"לא מגיעים" אמרתי. הדס הסתכלה עליי ואז החמיצה פנים. הייתה לי הרגשה שהמסע הזה מתחיל לעלות לה על העצבים- עיניה הכחולות המחושמלות נראו טרודות ועייפות. חשבתי בהתחלה שזה מהברקים שהיא זימנה בזמן האחרון, כשהיא רק מתחילה ללמוד את כוחותיה, אבל עכשיו הבנתי שזה המסע- היא רוצה הבייתה. חייכתי בעידוד. "התפוז אצלנו. אנחנו צריכים לחזור לשר הים נראוס. הנבואה תתגשם רק ככה." "למה?" הדס שאלה ושיחקה במגל שלה, מביאה עם זה חשמל סטטי. התרחקתי ממנה בזהירות והתיישבתי מולה, מסתכל בכוכבים המדהימים. "תחשבי.... נראוס רוצה את התפוח זהב שלו, בדיוק כמו שאנחנו רוצים את לאדון, הדרקון שנעלם." אמרתי בעדינות בזמן שהדס נשכבה על הגב ובהתה מהורהרת בשמיים גם כן. "אם נביא לנראוס את התפוז, יכול להיות שהוא יוביל אותנו ללאדון אחרי זה." סיימתי ושתיתי מים. "טוב," הדס אמרה, בקול מהורהר. "אז אתה אומר שאנחנו נחזיר לו את התפוז, הוא יהיה שמח ויעשה קסם שהדרקון יחזור?" חייכתי והנהנתי באישור. הדס התיישבה והופתעתי לראות שהיא מחייכת. עיניה נצצו. "אז למה אנחנו מחכים?" היא אמרה.

הערת הכותבת:

היי! סליחה שלקח לי טריליון שנה לעלות פרק, הייתי במחסום כתיבה רציני לכל הספרים שלי, אבל הם תמיד היו אצלי בלב. אני מקווה שאתם עדיין קוראים את זה ושתתנו כוכבים ותגובות, ושוב סליחה

להתראות(: