"אנחנו יודעים שהוא היה עם ההספרידות," אמרתי. "הייתה לו משימה איתן גם." הדס הנהנה. "אז מה הוא עשה איתן?" שאלה. ניסיתי להיזכר משיעורי הלחימה במפלצות. "הוא היה צריך לדעת את מקום הגן. אז הוא שאל את שר הים נראוס. הוא לא הסכים להגיד לו." התאמצתי להיזכר בהמשך בזמן שהדס חזרה לאכול וגם אני. "ואז אחרי עשר המטלות שהיו להרקולס, הוא- טוב, התבלבלתי בסדר." אמרתי, נבוך. "קודם הוא הגיע לנראוס, שר הים. ואז הוא שאל אותו איפה הגן. נראוס הפך לכל מיני חיות-" "כמו פרנק," אמרה הדס. הנהנתי. "בכל אופן, הוא הפך לכל מיני חיות כדי לא לגלות לו את המקום של גן ההספרידות. בסוף הוא נשבר וסיפר.  ואז הרקולס הרג את הנחש ששמר על הגן ביחד עם הדרקון וקטף תפוז." הדס קיבלה טיק בעין. "סיפור מקסים." אמרה וצחקתי. "אבל איך זה קשור אלינו?" שאלה. עמדתי לענות, אלא שאז שמענו נקישה בחלון והושטתי יד לזרעים שלי. הדס קפאה במקומה באימה. נחש לחשש אלינו מהחלון- ובאופן מצמרר ידעתי בביטחון שזה הנחש מהסיפור שסיפרתי הרגע על הרקולס. "בואי," אמרתי. ביקשנו חשבון, השארתי כסף לעובדים על השולחן בחשבון ויצאנו. "ששששלום," הנחש לחש לנו. הדס יבבה והסתכלה לצדדים. אנשים הלכו בכל מקום ודיברו ביניהם. "הם לא יראו אותו?" לחשה לי. היא התכוונה לבני התמותה. הנדתי בראש. "בני תמותה לא רואים מעבר לעירפול." אמרתי בפחד. עד היום לא ממש היה לי מסע חיפושים. הדס הנהנה ושלפה את המגל שלה. הוא היה כסוף עם ידית חומה- ונראה כמתאים לעבודות קציר. לא הבנתי מה היא הולכת לעשות בו. "אאאתם רוצים להגיע לגן," הנחש המשיך ללחשש. "לאאא ניתןןן לכם." והוא תקף עם לשון בחוץ. צרחנו וברחנו באומץ. התפללתי לאמא והטלתי זרע על המדרכה. הוא מיד הצמיח דשא רעיל- אחד הזרעים האהובים עליי. הנחש נתקע בסבך ועצרנו להתנשף. "ברק," התנשפתי כשעלה לי רעיון מבריק. "זמני ברק." הדס הנהנה, ומיד נהיה קר יותר. קיוויתי שהיא תמהר כי הנחש התקרב אלינו עוד ועוד. שמתי יד בשקית הזרעים ורמזתי במבטי להדס למהר. היא הנהנה בעיניים עצומות ומיד הגיעו עננים שחורים של גשם. גשם טפטף. הקור לא הפריע לי- כבן דמטר, תמיד היה לי חם יותר מרוב האנשים. הדס נעזרה במגל וכיוונה איתו אל הנחש. הוא הפך לאבק. "יכולנו לשאול אותו איך מגיעים לגן," מלמלה אחרי כמה דקות שבהן היא נתמכה בי ונחה. ריח שרוף עמד באוויר. החמצתי פנים. "טוב שחשבת על זה קודם." רטנתי והיא החמיצה גם פנים. 

"אז איך נדע איך להגיע לשם, הוד חכמותך?" רטנה והחזירה את המגל למקומו. נאנחתי. "היי, תודי שהתקדמנו במסע, בזכותי. בזכותי אנחנו יודעים מה לעשות עכשיו." התלוננתי. הדס גלגלה עיניים. "אז מה לעשות, הו, סטפן בן דמטר?" החטפתי לה והיא נאלצה לצחוק. "אנחנו צריכים לחפש את שר הים נראוס," אמרתי אחר כך. 

הערת הכותבת:

תגובות ואני ממשיכה!