כותבת: JayAngelico

יו.

כאן ג'יי, הכותבת השלישית של הספר הזה.

אז טיפה עלי:

-אני בת ארבע עשרה

-אני ארו-אייס

-הגדרתי את עצמי כאייס בקיץ 2018 כשחברה העלתה סטורי על משהו שקשור לאייסים ואני כזה ''אה רגע זאת אני'', ובמשך כל הקיץ בערך ניסיתי להגדיר את המשיכה הרומנטית שלי, אחרי תקופת החגים הגעתי למסקנה שגם היא לא קיימת, אז ארו-אייס it is!

-המשפחה לא יודעת, חלק מהחברות כן.

עכשיו כשהכרתם אותי קצת, בואו נתחיל עם הפרק של היום - איך החינוך שלכם מקשה על ההגדרה העצמית.

אני חונכתי מגיל צעיר שאני עומדת לאהוב בנים, להתחתן, להקים משפחה נורמטיבית ובסך הכל להיות אחת מהשורה.

...לול.

מה בעצם היה הקושי הכי גדול שלי בהגדרה העצמית? זה שבכל פעם שבו היה לי סקוויש חונכתי להאמין שזה קראש או התאהבות של ממש, והמחשבה על סקוויש אפילו לא היתה קיימת.

עכשיו, במבט לאחור, אני מבינה שזה מה שזה היה. אבל עד שגיליתי את ההגדרות, לא יכולתי לדעת בשום צורה מה אני, פשוט כי חונכתי להיות הטרו-נורמטיבית.

בחזרה לנקודה - אם אתם מרגישים כאילו שאתם משהו אחד אבל לא חונכתם אליו, תנסו לחשוב ככה - ''אם לא המשפחה שלי, אם לא צורת החינוך שלי - איך הייתי מגדיר את עצמי?''

תחשבו על עצמכם, לא על החינוך. זה שגדלתי במשפחה עם אפס קווירים בציר הזמן הכולל וחשבו שיש לי קראש על כל בן שעובר לידי ממש הקשה עלי להגדיר את עצמי כארו. ההגדרה כאייס היתה יותר פשוטה, פשוט כי ידעתי שאני ''אוהבת בנים'' וזה לא משנה איך. ואז לקחתי מבט יותר מעמיק על עצמי - האם אי פעם התאהבתי? האם היה לי קראש אמיתי? אז הגדרתי את עצמי כגריי - כלומר מתאהבת בנדירות יחסית - אבל אז הבנתי שאני פשוט לא נמשכת לבנים בשום צורה. ידעתי מגיל צעיר שאני לא נמשכת לבנות בלי קשר לחינוך, אז ברגע שהבנתי שאני לא אוהבת בנים הצלחתי להגדיר את עצמי סוף כל פאקינג סוף. ביליתי שלושה חודשים שלמים בתהיות על מה אני, כשלדעתי ההגדרה הזאת היתה יכולה להיות הרבה יותר פשוטה אם הייתי חיה בבית יותר פתוח עם פחות ''הכרחה'' לאהוב בנים.

טוב, זה היה הכל להפעם, אני הייתי ג'יי ונתראה בפרק הבא שלי.

עד הפעם הבאה!