פרק 3
הצילומים היו בשעה מוקדמת יחסית בשביל האותנטיות. איתי פיהק כי היה עייף וכבר לבוש במדים, מוכן להיכנס לסצנה ברגע שהתור שלו יגיע. בינתיים זה היה התור של אביב ורועי. עיני הדבש שלו היו ממוגנטות לשניהם. אביב חסר הבושה היה בדיוק כמו גל.
אביב עמד בקו המקווקו ברחבת הקצינים, שזה היה המקום שאם רצו להגיד משהו למפקדים, היו צריכים להיות שם. עיניו בחנו את רועי מכף רגל ועד ראש, הוא בהחלט היה מפקד חתיך במיוחד.
"הקשב המפקד, אתה לא יודע איך אתה גורם לי להרגיש, אני אשמח לחמם לך את המיטה, אני אעשה כל מה שתרצה." קולו לחש באירוטיות.
רועי עמד שם קפוא כמו שהיה צריך לעשות לפי התסריט, עיניו היו פעורות מאוד.
"איך אתה מעז לדבר ככה למפקד שלך?! אתה נשאר שבת. תשקול את המילים שלך פעם הבאה." קולו אמר בקרירות שהתרחק משם בחזרה למגורי הקצינים.
המצלמה עברה להתמקד בפנים של איתי הצופה מהצד שהיה צריך לשחק ולהביע קנאה. ידו תפסה ביד של חברו לצילומים. "אתה משוגע? למה הלכת למגורים של הקצינים?" קולו לחש בחוסר הבנה ועיניו היו נעולות בעיניו הכחולות.
אביב עמד שם עם פרצוף חולמני שעוד הסתכל לכיוון שרועי הלך אליו ולא על איתי.
"אני לא יכול להפסיק לחשוב על המפקד! אמרתי לו שאשמח לחמם את המיטה שלו…ואעשה כל מה שירצה…" היה לו חיוך חולמני, כי אפילו לקבל ממנו את קולו הקר היה סקסי מדי בעיניו.
עיני הדבש של איתי נפערו בהלם מוחלט.
"מה?! השתגעת?" הלב שלו פעם מהר, כי שאביב דיבר ככה על חברו הטוב למרות התסריט, זה גרם לו להרגיש תחושות משונות בתוכו.
היה לאביב חיוך ענקי על הפנים שהסתובב להביט בבחור ששיחק את חברו הטוב. שחשב שאולי קצת השתגע כי המפקד שלהם היה בדיוק הטעם שלו.
"הוא השאיר אותי שבת! אבל זה אומר עוד זמן איתו פה… אני מקווה שהוא יתן לי מלא פקודות עם הקול הסקסי והמחוספס שלו." מבטו היה חולמני שוב.
שחור השיער הביט באביב ששיחק את חבר שלו בכאב ועיניים עצובות. "מה יש לך ממנו בכלל? אתה לא רואה עוד אנשים חוץ ממנו?" קולו נשמע כועס שנפלטה צעקה מפיו, ואז הבין שצעק קרוב למגורי הקצינים.
באותו הרגע היה תורו של רועי לחזור אל הסצנה. עיניו הירוקות היו קרות שהביט בשני הבחורים ששיחקו את הטירונים שלו.
"מה פשר ההתנהגות הזאת? אנחנו לא בשוק! גם אתה סוגר שבת! עכשיו תעופו מפה לפני שתסגרו שתי שבתות ברצף." קולו איים על שניהם לפני שהבמאי אמר קאט.
☆✮★
המחשבות על כך שהסצנות הולכות להתחמם יותר ויותר, לא נתנו לאיתי מנוחה. סצנה של מקלחות. מקלחות! הלחיים שלו התלהטו רק מהמחשבה שיצטרף להיות בעירום מוחלט.
היה בו כעס מסוים שבחר לעשות אודישן לתפקיד הזה כי הכל היה מיני מדי. אך שעיניו פגשו עכשיו בחברו שהתיישב לידו עם חיוך מתוק והביא לו מיץ תפוזים סחוט וטרי, ליבו נרגע מעט.
