ליאו היה מרוצה מאוד מעצמו בנפחייה שוב של ביתן תשע. הרעיון שלי ושל וויל הצליח לגמרי, חשב בהנאה בזמן שבנה משהו בלי לשים לב לכך יותר מדי. הוא התגעגע למקום הזה בזמן שגר ב' ארגו שתיים ' מאוד. כל הכלים, שהיו שם בשפע, הריח של העבודה הטוב, כל השולחנות המלוכלכים בגריז - גן עדן. ועכשיו, בשילוב הבגדים המיוחדים שקליפסו החלה לתפור ולהכין לכל ביתן תשע כשליאו ביקש כי לפעמים כולם השתמשו בלהביורים - חוץ מהוא עצמו, כמובן - לא היה דבר שהם לא יכלו לעשות. הוא הניח את העבודה שלו עכשיו באנחת צער כששמע מישהו דופק בדלת וניגש לפתוח. וויל סולאס חיכה שם ונראה נרגש. "פספסתי משהו?" ליאו שאל בחוסר הבנה. וויל הנהן בשמחה. "פרסי קורא לך.... האמת שלכולם. בוא לביתן פוסידון ואל תגיד ש ו ם ד ב ר בדרך. אני אסביר לך הכל עד שנגיע לשם." וויל אמר לו בהתרגשות יוצאת דופן בשבילו. הוא תמיד היה שקט. ליאו הנהן, עדיין מבולבל. "זה קשור איכשהו לדי אנג'ילו?" הוא שאל בזמן שיצא החוצה וסגר את הדלת. וויל האדים כעת וליאו צחק בליבו. "לא." וויל גמגם וליאו גיחך. "א - אבל קרוב. בוא." ליאו הנהן והם הלכו לביתן שלוש. עד שהגיעו לשם, עשן יצא מאחת מאוזניו של ליאו.

"אבל הם צעירים נורא," ליאו אמר בחשש בסוף ההסבר כשוויל לקח אוויר. וויל משך בכתפיו. הוא שוב נראה אדיש כהרגלו. "יש עמים שעושים את זה כבר עכשיו." ציין וויל בהיגיון. ליאו נאלץ להודות שהוא צודק. "בסדר," וויל אמר לפרסי כשנכנסו לביתן אל הים. בן פוסידון נראה לחוץ נורא, חיוור ולא נראה שהוא הולך לדבר מתישהו במאות הקרובות. ליאו ריחם עליו ושלח לו לייקים בשתי ידיו עם חיוך ששמור למקרים מיוחדים. פרסי שלח לו מבט נואש. וויל נכנס עמוק יותר לביתן עכשיו ונישק את ניקו קצרות על הלחי, ניקו חייך חיוך מרוצה מעצמו ו וויל הלך שוב, הפעם כדי לקרוא לפייפר ולג'ייסון. ליאו לא יכל לשבת בשקט באחת המיטות וזז בהתרגשות בביתן, בונה משהו מחגורת הכלים שלו. "תפסיק לזוז, וואלדס" ניקו אמר בקול מעוצבן. "אתה מחרפן אותי."

"זה בסדר, אני יודע שאני חתיך" ליאו אמר בהיסח הדעת. ניקו הסמיק כולו כל כך שראו את זה אפילו בחושך. פרסי בבירור פחד להדליק את האור במצב כזה. "אולי תפסיקו," פרסי אמר בקושי. המסכן היה ירקרק. "אין לי כוח לזה." ניקו משך בכתפיו. "אז תגיד לוואלדס לא לזוז כל כך הרבה." ניקו רטן בזמן שפייפר וג'ייסון נכנסו עם וויל. ניקו שכח אז מיד מליאו להקלתו ורץ בשמחה לבן דודו הגדול ג'ייסון גרייס לחיבוק שלו. ג'ייסון פרע לניקו את השיער בחיבה ונכנס עם כולם כשהוא מרים את ניקו לידיים. ליאו תהה איך ג'ייסון לא מפחד מניקו לא אחת, ופעם אחת אפילו העז ושאל אותו, כמישהו שג'ייסון הוא החבר הכי טוב שלו הוא חשב שלו הוא יסכים להגיד את הסיבה - אבל ג'ייסון היה אטום כמו קיר, ורק אמר לליאו לחזור להתאמן ולא להתעסק בעניינים שלא שלו, משאיר אותו רק יותר מבולבל, כי זו לא התנהגות אופיינית לג'ייסון. "טוב," וויל התנשף עכשיו בעייפות והחזיר את ליאו להווה ולהתרגשות. "כולם פה חוץ ממנה עכשיו, פרסי." סולאס הלך כעת לניקו ונשען עליו בתשישות, ובפלירטוט, ככה ליאו היה בטוח, אבל בן האדס הדחיק אותו, נבוך. פרסי הנהן בתודה ענקית לוויל ונשם עמוק. נראה שריח הים מנחם אותו, כי הוא נראה טוב יותר עכשיו.

"טוב. אנחנו נלך לאגם, אנשים. שם התנשקנו בפעם הראשונה." הוא אמר בקול צרוד והסמיק. ניקו הזעיף פנים. "ידוע." התלונן ו וויל הכניס לו מרפק. "שנלך לשם?" וויל שאל בזמן שניקו גיחך להפתעתו של ליאו את פרסי בזמן שניקו נשען על וויל בעיניים עצומות ו וויל חיבק אותו ביד אחת. "ק - קודם אני אקרא לאנבת'," פרסי אמר ברעד לא אופייני, וקיבל טיק בעין אחת מרוב מתח."אבל אחר כך כן." והוא יצא. ניקו הזעיף פנים לוויל. "זה הכי טוב שלך?" ניקו התלונן לו. וויל חייך אליו חיוך ערמומי בשעה שליטף אותו בשיער. "יש לי יותר טוב." הוא אמר בערמומיות ונישק אותו. ליאו נאנח והתיישב ליד קליפסו, שבהתה בקיר מולה. הם חיכו. חיכו לאנבת'.