בבקשה תעבדי לי כותרת, בבקשה תעבדי לי כותרת...טוב... למקרה שאת לא עובדת :

נק'מבט: פייפר (הערת הכותבת: כי התגעגעתי אליה נורא)

פייפר ישבה ליד ג'ייסון כמובן, וצפתה בחשש בתנין ששחה בנהר הנילוס לידם וקיבל מידי פעם בייקון מאחד מהם. השיניים שלו בהחלט היו תניניות. קרטר הסביר להם שתנין זאת חיה קדושה במצריים, בשל יכולת התנין להגן עליהם בקסמים שלו על הבית. פייפר לא הבחינה עד כה בשום יכולת קסומה, מלבד אולי היכולת לטרוף אותה בביס אחד. ג'ייסון חייך אליה, כאילו שהתנין בכלל לא מפחיד אותו. "בסדר" סיידי אמרה בראש השולחן וכולם השתתקו. "אממ, עכשיו בוקר וזה. ארוחת בוקר ואז תיהיו אורחים שלנו באימונים. זה מקובל?" היא פנתה לחניכים שלהם והם הנהנו. קרטר כחכח בגרון. "הם צריכים קודם לדבר עם ג'ז." הוא אמר. סיידי הנהנה. "נכון. ג'ז? יש לך רעיונות בשבילם? משהו שיפעל גם על בסתת?" ג'ז נראתה עצובה ועייפה, בגדול, כמו רוב ביתן אפולו, בדרך כלל. אבל היא הנהנה. "חשבתי על משהו. אנחנו נדבר על זה אחר כך." אנבת' הנהנה בהסכמה. ליאו לידה נראה מותש, כאילו לא ישן כל הלילה. הוא לא הפסיק להגניב מבטים לחוצים לניקו, שנשען על וויל אחרי שאכל. פייפר רשמה לעצמה לדבר עם ליאו אחר כך.  "אם ככה" וולט אמר עכשיו, "כדאי שנתחיל בסדר היום, לא?" כולם הנהנו. "אני בשעת נימנום ראשון!" פליקס הכריז ורץ פנימה. "זה לא הוגן! בסתת בכלל מושבתת! רמאי!" מישהו רטן, רץ אחרי פליקס אבל מיד החליק בקרח שצץ משום מקום ונפל. ג'ז מיהרה לקום לטפל בו ופייפר חייכה. כאן זה כבר היה לה מוכר ממחנה החצויים. רק שזה כאילו עשה לה סחרחורת, כי זה לא היה בדיוק אותו דבר, רק דומה מאוד. כולם התחילו לקום באנחות ופייפר ניגשה בהחלטה קודם לניקו. וויל שלח לה מבט שואל ומאשים.  פייפר חייכה. "אני כבר אחזיר לך אותו." היא הרגיעה ולקחה את ניקו, שמחה, בידו לאיזשהו חדר עם תמונות. "מה את עושה?" הוא שאל ברטינה ומשך את היד שלו בחזרה, ממלמל דברים באיטלקית שפייפר שמחה לא להבין. פייפר הסתכלה עליו במבט ממוקד. "למה אתה וליאו מתנהגים מוזר?" היא שאלה. ניקו התפתל במקומו. "למה את שואלת?" הוא מלמל. "תענה לי, מר די אנג'ילו הצעיר" פייפר אמרה בקול פוקד. "או שאני אכריח אותך, בדיבור הקסמה, לנשק את וויל לפני כולם." ניקו נרתע לאחור כמה קילומטרים, ופייפר הייתה משוכנעת שהוא היה נרתע לנצח אם היה יכול. "א..ת... לא... תעזי." הקול שלו חרק והוא הסמיק. "אני ועוד איך אעז, אם לא תגיד לי עכשיו מה קרה לליאו" פייפר אמרה בשלווה, אבל בתוכה התפוצצה מצחוק מניקו המבוהל. ניקו קילל אותה ביוונית עתיקה והתקרב בחזרה ונשם עמוק. הוא סיפר לה את החלום של ליאו ופייפר החווירה וליבה נעצר. 