"היי, הכל בסדר?" רועי שאל כי יכל להרגיש שמשהו הטריד את חברו הטוב, הוא ישב לצידו והביט עמוקות לתוך עיני הדבש שלו שהיה קל מדי לשקוע בהן.
"תודה על המיץ, כן, כן… פשוט מחר אנחנו מצלמים סצנה במקלחות." הלב של איתי פעם בחוזקה שאמר את זה בקול לחבר הכי טוב שלו, בזמן ששתה ממיץ התפוזים המרענן. זה לא רק העובדה שיצטרך להיות בעירום בסט, זה גם יהיה מצולם וכולם יראו את זה.
עיניו הירוקות של רועי נפערו שכמעט השפריץ את המיץ מפיו ששמע על סצנת המקלחות. יצא לו לראות את התסריט אז הוא ידע שאיתי יצטרך להיות בעירום מוחלט לצד אביב והבין את חוסר הנוחות שלו.
"זה מלחיץ אותך?" קולו שאל בעדינות כי פתאום דאג לו.
המבט המופתע של חברו רק הלהיט את גופו יותר ולחיו נצבעו באדום עז, כי הבין שידע טוב באיזה סצנה מדובר. שחור השיער ניפח את לחיו שהביט בחברו, קולו העדין מילא את ליבו בחמימות.
"אני לא מתבייש בגוף שלי… אבל, אוף, כן אני לחוץ." איתי התוודה במבוכה.
המבוכה של חברו הצעיר רק גרמה לו לחייך אליו חיוך כן ורחב. ידו בילגנה את שיערו השחור והקצר שהתאים לטירון שרק התגייס לצבא.
"טוב, אין לך במה להתבייש. אולי תנסה לא לחשוב על המצלמות…? פשוט תתמקד בשורות שלך עם אביב." קולו עדיין היה עדין איתו.
החיוך של חברו הטוב השרה באיתי חמימות ורוגע, חסר מילים ששמע ממנו שאין לו במה להתבייש. כאילו אמר לו ללא מילים שהגוף שלו נראה טוב. ההצעה שלו באמת נשמעה טוב והיה אפשר להבחין שהיה לו ניסיון יותר ממנו במשחק.
"תודה, רועיקי… אני אנסה." קולו אמר לו בשמחה ועדינות.
☆✮★
לצלם סצנות של ריצה מצד לצד היה מתיש מאוד בעיני אביב שהרגיש לא בכושר בכלל. עכשיו הם היו באימון גופני, או כמו שבצבא קראו לזה- א"ג בוקר. לבוש במכנס ספורטיבי וחולצה רגילה הוא רץ לצידו של איתי בזמן שאיתי עמד שם וספר להם זמנים.
המצלמות התחילו להתמקד בשניהם, זה כל כך שימח את אביב כי זה היה סימן שאפשר להפסיק לרוץ. עיניו הכחולות הביטו בבחור ששיחק את חברו.
"אני מצטער שגרמתי לך לסגור שבת איתי, אתה בהחלט לא נהנה מהמפקד כמוני." קולו התנצל בפניו.
שחור השיער התנשם גם מהריצה המהירה שרועי הכריז עליה בתור רן המפקד. זה היה מעייף וגם הוא חשב שצריך להיכנס יותר לכושר. הוא התנשם ששמע את קולו של הפרטנר שלו לסצנה.
"אני לא… אבל אני נהנה להיות איתך." איתי אמר והביט בו עם מבט שנראה נבוך.
הקול של איתי שאמר את זה ריגש את ליבו של אביב, למרות שזה היה רק משחק. עיניו נצצו והיה לו חיוך רחב על השפתיים.
"עידו, למה אתה כזה חמוד? אני תכף אבכה…" קולו אמר לו בהתרגשות.
באותו הרגע רועי התקרב אליהם ושילב ידיים. "וכולנו עוצרים עכשיו. תגידו תודה לגל ועידו שחושבים שבאו לקייטנה!" קולו היה רם. "שניכם. עשר שכיבות סמיכה. קדימה." קולו היה חד וקר כמו של מפקד.
