אוקיי, עושים לנו בבית ספר תחרות, וצריך לכתוב קטע שקשור לקורונה, ושידבר או על איך היא משפיעה עלינו, או על מה יקרה אחרי זה, זה צריך להיות קצר, וזהו.

אז אני חלטתי שאני משתתפת, ועשיתי את זה ספונטני.

וזאת התוצאה.

ויש לי הרגשה שהפסיכולוגית של הבית ספר הולכת לבקר אותי.

"שירה נשמה עמוק, עד כמה שאפשר לנשום עמוק דרך מסכה....
היא נולדה בתחילת הקורונה, שאומנם הגיעה לסופה, אבל לא נמחקה לחלוטין.
אנשים מפחדים להוריד מסכות, או סתם אוהבים את העיצוב, או שמכורים כבר להרגשה של החוסר נשימה, או שבכלל עושים את זה כי זה מקובל ומגניב.
שירה עטתה מסכה מסיבה אחרת, היא לא יודעת מה יש לה מתחת.
שירה נולדה לשני הורים דאגנים, שמהשניה שנולדה, בקושי הורידו לה את המסכה, וכך שירה הגיעה למצב, שאין לה מושג איך נראה הפה שלה, ואם יש לה אחד בכלל.
ההורים שלה, מגיל קטן, הרגילו אותה להזריק את האוכל לזרוע.
וכך, שירה הגיעה למצב, שהיא לא מורידה מסכה.
לא בגלל שהיא מפחדת להידבק.
לא בגלל שזה מגניב.
אלא בגלל שהיא לא סומכת על האנשים שהבטיחו לה שלכולם יש פה."

וסליחה שזה לא פרק, פשוט התלהבתי מהתוצאה 😅