"חייבים להיכנס למים?" מחיתי. סטפן חייך בהיסח הדעת והנהן כשהוא מצביע. רעדתי. אני שונאת מים מושבעת. "איך ננשום?" שאלתי. "בעזרתך," סטפן אמר. "חוץ מזה, הרה ואבא שלך שומרים עלינו, אז לא יקרה לנו כלום. קדימה. תעשי בועת אוויר." אמר במבט רציני. נשמתי עמוק ועשיתי כדבריו. זה הרגיש כמו להיות ליד מזגן חם ונעים. נכנסנו למים כשאני רועדת כולי וסטפן תומך בי ומעודד אותי לשמור על הבועה כל הזמן. לבסוף היינו כבר בפנים אבל עדיין יחסית בחוץ. "איפה הוא?" תהיתי בקול רם. סטפן חיכה במתח והניד בראשו כשהוא מסתכל על האצות שהיו בסביבה שלנו. "האצות אומרות שהוא מתקרב." אמר. צמצמתי עיניים. "מה?" שאלתי והסתכלתי עליהן. "אני מדבר עם הטבע," סטפן אמר. "זה אחד הכוחות שלי כבן דמטר." קימטתי את המצח והנהנתי ובלעתי רוק. "הן אומרות גם עוד כמה זמן נצטרך לחכות?" מלמלתי וסטפן צחק. "היית חולמת. לצמחים יש תחושת זמן שונה משלנו." אמר בחיוך. החמצתי פנים. "אך אני כאן" שמענו קול חדש. קפאתי וסטפן נתן לי יד והסתובבנו. מולינו היה איש זקן וחביב שחייך אלינו עם קלשון בידו. "אינני פוסידון, אך אני השר שלו- נעים מאוד, שמי הוא נראוס." הוא השתחווה לפנינו וכרענו ברך בנשימה עצורה. "מדוע אתם כאן? את בת זאוס...אין זה שטחך." הוא בחן אותי. הנהנתי ברעד ובהסכמה מוחלטת. הרגשתי איך הים שונא אותי ורוצה לגרש אותי החוצה מהרגע שנכנסנו. כולי צרבתי ממלח וסטפן נראה בסדר. הרגשתי גם מותשת למרות שלא עשיתי כלום. "אנחנו צריכים להגיע לגן ההספרידות. תוכל להגיד לנו איפה הוא נמצא?" שאלתי. נראוס חייך לאופק. "אכן אוכל. אך תצטרכו לעשות משהו בעבורי בתמורה." אמר והתאפקתי מלהאנח. "מה אתה רוצה שנעשה, אדוני?" סטפן שאל ותקע לי מרפק במותן. חייכתי בנימוס מיד. "הרקולס היה צריך לעשות איתי משאות ומתן רבים כדי להוציא ממני את המידע הזה," אמר נראוס ועבר במבטו ביני לסטפן. "אתם תצטרכו רק...לקטוף לי תפוח זהב אחד ולהביא אותו אליי." סטפן כרע עמוק יותר ועשיתי כמוהו. 

"נעשה זאת, שר הים נראוס." אמר סטפן. נראוס חייך אליו ונקש באצבעותיו. מיד קפאתי בתדהמה כשראיתי כוכבים מדהימים בשמיים ופרדס עצים. גן ההספרידות.