אביב רצה לקלל מהסצנה הזאת בגלל שבאמת כושר והוא היו רחוקים אחד מהשני בשנות אור. הוא ירד לרצפה והתחיל לעשות שכיבות סמיכה, עיניו הביטו באיתי שהיה לצידו עכשיו.
הקול של רועי היה כל כך עוצמתי שהסומק הציף את איתי, גם הוא ירד לרצפה ועשה שכיבות סמיכה שהביט בחברו לסצנה עם חיוך מתנצל ועבר להתמקד בזה.
עיניו הירוקות של המפקד היו נעולות על איתי שנראה שהיה לו פחות קשה לעשות שכיבות סמיכה מלאביב שרצה באמת לבכות מזה. ידיו שולבו שהביט בשני הטירונים שעשו בעיות. "כולם הרוויחו עוד סיבוב ריצה ברחבה… קדימה, אנחנו עוד צריכים ללכת מפה לארוחת הבוקר." קולו אמר לפני הכרזה שהסצנה נגמרה.
אביב נשכב על הרצפה והתנשם בכבדות.
"רועי אתה כל כך רע… אני גמור!" קולו התלונן שצחק והסתכל על איתי שישב ונראה בסדר גמור למרות הסצנה שצילמו.
צחוק רם יצא משפתיו של הבחור ששיחק מפקד שהביט באביב שנראה באמת מותש.
"זה התסריט, אולי כדאי שתתחיל להתאמן באמת." קולו אמר שהושיט לחברו הטוב את ידו כדי לעזור לו לקום מהרצפה.
קול הצחוק של רועי מילא את ליבו של איתי בחום, תמיד הוא אהב לשמוע אותו צוחק ככה. היה לו חיוך רך שחברו הושיט לו את ידו, הוא לקח אותה וזרם מוזר חלף בכל גופו. נעמד והבין שהיו במרחק קטן מדי אחד מהשני הוא לקח צעד אחורה.
עכשיו הבלונדיני שרבב את שפתיו שראה איך רועי עזר לאיתי במקום לעזור לו.
"הקשב המפקד! אני גמור פה ואתה נותן יד לאיתי? זה לא הוגן בכלל… הוא בסדר גמור!" אביב אמר בדרמטיות והניח יד על מצחו.
קול צחוק רם יותר נפלט ממנו מהדרמטיות שאביב הפגין, היה לרועי חיוך על השפתיים שהושיט גם לו את ידו כדי שיוכל לקום.
"יאללה, בכיין אחד… קום כבר." עיניו הירוקות הביטו בשחקן שהיה בהחלט משעשע בעיניו.
בשמחה רבה, אביב לקח את ידו של הבחור שהיה לבוש כמו מפקד לוהט במיוחד. הוא נעמד אפילו יותר קרוב מאיך שאיתי עמד ממולו לפני כמה רגעים. ידו עברה על החזה השרירי שלו.
"אתה בטוח סטרייט? כי אני באמת אשמח לחמם לך את המיטה אם לא." קולו אמר בפלרטטנות רבה ששקע בעיניים שלו.
הלם מוחלט היה על פניו של איתי שצפה בחברו שעזר גם לאביב לעמוד אחרי שעשה סצנה. זה בהתחלה הצחיק אותו, אך שראה עד כמה הם היו קרובים הייתה לו צביטה קלה בחזה.
"אביב… הוא גם נשוי! מה יש לך?" קולו אמר בכעס יותר ממה שהתכוון.
עיניו הירוקות לא נראו מרוצות מהמגע של אביב עליו, הוא לקח צעד אחורה ממנו. ושילב את ידיו שנראה שחברו הטוב ענה לשאלה בשמו אך נראה כועס מדי.
"אני לא מבין, אתה רוצה לסגור עוד שבתות? כי נראה לי שנכנסת לתפקיד חזק מדי." קולו היה רציני עכשיו, ועיניו בחנו את חברו הטוב שניסה להבין אם גם הוא חש בצמרמורת הנעימה שהידיים שלהם נגעו אחת בשנייה.
