהו אחר- כמו שבעיניי יש מספרים, מילים, עצים, בגדים, או כול דבר אחר שיפים בעיניי- יש גם אנשים שנראים יפה בעיניי.
אני חושבת שזה יותר קשור לתכונה אחרת שלי שדומה לפרפקציוניזם אבל לא בדיוק

בכול מקרה
מעולם לא הרגשתי משיכה. לשום מין.

בעיניי אהבה זה הורמונים שעוברים במוח של אנשים מסויימים בקרבת אנשים מסויימים ולא יותר.

בנוסף
אהבה כואבת
אני רואה מלא אנשים שפעם האמינו בכול ליבם באהבה שבורי לב מרוסקים.

למה שאני (או מישהו) ארצה להתנסות בזה?

כאילו... אני כותבת על אהבה ברעיונות לספרים שיש לי. דמויות שבאמת אוהבות אחת את השנייה. אבל אני לא מצליחה להבין את הדמויות האלה. אני לא מצליחה להבין את האהבה למרות שאני המצאתי אותה (סוג של. אני לא באמת מרגישה כאילו המצאתי את הספרים שלי אבל זה כבר דיון שונה והרבה יותר ארוך).

אני חושבת שאני א מינית.
אבל משום מה הרעיון לא מרגיש לי נכון...

לפניי הכול חשוב לי להבהיר שאין לי כלום נגד הלהט"ב! אני עצמי תומכת. אני לא חושבת על עצמי ככזאת אבל אני תומכת

מתמיד ניסיתי להתאים את עצמי כמה שיותר לחברה להיות כמו כולם אז חשבתי על עצמי כמו כולם/הרוב שאני סטרייט
כאילו
לא באמת נמשכתי לאנשים
אבל לא חשבתי שאני אהיה גם משהו אחר

ואז הגיע המושג של א מיניות.

ולאחרונה התחלתי לתהות

אני כזאת?

אני לא מסתדרת עם הרעיון. קשה להתרגל אחריי כול כך הרבה שנים שחשבתי שאני משהו אחד להיות משהו אחר.

בנוסף... לתמוך בקהילה הגאה זה דבר אחד. להשתייך אליה? זה דבר אחר לגמריי

אמא שלי אומרת שגם היא בגיל שלי הייתה ככה- לא נמשכה לאנשים. ורק בגיל מאוחר יותר זה התחיל לה.
אני בקשר די טוב עם אמא שלי מסתבר שכשהיא הייתה בגילי היינו ממש דומות.

אז אני לא יודעת...

מצד אחד אני לא נמשכת לאנשים. בכלל. אף פעם.
מצד שני יכול להיות שזה רק בה באיחור או משהו.

אז כרגע אני מחכה.
יכול להיות שאני רק מתכחשת. יכול להיות שאני בעצם לא א מינית וכמו שאמא שלי אמרה זה רק יגיע פשוט בגיל מאוחר יותר.

כנראה אני אצטרך לחכות ולראות.

בנוסף כרגע התוכניות שלי לעתיד הם לא להתחתן.

גם אם אני אוכל להרגיש אהבה בשלב כולשהו בחיי- למה?
למה אני צריכה את זה?

כאילו

אנשים מתייחסים לזה כאל דרך חיים. הנורמה! השגרה!

ל
מ
ה

מישהו יכול להסביר לי?
למה אנשים כול כך רוצים למצוא אהבה וזוגיות?

גם אם אני אוכל להרגיש אהבה- אני לא חושבת שארצה את זה.
מישהו שידכא אותי, שאני אצטרך לדאוג בשבילו כול הזמן, שיעצור אותי מלהגיע למלוא הפוטנציאל שלי
הכול בשביל כמה הורמונים שחולפים בגוף?!? לא תודה

אני מתכננת למות רווקה.

אמא שלי אומרת לי שגם היא הרגישה ככה בגילי אבל שאני אגדל אז אני לא ארגיש ככה יותר (או במילים אחרות פשוטות יותר שתגדלי תביני) אבל אני לא חושבת ככה. זה מרגיש די אמיתי לי.

אז כן כנראה שהמשפט של קורט קוביין אף אחד לא מת בתול החיים דופקים את כולם יטעה הפעם (למרות שבמחשבה שנייה החיים דפקו אותי בכול כך הרבה מובנים) אני כן מתכננת לחיות ולמות לבד.

קשה לי מספיק לדאוג לעצמי
לא מעט יש לי מחשבות אובדניות בגלל הקושי של  החיים
אדם נוסף?
תהרגו אותי כבר וזהו

לא באמת, אבל...
אני אעדיף לחיות ענייה מאשר לחיות עם אדם נוסף גם אם זה יהיה בעושר.

יש עוד כמה סיבות למה אני מתכננת למות רווקה (כמו מי ירצה אותי בכלל) אבל זו אחת העיקריות.

אני חושבת על ללכת למצעד הגאווה.
גם אם בסופו של דבר יתברר שאני לא חלק- כדיי לתמוך.

מישהו יודע מתי הוא יהיה/אם הוא כבר היה כבר+כול כמה זמן הוא קורה+איזה שעות הוא?

אה וגם איך לחמוק כדיי להגיע אליו (מעשה המרד הראשון שלי! {כאילו זה לא שאי פעם לא מרדתי בעבר- אני פאנקיסטית. אני מורדת מטבעי. אפילו הקטע של להישאר רווקה לתמיד אחת מהסיבות היא מרד מהמקובלות של החברה. אבל בדרך כלל אלה דברים קטנים יותר. אף פעם לא תכננתי משהו בסדר גודל כזה של לחמוק מהבית לאנשהו

אם אני אלך לשם אני רוצה לעשות את זה בל י שההורים יודעים. לא אכפת לי איזה עונש אחטוף על זה- אני רוצה להרגיש כמו מתבגרת מורדת אמיתית לשם שינוי

בנוסף- חשוב!!!!!

אם מישהו/י א מיני/ת או מכיר/ה מישהו/י א מיני/ת כאן בוואטפד בבקשה תנו לי את השם משתמש שלו/ה כדיי שאני אוכל להתייעץ איתו/ה ולברר כמה דברים

השיר למעלה הוא סתם שיר יפה אין לו ממש קשר

הולי שיט אני לא מאמינה שכבר 12 וחצי תכננתי ללכת לישון ב 8 וחצי כי יש לי משהו חשוב מחר שאני צריכה לעשות עד לפניי הצהריים.

טוב תאחלו לי בהצלחה!

וואו כמה שהפרק הזה ארוך
הוא ארוך בערך כמו פרק של ספר בתקופה שהייתי כותבת (אולי טיפה פחות אבל לא בהבדל גדול) 1200+ מילים
(פרק רגיל שלי היה פעם איזה 1400-1500 מילים בערך אולי קצת יותר אולי קצת פחות)

טוב

לילה טוב

ואם מישהי פאקינג קראה את כול זה בלילה אז אני-

אין שום אז

אני פשוט אתפחלץ במקום מכוח הסיבולת שיש לה בשעות האלה ולמה לעזעזל היא ערה.

בכללי כול אחד/ת שקרא/ה את כול זה אני אהיה מופתעת בטירוף כי זה ארוך מאוד. אני לא חושבת שאני הייתי קוראת את כול זה

לעכשיו ליל"ט😴 (לא מצאתי את האימוג'י המפהקאם בכלל יש אותו כאן)

ובקרוב אני אעלה עדכון על הימים האחרונים