"כשהייתי באי של קליפסו בפעם הראשונה," פתח ליאו וראה שחיוך התגנב לפניו של פרסי. נהדר. "אז עשיתי מין לוח כזה שעזר לי לראות משם את מחנה החצויים. כמובן, קאל עזרה לי בעזרת קסם. אבל אני חושב שביחד נוכל לשחזר את זה שוב ו - " "ולראות ככה מה קורה בבית החיים," אנבת' סיימה לו את המשפט ועיניה נדלקו. ליאו הנהן ונדנד רגליים כמו ילד קטן ובלב דופק ושילב ידיים עם קליפסו, שהסמיקה נורא אבל בצורה חמודה מהאיזכור של היום ההוא כשמלכת הבוץ גאיה הופיעה אחרי שהם הסתכלו בלוח. "בסדר," וויל אמר בכניעה. "אני כבר אסכים לכל דבר עכשיו שיעזור לנו." ליאו חייך אליו. הוא חיבב את הבחור. "אז קדימה, ליאו" אנבת' אמרה. "קח אותנו לביתן תשע." "ביתן?" ליאו שאל בקול נעלב בכאילו. הוא קם והקים איתו את קליפסו, שקמה איתו באי רצון ברור. ליאו מיד ידע אז שהיא תנקום בו ברגע שתוכל על האיזכור. "מי דיבר על הביתן? אני מוביל אותכם לבונקר תשע. הביתן זה כל כך ה - " ליאו מיהר להשתתק כשנזכר בהייזל ובניקו, שחייך כעת בעיניים עצומות ליד וויל, שבהה בתקרה מעליהם בידיים משולבות מאחורי הראש עם עיניים פקוחות לרווחה. ליאו כמעט אמר ' הביתן זה כל כך המאה הקודמת,' עד שנזכר בקליפסו ובהם. הוא כחכח בגרון במהירות.

"ה - ?" אנבת' שאלה בינתיים בחוסר הבנה, לשם שינוי. "הדרך הנכונה," ליאו מלמל. "בואו." הוסיף ושמח על החושך, שהסתיר את פניו הבוערות רגשית. הוא הריח עשן וידע מיד שהוא יוצא ממנו. ' להירגע, וואלדס,' הוא אמר לעצמו בזמן שיצאו החוצה וליאו נזכר לפתע בבית ספר קיום בטבע, כי זה הרגיש כמו טיול. כולם הלכו בעקבותיו אחרי שקמו במאמצים.