☆✮★
שיחת טלפון נכנסה לרועי אחרי עוד כמה סצנות שצילמו, השעה הייתה כבר יחסית מאוחרת. על הצג הופיע השם 'אשתי' והוא ענה לה תוך כמה שניות.
"אבא! אבא! מתי אתה בא הביתה?" קולה הקטן של בתו נשמע מהטלפון, היא מאוד התגעגעה לאבא שלה ורצתה שיקרא לה סיפור לפני שינה.
"נסיכה קטנה, את אמורה ללכת לישון! אבא מגיע מאוחר היום, אני מצטער…" קולו אמר ברוך שעיניו קלטו את איתי שהתיישב לצידו והביא לו כריך עם טונה.
הלב של איתי נמס שרועי קרא לעצמו אבא, עיני הדבש שלו פשוט היו מהופנטות ממנו. זה גרם לו להיראות כזה בוגר והקול שלו היה כזה מתוק ורך איתה.
"אבל אני רוצה שתקרא לי ספר!" קולה רטן שאשתו עכשיו לקחה ממנה את הטלפון כי הופתעה שהתקשרה לאביה. היא הייתה כל כך קטנה ועדיין שובבה כזאת.
"אני מצטערת, לא ידעתי שהיא התקשרה אליך… בואי שובבה קטנה, את צריכה לישון. נתראה מאוחר יותר," קולה העדין של אישתו אמר מבעד לטלפון עד שהשיחה נותקה.
גאיה הייתה כל כך מתוקה ורועי רצה לחבק אותה רק שקולה המתוק רטן ככה. לפני שהספיק לענות, אשתו לקחה את הטלפון והוא מלמל 'נתראה'. הוא לקח ביס מהסנדוויץ' שקיבל, עיניו הירוקות ננעלו על חברו הטוב. "תודה," קולו אמר ברוך.
שחור השיער חייך לחברו שסיים את השיחה והודה לו, הוא אכל בעצמו מהכריך חביתה שלו. "הבת שלך מתגעגעת אליך?" קולו לחש, זה היה כל כך מוזר שיש לו ילדה קטנה. אך המציאות הכתה בו בגלל השיחה המתוקה שלהם.
"כן… היא כזאת מתוקה. אבל עושה צרות, מאוחר, היא מזמן אמורה לישון." קולו אמר ברצינות קצת, זה הרגיש מעט מוזר לדבר עם חברו הטוב על הילדה הקטנה שלו שהעריץ.
עיני הדבש של איתי נצצו שחשב שבטח הילדה שלו הייתה יפהפייה כמוהו. לחשוב עליו בתור ילד קטן באמת חימם את ליבו. רועי תמיד היה יפה תואר, גם בתור ילד. "בדיוק כמו אבא שלה." קולו צחק קצת שזכר כמה שהם היו ילדים, הם עשו צרות ביחד ולא רצו ללכת לישון מוקדם.
הניצוץ בעיניו של חברו מילא את ליבו בחמימות, אך קול צחוק חם וגבוה יצא ממנו שהוא השווה אותה אליו. לא יצא לו לחשוב על זה, אך הוא צדק במאה אחוז. "הייתי ילד שובב מדי, אה?" קולו שאל מהזכרונות החמים שהיו בונים לעצמם אוהל משמיכות ועושים בלאגן בחדר עם כל הצעצועים שלהם.
איתי הנהן במרץ אך היה לו חיוך ענקי שחשף את גומותיו. "שובב, אבל ילד מדהים." קולו אמר ואז סומק הציף אותו בגלל שהמחמאה הזאת הייתה מאוד גדולה. הוא לא ידע למה נלחץ ככה שנתן לו מחמאות פתאום.
היה לו מבט מאוד מופתע בעיניים מהמחמאה החמה שקיבל, עיניו הירוקות קלטו את הסומק של איתי. כאילו שלא התכוון להחמיא לו ברמה כזאת, זה גרם לו לנשוך את שפתו.
"אתה היית ילד הרבה יותר מדהים, אני קצת דירדרתי אותך." קולו אמר עם חיוך חם משלו.
