"מה את?" נפלט לי. האישה הייתה לבנה כולה, וכיוון שפגשתי כבר מפלצות בחיי, פחדתי. היא צחקה. "הרה, כמובן. מלכת האלים. ואת הדס, חצוייתי" בהיתי בה המומה. לא זכרתי שזאוס היה נשויי. פניה הרצינו והיא הסתכלה על הנשקים החדשים שהחזקתי. "את תצילי אותנו." אמרה. התבלבלתי יותר ויותר. "אני?" חזרתי. היא הנהנה. "לא סתם קיבלת דווקא את הנשקים האלה." היא התקרבה אליי והתאפקתי מלהירתע לאחור. פחדתי ממנה. היא הנהנה שוב. "את אוהבת טבע, נכון?" שאלה. הנהנתי ברעד. היא שוב הנהנה. "תיהיי מושלמת למסע. לכי לרייצ'ל כשאלך. היא תיתן לך נבואה. תבחרי עוד שני חברים- זה לא משנה לי מי- ותצילי את הגן." "איזה גן?" שאלתי בהיסוס. "חשבי מה אנבת' אמרה לך על המגל," אמרה. ניסיתי להיזכר. "היא אמרה שהוא מ...משהו עם פרסאוס." מלמלתי במבוכה. "משהו עם הספרידות." "זה מספיק קרוב," הרה אמרה. "לכי לרייצ'ל." ואז התעלפתי, והתעוררתי במיטה בביתן כשנערה נוספת ואנבת' מסתכלות עליי בדאגה. לקחתי את המשקפיים שלי בידיים רועדות. "מה קרה?" אנבת' שאלה והנערה הג'ינג'ית הנהנה. סיפרתי והן החווירו. "רגע," אמרה רייצ'ל, עצמה עיניים והתנודדה. אנבת' יצבה אותה."אה..." התחלתי לשאול 'מה קורה כאן?'. "שש," אנבת' היסתה אותי, והקשבנו:

'הגן האבוד

בת השמיים

ובן הים

יצאו למסע, סופו- התדע?

להחזיר הנעלם'

והנערה התמוטטה. אנבת' תפסה אותה. אני הייתי מבועתת במיטה, כי עשן ירוק יצא ממנה. היא התאוששה ונתמכה באנבת'. "מה-מה אמרתי?" שאלה. אנבת' חזרה לה על הדברים בזמן שאני התנשמתי. "זה עליי?" גמגמתי. אנבת' הנהנה. "ועל עוד, מסתבר. מה שאני לא מבינה....זה מי זה בן הים. יש לנו רק את פרסי בביתן פוסידון, וטייסון לא ממש נמצא כאן. הגן האבוד- את כנראה צריכה בן דמטר. בת השמייים זאת את. אלא אם כן הנבואה מעורפלת, כרגיל." היא נאנחה, ואז המשיכה: " יצאו למסע- סופו- התדע- זה....אין לי מושג מה זה אומר." היא הודתה. השפלתי את המבט. היא חייכה. "אבל אני מאמינה בך. בואי. נלך לכירון, נספר לו מה קרה ואז נשיג לך את בן דמטר." הנהנתי וקמתי ויצאנו. "איך קוראים לך?" שאלתי את הנערה הנוספת. היא חייכה אליי בעייפות. "רייצ'ל אליזבת' דר. ולך?" שאלה. "הדס," אמרתי והיא הנהנה. הגענו לקנטאור ואנבת' הסבירה לו הכל- זה כנראה היה כירון. שתקתי בביישנות ורייצ'ל שמה לי יד על הכתף.