"אלים...מי הולך למות?" היא שאלה כשליבה חזר לפעום, פחות או יותר. "אני לא יודע," ניקו רטן, משפשף את היד שבו משכה בו אותו לכאן. הוא בבירור עדיין כעס על זה. "וגם אם הייתי יודע, לא הייתי יכול להגיד לך." "למה?" פייפר אמרה. ניקו גלגל עיניים, דרכו להגיד, 'ככה זה, ולא ממש אכפת לי'. "אבא שלי אמר לי את זה. אסור לאף אחד חוץ מילדי האדס לדעת מי...זה." ניקו הסמיק והפסיק לדבר פתאום ופייפר הסתכלה לדלת, שם וויל היה בידיים משולבות. "ומתי התכוונתם לספר את זה?" הוא שאל. ניקו שלח לפייפר מבט מתחנן. "עכשיו, באסיפה היוונית" פייפר הצליחה לחייך, משכה את שניהם החוצה והם חזרו לחבריהם. ליאו, כצפוי, שיחק עם פליקס בהתלהבות כזאת שהיה קשה להבחין מי החצויי ומי החרטום. "אני הולך בדרך רע" ליאו הכריז כשפייפר התיישבה בין ניקו לג'ייסון. ניקו נשען על הברכיים של וויל והם החזיקו ידיים בסתר. פייפר חייכה בלב נמס ונשענה על ג'ייסון מצידה והשתעלה. "לליאו יש משהו חשוב להגיד." היא אמרה ושלחה לו מבט נץ. ליאו הפסיק לחייך בבת אחת ושלח לניקו מבט מבוהל. ניקו משך בכתפיו. "ניסיתי." הוא אמר בכניעה, נהיה נבוך כשראה שכולם עוקבים אחרי השיחה ומיהר לחזור לישון על וויל, שטפח לו על הגב. "אז מה זה?" וויל שאל. ליאו סיפר בקול מובס את החלום שלו. לשמוע את זה ממנו היה גרוע יותר מלשמוע את זה מניקו, כי זה כמו אישר לפייפר. צמרמורת עברה בה בעוד כולם מזדעזעים בדילאיי. ניקו בינתיים שלח לה מבט מנצח, ופייפר ידעה שהפסידה בהתערבות. היא החטיפה לו בעדינות והוא צחקק בשקט. פייפר הופתעה מזה, אבל זה היה טוב. נראה שניקו לאט לאט מתחבר לכולם ולמחנה. היא הוציאה לו לשון ונשענה על ג'ייסון, כשהיא מתאפקת לא לצחוק. "מה?" ג'ייסון לחש. "אתה לא תאמין לי." היא אמרה לו בצרפתית בשקט והוא החמיץ פנים. "שכחתי שאת יודעת צרפתית. אז תספרי לי אחר כך?" הוא שאל בשקט גם הוא. פייפר הנהנה וחייכה לוויל וניקו, שעכשיו שיחקו בקרב ידיים קטן ו וויל דירבן את ניקו. "הם כאלה חמודים," פייפר לחשה וג'ייסון הנהן. פייפר צחקה. "תפסיק לדאוג ככה. ניקו מתפתח ונפתח קצת עכשיו. הוא צחק מקודם. הוא נהיה ילד רגיל לאט לאט. אנחנו עוזרים לו, בעיקר וויל. אבל גם כולנו." היא אמרה לו ברוגע וג'ייסון הנהן בדאגה. "כן, זה רק...נמשיך לעזור לו" הוא מלמל ופייפר חייכה ונישקה אותו על הלחי בעדינות. "ברור." "הייי, חברלך" ליאו התפרץ ועבר בינהם. "חברלך?" פייפר רטנה וקמה, ושמה לב תוך כדי כך שכולם הלכו.  "אתם באים לסיור? מצאתי כאן חדר מגניב." ליאו אמר, מיתמם.

פייפר נשפה אוויר בקוצר רוח וקליפסו חייכה במתח, עיניה מביעות התנצלות לפייפר, שחייכה אליה בהבנה. "אויי לא," זיה נאנחה משום מה. קרטר היה מתוח לידה ועבר במבטו בין כולם. "זה בטח החדר שלי. הוא מצא חן בעיניך?" זיה ראשיד שאלה את ליאו, שהנהן בחוסר הבנה. זיה חייכה במתח גם היא ושיחקה בידיה. "לא הולך לי היום," ליאו אמר באנחה לשקט וג'ייסון צחק. "מה החדר הזה? לא התכוונתי להלחיץ..." זיה הנהנה בהיסח הדעת. "סתם חדר משפחתי. בואו, אני אראה אותו לכולכם. וזאת לא אשמתך, הוא די גלויי. אני הטיפשה שחשבה לתומה שהוא לא." היא אמרה בכבדות, ליאו חייך בהיסוס, קליפסו הנידה בראשה כלא מאמינה לו וזיה הובילה אותם משם לחדר בצעדים כבדים כשהיא נותנת יד לקרטר תוך כדי וזה ממלמל לה שיהיה בסדר.