קול צחוק חם נפלט עכשיו גם מהבחור עם עיניי הדבש, שהניד בראשו לשלילה. "אני חושב שזה היה הדדי… אהבנו להסתבך ביחד יותר מדי…"
הם היו תמיד רצים ביחד ואפילו לילה אחד ברחו מהבית. מבלי להגיד להורים שלהם, שהחליטו להקים אוהל משלהם בחיק הטבע. כל הזכרונות האלה חיממו את ליבו. הם תמיד היו ביחד.
המשפט שאיתי אמר העלה זכרונות נעימים בראשו, רועי זכר כמה צחקו ביחד. זה היה כיף להיות ילד בלי דאגות, וכל הילדות שלו הייתה גדושה בפעמים ראשונות איתו.
"זוכר שהכרחתי אותך לקפוץ איתי למעיין ליד ההר וכל כך פחדת?" קולו אמר שצחק בקול שנזכר בכמה איתי היה זהיר יותר ממנו.
צחוק נפלט גם משפתיו מהאזכור של חברו. "זה נראה ממש עמוק! פחדתי שאני אטבע!" קולו אמר שנזכר, הוא היה רק בן שבע אז. רועי תמיד היה יותר אמיץ ממנו וגרם לו לעשות דברים שלא היה עושה בלעדיו. כמו שחייה במעיין, או רכיבה על אופניים. שינה בחיק הטבע שרק השמיים מעליהם. עיניו נצצו מהזכרונות הרבים האלה.
"אני שמח שנכנסת בסוף… זה היה ממש כיף." רועי אמר בשמחה, את כל היום ההוא הם בילו ביחד. הם היו רק ילדים אז, והמעיין הזה הפך למקום האהוב עליהם. התחשק לו לפתע לנסוע לשם אבל זה היה במרחק של שעתיים פלוס מתל אביב.
"איך בא לי ללכת למעיין שלנו…" קולו אמר לו, שנים הוא לא היה שם וליבו התמלא געגועים.
היה לשחור השיער חיוך רחב על השפתיים והגומות שלו בלטו מאוד. בעצמו הודה לו שהכריח אותו להיכנס למעיין. המים שעטפו אותו תמיד היו זיכרון נעים, לצד חברו שהם עשו מלחמות מים ופשוט השתעשעו ביחד.
עיני הדבש שלו נצצו ששמע את חברו הטוב.
"חייבים ללכת לשם! זאת אומרת, שנמצא זמן… אולי באיזה סוף שבוע?" קולו הציע אך הלחיים שלו הפכו למעט אדומות, הרי רועי היה מאוד עסוק. נשוי עם ילדה, ובטח לא היה לו זמן לעצמו בכלל.
ההתרגשות של איתי מילאה את ליבו של רועי בשמחה. זה נראה שגם לו זה העלה זכרונות נעימים.
"אני אשמח…" קולו לחש לו וליבו פתאום פעם מהר, לא היה לו מושג למה הרגיש לצידו של חברו הטוב ככה עכשיו. היה בו לחץ חדש שאף פעם לא היה קיים שהיו רק נערים צעירים.
☆✮★✮☆
פרק נוסף יצא! בבקשה אל תשכחו ללחוץ על הכוכב בסוף הפרק זה אומר המון בשבילי!
חוסר היענות גורם לי לחשוב שאולי לא רוצים שאמשיך את הסיפור…
וכמובן תגיבו תגיבו תגיבו אני חייבת ביקורת ומחשבות על הסיפור כי אני קצת תקועה בכתיבה… אז זה חשוב!!!
הרגל שלי עוד שבורה אבל הוציאו לי תפרים ואת הגבס… עדיין אסור לי לדרוך עליה אבל זאת התקדמות קטנה…
מקווה שכולם מרגישים טוב, בגלל שמחקו את ההודעות האישיות אם מישהו צריל אותי האינסטה והטיקטוק לי נמצאים בפרופיל!
מאחלת לכולם סוף שבוע נעים!
メ𝟶メ𝟶,
✿גוצ'י גירל★
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top