הם הגיעו, ירדו מהספינה.

אליה הודתה לרב חובל, שהסתכל עליה כאילו נפלה מהשמיים.

מסתבר שזה לא מנומס להודות.

אל תשאלו אותי.

בכל מקרה, הם התחילו ללכת, חסרי כל כיוון או מטרה.

הם ראו המוני אנשים שנראו עניים ומקדשים.

אליה התעקשה שיכנסו לאחד המקדשים, בעיקר לאור הטענה שמה קרה פעם קודמת כשהם לא עשו את זה.

הם ראו מתפללים, פסלים, ועוד הרבה דברים שבחנתם יכלו לעשות שימוש הרבה יותר טוב בתור מעצורי דלת.

הם מצאו שם בן אדם נחמד, שידע אנגלית ורצה להסביר להם על המקום, קראו לו בן.

כן, לא נשמע במיוחד שם הודי, זה בגלל שאבא שלו אנגלי, והתעקש שיהיה לו שם נורמלי.

בכל מקרה, הוא הסביר להם על האמונה שלהם, ועוד הרבה....

קרטר פיהק, והרים את ידיו במתיחה מרוב שיעמום, לא שם לב לאנשים שקפאו מסביב.

"סליחה, אפשר לראות את הזרוע שלך?" שאל בעדינות בן.

קרטר נראה מופתע, ואבל הושיט לו את ידו.

"היד השניה" אמר בחיוך בן, ולוקה התפוצצה מצחוק.

קרטר החליף במבט נבוך את הידים.

"מה זה הקעקוע הזה?" שאל המום בן.

קרטר משך בכתפיו "זה משהו שאבא שלי צייר לי על היד, אף פעם הוא לא הסביר לי מה זה".

"רק לך יש דבר כזה?" בן שאל בקול מעט רועד מהתרגשות.

קרטר הניד בראשו, "גם לאחותי יש משהו דומה, לוקה" הוא אמר והצביע עליה.

בן בדק גם את ידה, וחיוך רחב עלה על פניו "טוב, עכשיו תוכלו לנצל כל אחד במקום הזה" הוא התלוצץ, ונראה קצת לחוץ.

קרטר ולוקה החליפו מבטים לא מבינים.

"בכל מקרה" התערב ג'רי, "יש פה מלון קרוב?"

בן הראה להם ואיחל להם בהצלחה, וברח לפני שיספיקו להודות לו.

"אף פעם לא באמת הסברתם לנו מה זה אמור להיות, ואיך יכול להיות שקרטר הסכים לעשות קעקוע" אמר אוליבר בגיחוך.

קרטר גילגל את עינייו.

"קודם כל, זה לא קעקוע, אלא סתם ציור שאבא שלנו צייר לנו בטוש עמיד למים על היד, ובנוגע לשאלה הראשונה, הוא פשוט אמר לנו שזה למזל" אמרה לוקה.

מה אתם אומרים? מזל? כי אני חושבת שבעקבות מה שהציורים האלה יביאו, מזל זה בדיוק ההפך ממה שהם עושים.

                     ~•~=^[]^=~•~

כן, קצר, אבל ראיתי שהגעתם למטרה, אז ניסיתי להעלות כמה שיותר מוקדם.

פרק הבא ב240 כוכבים.

בבקשה, תכתבו משהו, אני בן אדם משועמם!!

וגם, לא עניתם לי על השאלה, צריך שיהיה לקלי חבר?.

ו...

תגידו לי מי מתכוון להשתתף בתחרות ציור.

ביי♥️