נ.מ. פרסי

במשך כל הבוקר אני ואנבת' התפעלנו מהכישרון של החברים שלנו. תמיד ידענו שהם חצויים חזקים, אבל לא ידעתי, למשל, שניקו יודע לעשות תסרוקות, או שוויל יודע לעצב שמלות והזמנות לחתונות. כמובן שאישרנו את כל מה שהגיע אלינו. בעיקר את העוגיות הכחולות של אמא שלי כמתנה לאורחים.

"זה בשבילך," אנבת' אמרה והושיטה לי את הטלפון שלה, "פראנק התקשר ממחנה יופיטר."

"היי פראנק."

"שלום פרסי. אממ... אני לא יודע איך לומר לך את זה, אבל ליאו עובר משהו. ראיתי אותו בוכה במכונית."

"אין מצב, ליאו אף פעם לא ייתן לאף אחד לראות אותו בוכה."

"אממ... אני די עקבתי אחריו."

"הממ..."

"בכל מקרה, הוא לא במצב טוב ולא נראה לי שזה שהוא היחיד שלא נבחר להיות שושבין עוזר לערך העצמי שלו. אני לא רוצה לשנות את ההחלטות שלך, אתה בכל זאת החתן, אבל רק חשבתי שכדאי שתדע מזה." פראנק אמר. ליאו המסכן. הייתי צריך לספר לו על התוכנית שלי מההתחלה. 

"אני רציתי שהוא יתכנן את מסיבת הרווקים..."

"רצית שאני מה?" ליאו הופיע בפתח הדלת.

"מה אתה עושה כאן?"

"רציתי לתת לך את זה. אני, ג'ייסון ואמא שלך התחלנו לחשוב על תפריט. זאת הטיוטה הראשונה." הוא הושיט לי דף. התפריט כלל הרבה מאוד מאכלים כחולים (הערת הכותבת: התפריט והבישול יהיו בפרק הבא). 

"תודה ליאו. זה נשמע מצויין. אם אתה כבר פה... אני חושב שהייתה בנינו אי הבנה. הסיבה היחידה שלא בחרתי בך כשושבין היא כי אתה היחיד פה שיודע לתכנן מסיבה. אני... אאשמח אם תתכנן את מסיבת הרווקים שלי."

"פרסי... אם זה רק מרגשות אשמה באמת שאין צורך..."

"לא, זאת הייתה התוכנית שלי מההתחלה. פשוט הודעתי לך מאוחר מידי."

"אם כך, אני אשמח. תתכונן למופע הזיקוקים הכי טוב שראית." הוא אמר. אבל אני כבר לא רציתי לראות שום מופע זיקוקים. ההתרגשות בעיניים שלו הייתה מופע הזיקוקים הכי טוב שראיתי, ולא רציתי לשכוח את המופע הזה כל כך מהר.