"שר הים..." אמרתי. "כמו בן הים?" היססתי. סטפן קפא. "אולי לזה הנבואה התכוונה." הסכים איתי אחר כך וחייך. עיניו הירוקות כעץ נצצו. "בואי. אני יודע לאן ללכת." אמר והלכתי מסוקרנת אחריו חזרה למלון. "לאן, הו סטפן בן דמטר?" שאלתי שוב. הוא גלגל עיניים. "תחשבי על פוסידון. מה את יודעת עליו?" שאל."לאלים יש שרים?" התפלאתי. הוא הנהן. "מסתבר שכן. בואי נחפש את נראוס.""אבל אני בת זאוס," אמרתי בהיסוס. "לא כדאי ש-" "תישארו כאן," שמענו קול חדש. סטפן ואני צווחנו יחד ואז נצמדנו אחד לשני. עוד הייתי עייפה מזימון הברק לנחש ההרקולי, וקיוויתי שלא נצטרך להילחם שוב. להפתעתי-ונראה שגם להפתעת סטפן- הדובר היה איש צעיר עם שיער שחור ועיניים כחולות מחשמלות. "היי," הוא אמר. "אני פרסאוס." סטפן עצר את הנשימה ואני בלעתי רוק. "ה-פרסאוס?" שאלתי והוא הנהן. כאב ראש הגיע אליי. איך זה יכול להיות?"טוב, זה לא ממש אני" פרסאוס התנצל. "אני יותר...רוח של עצמי. הד." "מאניה?" סטפן יבב ואמר מילה שלא הכרתי. פרסאוס הניד בראשו. "אולי. אבל אני מאניה במובן הטוב של המילה. אני נשבע בנהר סטיקס." הוא אמר. רעם נשמע ואני וסטפן החלפנו מבטים תוהים. משכתי בכתפיי והושטתי לפרסאוס את התיק ואת המגל. הוא היסס ואז הניד בראשו. "הם שלך עכשיו. באתי ללמד אותך להשתמש בכוחותייך." אמר בכנות והתקרב אליי. התאפקתי מללכת אחורה. הנהנתי. "מה הם?" שאלתי בזמן שסטפן המשיך לעמוד להגנתי. זה היה חמוד, אבל בקושי לא אמרתי לו שאני לא צריכה הגנה. בעיקר כי האמת המרה היא שכן הייתי צריכה הגנה. פרסאוס חייך. "תופתעו או לא, את יכולה להפוך לבלתי נראית. לעוף. לשלוט במזג האוויר." אמר ואז הפך לבלתי נראה. הלב שלי נעצר וסטפן נתן לי יד. פרסאוס חזר וצחק. "זה היה שווה את הבעות הפנים שלכם." הוא אמר והתפקע מצחוק. נאנחתי. מסתבר שהוא נשאר הנער שקראתי עליו במיתולוגייה שיש לי. "נפלא, פרס" סטפן רטן. "אז אתם תתאמנו לכם ואני חוזר לישון." הוא אמר והלך למיטה שלו והתכסה בשמיכה ונרדם. הזעפתי פנים. פרסאוס נשם עמוק וחייך. "קדימה, בואי נתחיל." אמר. 

הנהנתי. תרגלנו את זה שאני הופכת לבלתי נראית, שליטה במזג אוויר וכל מה שצריך. סטפן צפה בנו מנומנם. הכי אהבתי להיות בלתי נראית. "בטח זה קל כשאתה רוח," אמרתי כשסיימנו. פרסאוס חייך בעצב. "כבר אין לי את היכולות שלי במותי." אמר בעצב. הסמקתי. "אה." סטפן התיישב. "תודה על העזרה, פרסאוס. אני יכול לשאול אותך משהו?" אמר. פרסאוס הנהן. "כל דבר." השיב. "אולי אתה יודע איפה שר הים נראוס?" סטפן שאל. הודיתי לו על הסחת הדעת בליבי והנהנתי לאישור השאלה.